המשחק הגדול

המשחק הגדול (אנגלית: The Great Game; רוסית: Большая игра) הוא מונח שטביעתו מיוחסת לארתור קונולי, קצין בריטי שפעל בתחילת המאה ה-19 מטעם חברת הודו המזרחית הבריטית. המונח מתאר את התחרות ואת היריבות האסטרטגית בין האימפריה הבריטית ובין האימפריה הרוסית. מונח זה זכה לאחר מכן לתהודה נרחבת כאשר הופיע בספרו של רודיארד קיפלינג, קים. ברוסיה, זכתה אותה יריבות בשם "תחרות הצללים". התקופה הקלאסית של "המשחק הגדול" נחשבת על-פי רוב כתקופה שבין פריצת הסכסוך בשנת 1813 (או לפי מקורות אחרים, 1818) לבין ההסכם האנגלוֹ-רוּסִי של שנת 1907. לאחר המהפכה הבולשביקית של שנת 1917, פרץ סיבוב נוסף של "המשחק הגדול", אך בעוצמה נמוכה יותר.

היסטוריה

המשחק הגדול במאה ה-19

זירת ההתרחשויות של המשחק הגדול במרכז אסיה

בתחילת המאה ה-19 הפרידו רק פחות מ-3500 קילומטר בין הודו הבריטית ובין חלקיה הקיצוניים של האימפריה הצארית הרוסית. מרבית השטח הזה, באזור מרכז אסיה, היה לא מוכר ולא ממופה על ידי אף אחת מן המעצמות. ערי המדינה (ח'אנויות, Khanates) הגדולות של האזור – בוכרה, ח'יווא, מרב וטשקנט – היו כמעט בלתי-מוכרות לזרים. התפשטותה של האימפריה הרוסית החלה לאיים על האינטרסים הבריטיים ועל הדומיננטיות הבריטית בתת-היבשת ההודית. שתי המעצמות נכנסו למסלול התנגשות בלתי נמנע שהתבטא בתחרות על אזורי מרכז אסיה, ריגול הדדי ומהלכים דיפלומטיים-אימפריאליים בניסיון להשתלט על האזור. מוקד הסכסוך בין המעצמות ואדמת המריבה העיקרית הייתה אפגניסטן. הסכסוך הבין-מעצמתי איים להוביל לפריצת מלחמה כוללת בין המעצמות לא פעם, אך מעולם לא הביא לסכסוך מזוין ביניהן באזור זה בפועל.

בראייה הבריטית, ההתפשטות הרוסית איימה לפגוע בהודו הבריטית, אשר כונתה "היהלום שבכתר" של האימפריה הבריטית. כיבוש הח'אנויות הגדולות של מרכז אסיה על ידי חילות הצאר הדאיג את הבריטים, אשר חששו כי אפגניסטן עלולה להיות "קרש הקפיצה" הרוסי לתוככי הודו. חששות אלו דחפו את הבריטים לצאת אל המלחמה האנגלו-אפגנית הראשונה בשנת 1838, בניסיון לכפות את שלטונה של ממשלת בובות הכפופה לשלטון הבריטי במדינה, בראשותו של שאה שוּג'ה. ממשלה זו הוכיחה את עצמה כחלשה, קצרת ימים וככזו שלא יכולה לפעול ללא גיבוי צבאי בריטי קבוע מאחריה. בשנת 1842 החל גל התקפות גדול על מטרות בריטיות בבירת אפגניסטן, קאבּוּל, וחיל-המצב הבריטי בעיר הסכים לסגת ממנה בהסכמה ודרך ציר יציאה מאובטח. איתרע מזלם של הבריטים וההסכמה אליה הגיעו עם המקומיים הופרה, ואותו "ציר מאובטח" הותקף על ידי מקומיים והפך למלכודת מוות בעבור חיל המצב הבריטי שנסוג בחזרה להודו באחד האסונות הצבאיים הגדולים בהיסטוריה האנושית. מבין כ-4500 הנסוגים וכ-12,000 מלוויהם, כולל נשותיהם וילדיהם, שרד רק בן אדם אחד.

לאחר המלחמה היו המלחמה האנגלו-סיקית הראשונה של 1845–1846, המלחמה האנגלו-סיקית השנייה של 1848, המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה בשנת 1878 וסיפוח ח'אנות קוקנד על ידי רוסיה .

בשנת 1843 סיפחה בריטניה את סינד. מלחמת האנגלו-סיקים הראשונה נערכה בין הסיקים לבין פלוגת הודו המזרחית בשנים 1845–1846, וכתוצאה מכך הכניעה החלקית של הממלכה הסיקית. מלחמת האנגלו-סיקים השנייה נערכה בשנים 1848–1849, וכתוצאה מכך הכניעה את שאר הממלכה הסיקית, וסיפחה את מחוז פונג'אב.

