הנדריק דה קייסר
דיוקנו של הנדריק דה קייסר (1621/25) מאת תומאס דה קייסר | |
לידה |
15 במאי 1565 אוטרכט, הולנד |
---|---|
פטירה |
15 במאי 1621 (בגיל 56) אמסטרדם |
הושפע על ידי | קורנליס בלומארט |
יצירות ידועות | זאודרקרק, פסל ארסמוס, קבר וילם מאוראניה |
צאצאים | פיטר דה קייסר, תומאס דה קייזר |
חתימה | |
הֶנְדְרִיק דֶה קַיסֶר (בהולנדית: Hendrick de Keyser; 15 במאי 1565 – 15 במאי 1621) היה פַּסָּל הולנדי, סוחר באבן כחולה מבלגיה, ואדריכל שהיה גורם מרכזי בביסוס צורת הרנסאנס המאוחרת של מנייריזם שהשתנה לבארוק.[1] רוב יצירותיו נעשו באמסטרדם, חלקן במקומות אחרים ברפובליקה ההולנדית. הוא היה אביהם של פיטר (אנ') ותומאס דה קייסר (אנ') ווילם (אנ'), ודודו של הויברט דה קייסר (Huybert de Keyser), שהפכו לשוליותיו, וכולם פעלו בתחומי הבנייה, העיטור והאדריכלות.
ביוגרפיה ועבודות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנדריק דה קייסר נולד באוטרכט, בנו של נגר. הוא גדל במנזר שהולאם, מנזר קטלינה (Catalijne). בצעירותו היה שוליה של המהנדס קורנליס בלומארט (Cornelis Bloemaert). בשנת 1591 הוא הלך בעקבות בלומארט לאמסטרדם והתחתן עם בייקן ואן וילדרה (Beyken van Wildre) מאנטוורפן. עד מהרה החל לעבוד כאמן עצמאי. בשנת 1595 הוא מונה לחרש האבן ולפסל של העיר. ב-1603 הופסקה העבודה על הזאודרקרק (אנ') ("הכנסייה הדרומית"), אך הם חידשו את הבנייה ב-1606, לאחר הסכמה עם מועצת הכנסייה.[2] בינתיים, הוא ביקר בלונדון, יחד עם קורנליס דנקרץ (אנ') כדי לחקור את הבורסה המלכותית של לונדון (אנ'). שם ייתכן שהם נפגשו עם איניגו ג'ונס, אבל נראה שג'ונס לא פנה ברצינות לאדריכלות עד לאחר הסיור שלו באיטליה ב-1614.[3]
בשנת 1608 מכר דה קייסר את האבן לבניין המכונה פטי גרניט (אנ')[א] ששימשה לבניית בית השקילה (אנ') בהורן; הוא גם עיצב את חלונות הגג (אנ'). משנת 1609 התגורר דה קייסר בפינת חרונברחוואל (אנ'), ליד האמסטל. את דה קייסר ביקרו הנס ואן סטינווינקל הצעיר (אנ') ואחיו לורנץ (אנ') מדנמרק שאולי ביקשו ממנו עצות או הכשרה. לא מעט מאחיו גרו באזור. אחיו, יאקוב (Jacob) שהיה נגר, וארט (Aert) סוחר עצים, והויברט אחיינו גרו כולם ליד יודנבריסטראט ברחוב צדדי (בשנת 1639 מכרו היורשים את הבית לקהילה היהודית ספרדית). דה קייסר היה מיודד עם הצייר קורנליס קטל (אנ'), שאותו ביקר כאשר קטל ערך את צוואתו; שניהם היו ארמינים (אנ') או רמוסטרנטים (אנ').[ב][4] יחסיו של דה קייסר עם קטל מומחשים על ידי דיוקנאות שצייר קטל של האדריכל.
