אמיר

אלים חאן, אמיר בוכרה, 1911, בצילום של סרגיי פרוקודין-גורסקי

אמיר (ערבית: أمير; בפרסית, בפשטו ובאורדו מבוטא מיר مير) הוא תואר כבוד או אצולה הנמצא בשימוש במדינות אסלאמיות במזרח התיכון, בצפון אפריקה, באסיה הקטנה, במדינות הטורקמניות, ובפקיסטן. משמעות המילה, הנגזרת מהשורש הערבי א־מ־ר (أمر), היא "מפקד". במקור היא שימשה לציון מנהיג או מפקד של קבוצת אנשים. עם הזמן הפך השימוש בתואר לציון שליטים ומושלים, בדרך כלל של מדינות קטנות. בעולם הערבי המודרני מציין תואר זה "נסיך".

שימושים

• מדינה הנשלטת על ידי אמיר היא אמירות. כמה מהאמירויות הן מדינות ריבוניות, כמו כווית, הנשלטת על ידי שושלת אל-סבאח מאז עצמאותה ב-1961; קטר (מאז 1971) ובחריין (בשנים 1971-2002). אמירויות יכולות להוות גם חלק ממדינה ריבונית, כמו איחוד האמירויות הערביות.
• פירוש נוסף של התואר כ"נסיך" הוא במשמעותו כצאצא זכר של השליט. במשמעות זו נמצא התואר בשימוש בסולטנות האיים המלדיביים. בכמה מדינות אחרות תואר זה משמש לתיאור יורש העצר. כך למשל יורש העצר הירדני, חוסיין בן עבדאללה השני, מלך ירדן, מכונה "האמיר חוסיין".
• אמיר היה גם נציב בפרובינציה של האימפריה האיסלאמית.
• בצורתו התורכמנית של התואר - אאמיר, הוא משמש בהודו ובפקיסטן במשמעות "עשיר" - בדרך כלל בקונוטציות של אלמותיות.
• אמיר הוא גם תוארו של מנהיג כת אסלאמית שנוסדה בלאהור ב-1914. הנושא בתואר הוא בעל סמכות דתית בלבד, ונטול כוח פוליטי. עד היום נשאו בתואר זה חמישה ממנהיגיה של התנועה האחמדית של לאהור.
• בצפון ניגריה ובמדינות אחרות באזור הסהרה, התואר משמש לתיאור ראשי שבטים.
• התנועה היזידית מעניקה את התואר האמיר למנהיג החילוני שלה, לצד התואר שייח' המשמש את המנהיג הדתי.

תוארי נסיכות, אצולה ומשרה

• כל אחד מהח'ליפים הראשונים נקרא "אמיר המאמינים" (أمير المؤمنين), על מנת להדגיש את מנהיגותו על פני כלל עולם האסלאם, בייחוד במובן הצבאי של ג'יהאד.

ראו גם

אימאם ביי

וזיר נסיך

סולטאן פאשא

שאה שייח'

פירוט אמירים מסוימים

• אמיר כווית
• אמיר קטר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אמיר בוויקישיתוף

• אמיר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)