מלחמת קרים הסתיימה בשנת 1856 עם תבוסתה של רוסיה על ידי ברית של בריטניה, צרפת, והאימפריה העות'מאנית. הצאר אלכסנדר השני המתין כמה שנים כדי לא לעורר את הבריטים, ואז התרחבה רוסיה למרכז אסיה בשנת מערכות. במערכה הראשונה, רוסיה כבשה את צ'ימקנט בשנת 1864, טשקנט בשנת 1865, ח'וכאנד ובוכרה בשנת 1866 וסמרקנד בשנת 1868. השפעתה של רוסיה נמשכה כעת לאזורים מרוחקים של טורקסטן האפגנית. המערכה השנייה התחילה מהים הכספי והייתה לכיוון חרט, סמוך לגבול עם פרס.

בעקבות המלחמה האנגלו-פרסית בשנים 1856–1857 העבירו הבריטים את העיר הראת, שהייתה תחת השפעה פרסית, לשלטון אפגניסטן. הבריטים יעדו את אפגניסטן לחצוץ בין הטריטוריות של רוסיה במרכז אסיה לטריטוריות של בריטניה בהודו. העיר עברה מיד ליד ולעיתים הייתה בעיר השפעה רוסית. בריטניה הרחיבה את השפעתה גם לאזור המפרץ הפרסי והחלה לבחוש יותר ויותר בענייניה הפנימיים של פרס. מצב דומה היה עם רוסיה בעקבות מלחמות רוסיה–פרס.

המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה (1878–1880) פרצה על בעקבות סירובו של שיר עלי ח'אן להסכים לקבל את המשלחת הבריטית לקאבול. המלחמה הסתיימה בכניעת האפגנים והפיכת אפגניסטן לפרוטקטורט בריטי. סכסוך זה הביא לשלטון באפגניסטן את עבד א-רחמאן ח'אן שידוע גם בכינוי "אמיר (נסיך, מפקד) הברזל". במהלך ימי שלטונו (1880–1901) הבריטים והרוסים ייסדו וקיבעו לראשונה את הגבולות המודרניים של אפגניסטן. הבריטים שמרו על שליטה אפקטיבית על מדיניות החוץ של אפגניסטן במהלך התקופה.

במקביל למערכה הראשית באפגניסטן פעלה בריטניה לחזק את גבולה הצפוני גם בפקיסטן (ראו המערכה לשחרור צ'יטראל, המערכה בהונזה-נאגאר, המלחמה המוהמנדית הראשונה, המצור על מלקנד וצ'קדרה והמערכה בהאזארה).

במהלך המשחק הגדול היו מספר הסכמים לקביעת הגבולות, האחרון בהם היו ההסכם האנגלוֹ-רוּסִי של שנת 1907. בעקבות ההסכם, בריטניה ורוסיה הפכו לבעלות ברית צבאיות (עם צרפת). הם כרתו שלושה הסכמים אנגלו-רוסיים שעסקו בתחומי עניין בין הודו הבריטית למרכז אסיה הרוסית באזורי הגבול של פרס, אפגניסטן וטיבט.

אחרית דבר

לאחר מותו של עבד א-רחמאן ח'אן בשנת 1901, בנו חביבאללה ח'אן עלה וירש את כס השלטון. אפגניסטן נשארה נייטרלית במהלך מלחמת העולם הראשונה, תחת שלטונו של חביבאללה ח'אן. זאת על אף שגרמניה ניסתה לעודד רגשות אנטי-בריטיים בקרב האפגנים, בפרט בקרבת הגבול בין אפגניסטן להודו. המדיניות הנייטרלית של אמיר אפגניסטן במהלך המלחמה הייתה שנויה במחלוקת פנימית אפגנית. חביבאללה ח'אן שלט באפגניסטן עד לשנת 1919 שבה התנקשו בחייו. האחראים להתנקשות היו כנראה חברי משפחה שהתנגדו להשפעה הבריטית החזקה על הפוליטיקה האפגנית. במקומו עלה לשלטון אמאנאללה ח'אן, בנו השלישי.

במהלך תקופת שלטונו של אמאנאללה ח'אן (1919–1929) פרצה המלחמה האנגלו-אפגנית השלישית שכללה גם התקפה על הודו וגרמה נזקים לבריטניה שעדיין לא הספיקה להתאושש ממלחמת העולם הראשונה. בהתאם, בריטניה חתמה ב-19 באוגוסט 1919 על ההסכם האנגלו-אפגני שכלל הבטחה להפסיק את ההתערבות הבריטית במדיניות החוץ האפגנית ולאפשר את עצמאות אפגניסטן. מועד חתימת ההסכם נהפך ליום העצמאות הרשמי של אפגניסטן המודרנית. החל משנת 1928 המדינה נפלה לתקופות של אי שקט סכסוך פנימי והתערבות מבחוץ.

האימפריה הרוסית המשיכה לשלוט על חלק ממרכז אסיה. לאחר הקמת ברית המועצות, אזורים אלה היו חלק מרפובליקות ברית המועצות. הרפובליקות הכריזו על עצמאות לאחר התפרקות ברית המועצות בסוף המאה ה-20.

לקריאה נוספת

• The Great Game: The Struggle for Empire in Central Asia by Peter Hopkirk (1994) ISBN 1568360223
• Tournament of Shadows: The Great Game and the Race for Empire in Asia by Karl Meyer, Shareen Brysac, (2001) ISBN 0349113661

קישורים חיצוניים

• המשחק הגדול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מעצמה נוספת נפלה ב"בית הקברות של האימפריות"