המערכה על ניו יורק וניו ג'רזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מערכת ניו יורק וניו ג'רזי
מלחמה: מלחמת העצמאות של ארצות הברית
Battleoflongisland.jpg
לורד סטירלינג מוביל מתקפה נגד הבריטים על מנת לאפשר את הנסיגה של חיילים נוספים, בקרב לונג איילנד, 1776. צויר על ידי אלונזו קאפל, 1858.
תאריך התחלה: יולי 1776
תאריך סיום: מרץ 1777
משך הסכסוך: כ־34 שבועות ו-6 ימים
מקום: ניו יורק וניו ג'רזי ארצות הבריתארצות הברית
תוצאה:

ניו יורק: השתלטות בריטית ונסיגת כל הכוחות האמריקניים; ניצחון בריטי.

ניו ג'רזי: השתלטות אמריקנית מחודשת; ניצחון אמריקני
הצדדים הלוחמים
מפקדים

Flag of the United States (1776–1777).svg ג'ורג' וושינגטון
Flag of the United States (1776–1777).svg צ'ארלס לי
Flag of the United States (1776–1777).svg ג'ון סאליבן

כוחות

20,000 חיילים ואנשי מיליציה

25,000 חיילים

אבידות

1,500 הרוגים ונעדרים 4,000 שבויים

3,000 הרוגים ונעדרים 1,400 שבויים

המערכה על ניו יורק וניו ג'רזי הייתה סדרה של קרבות בתחילת מלחמת העצמאות האמריקנית, בין כוחות מצבא בריטניה הגדולה תחת פיקודו של גנרל ויליאם האו, לצבא הקונטיננטלי של שלוש עשרה המושבות המורדות תחת פיקודו של גנרל ג'ורג' וושינגטון, על השליטה בעיר ניו יורק ובמדינת ניו ג'רזי בשנת 1776 ובחודשי החורף של שנת 1777.

האו הצליח להדוף את הצבא הקונטיננטלי מניו יורק, אך איבד מתנופתו בניו ג'רזי, עד שבסופה של המערכה בינואר 1777, החזיק מאחזים בודדים ליד העיר. למעשה, הבריטים החזיקו בנמל ניו יורק למשך שארית המלחמה כבסיס לשליחת כוחות כנגד מטרות אחרות.

בתחילה, נחת הכוח הבריטי בסטטן איילנד ב-3 ביולי 1776, ולא נתקל בשום התנגדות. גנרל האו אסף צבא שהורכב מהכוחות הבריטיים שנסוגו מבוסטון (בשל כשלונם בהחזקת העיר), בשילוב עם כוחות בריטים חדשים, כמו גם שכירי חרב הסיאנים ממספר נסיכויות גרמניה. כנגדם, עמדו כוחותיו של וושינגטון שכללו חיילים מניו אינגלנד ומושבות דרומיות נוספות. באוגוסט נחתו הכוחות הבריטיים בלונג איילנד, שם הביס האו את וושינגטון באחד הקרבות החשובים ביותר במלחמה, הידוע עד היום בשם "קרב לונג איילנד". למרות התבוסה, הצליח הצבא הקונטיננטלי לסגת למנהטן בחסות החשכה וערפל, פעולה שבזכותה חסך וושינגטון אבידות כבדות לצבא. וושינגטון סבל סדרה של תבוסות במנהטן, למעט ניצחון בודד ברמות הארלם, והמשיך לסגת בעקביות, דרומה.

במהלך נסיגתם, חצו וושינגטון ועיקר צבאו את נהר הדסון לניו ג'רזי, ונסוגו לאורך כל נהר דלאוור לתוך פנסילבניה. במהלך הנסיגה התכווץ צבאו של וושינגטון באופן חמור עקב סיום תקופת השירות שעליה התחייבו המתנדבים מראש, עריקות, ומורל נמוך במיוחד. האו ציווה על הקמת שרשרת של מאחזים מניו יורק עד ברלינגטון, ניו ג'רזי, אך המשיך להתקדם דרומה, רודף אחר צבאו המוכה של וושינגטון.

וושינגטון, בדחיפת-עידוד אדירה למורל של הצבא הקונטיננטלי, הוציא לפועל מבצע פתע מוצלח נגד הכוחות ההסיאניים בטרנטון,  לאחר שחצה את נהר הדלוור הקפוא. הפעולה המוצלחת עצרה את ההתקדמות הבריטית, וחשוב מכך, גרמה לצבא הקונטיננטלי להתחזק, פיזית ומוראלית. כתוצאה מכך, נאלץ האו להחזיר את כוחותיו מעבר לשרשרת המאחזים בניו ברונסוויק, ליד חופי ניו-יורק למשך החורף, בעוד וושינגטון מקים את מחנה החורף שלו במוריסטאון. במהלך שאר חודשי החורף, שני הצדדים התכתשו באופן מקומי לעיתים קרובות כאשר הבריטים חיפשו מזון ושימורים. 

בריטניה שמרה על השליטה בעיר ניו יורק ושטחים בסביבתה עד סיום המלחמה בשנת 1783, והשתמשה בו כבסיס לפעולות במקומות אחרים בצפון אמריקה. בשנת 1777, פתח גנרל האו במערכה חדשה על מנת ללכוד את פילדלפיה, כשהוא משאיר את גנרל הנרי קלינטון כמפקד על אזור ניו-יורק, בעוד גנרל ג'ון בורגוין מוביל ניסיון להשיג שליטה על עמק נהר ההדסון מקוויבק, ניסיון שנכשל בסרטוגה. צפון ניו ג'רזי נותרה זירת ההתכתשות בין הכוחות האויבים באזור במשך שאר המלחמה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]