קייסר ידוע בשל כמה מבנים חשובים, שערים ומגדלים השייכים לליבה של האתרים ההיסטוריים ההולנדים. כיום "זאודרקרק (אנ')" ("הכנסייה הדרומית"; 1603/6–1611) והמגדל הנלווה אליה (1614), "בניין העירייה (אנ')" (Stadhuis) של דלפט (1618–1620), "וסטרקרק (אנ')" ("הכנסייה המערבית"; 1620–1631) הם בין המבנים ההיסטוריים המספקים תובנות חשובות על עבודתו של דה קייסר. הוא שיתף פעולה עם הנדריק יאקובס (Hendrick Jacobsz). בורסת הסחורות שלו (הו') בשנים 1608–1613 נסגרה במאה ה-19. קרוב לוודאי שגם "בית הודו המזרחית", באמסטרדם תוכנן על ידו; הרחבות מאוחרות יותר נעשו על ידי בניו. בשנת 1616 שיפץ את בנק ואן לנינג (אנ'). שיפוץ הוואח (אנ') התרחש בשנת 1617 על פי עיצובו; בשנת 1619 הוכן צריח בראש המונטורן בתכנונו של הנדריק דה קייס, ובו ארבעה שעונים.
הפרויקטים של הנדריק דה קייסר באמסטרדם במהלך העשורים הראשונים של המאה ה-17 סייעו לבסס סגנון מנייריסטי מאוחר המכונה "הרנסאנס של אמסטרדם". ייתכן שהיה מושפע מסגנונו של פאול פרדמן דה פריס (אנ'). סגנון הרנסאנס של אמסטרדם חורג במובנים רבים מאדריכלות הרנסאנס האיטלקי של המאה השש-עשרה. נעשה שימוש בקנה מידה גדול באלמנטים קלאסיים כמו פילסטרים, קרניזים וגמלונים, אך בעיקר כאלמנטים דקורטיביים. דה קייסר מעולם לא פעל על פי עיקרי האדריכלות הקלאסית כפי שנקבעו במסות של האדריכלים האיטלקים של סבסטיאנו סרליו ואנדראה פלדיו. הגרסה שלו הגיעה לפריחה מלאה בסוף העשור השני של המאה ה-17, והכינה את הבמה לשלב הקלאסי ההולנדי (אנ') המאוחר יותר של יאקוב ואן קמפן (אנ') ופיטר פוסט (אנ').
מלבד הקריירה כאדריכל, דה קייסר נשאר פעיל כפסל. הוא עיצב את קבר וילם מאוראניה בכנסייה החדשה בדלפט (1614–1623). עם זאת, דה קייסר לא חי כדי לראות את המוצר המוגמר. בנו פיטר, שירש את הכלים והעיצובים שלו, השלים את עבודתו. בשנת 1631 כלל סאלומון דה בריי (אנ') את הרישומים החשובים ביותר של האדריכל, המבוססים על סדירות מתמטית, בספרו "אדריכלות מודרנית" (’Architectura Moderna).[4]
הקריירה של דה קייסר לא הייתה מוגבלת לאמסטרדם, והקשרים הבינלאומיים שלו עזרו לו לשמור על קשר עם הזרם המרכזי של האדריכלות האירופית. בשנת 1607 שלחו אותו שועי העיר אמסטרדם לאנגליה; משערים שהוא עבד עם איניגו ג'ונס כאשר דה קייסר ודנקרץ חזרו לאמסטרדם הצטרף אליהם ניקולס סטון (אנ'). במשך מספר שנים עבד סטון עם דה קייסר ואף הפך לחתנו בשנת 1613. נכדו הנרי סטון (אנ') למד אצל תומאס דה קייסר. דה קייסר מת ביום הולדתו ונקבר בזאודרקרק (אנ') הסמוכה.
רשימה חלקית של עבודותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1603: השער לבית הכלא "בית הפצירה (אנ')", אמסטרדם. העיטור בחלק העליון אינו של הנדריק דה קייסר ומתוארך לשנת 1663.
- 1606: "בית הודו המזרחית", אמסטרדם. הייחוס להנדריק דה קייסר אינו ודאי.
- 1606: "מונטלבאנסטורן (אנ')" ("המגדל של מונטלבאן"), אמסטרדם.
- 1606–1611: "זאודרקרק (אנ')" ("הכנסייה הדרומית"), אמסטרדם, מבנה הכנסייה הפרוטסטנית הראשון בהולנד.[5]
- 1608–1613: "Beurs van Hendrick de Keyser" ("הבורסה של הנדריק דה קייסר"), רוקין, אמסטרדם (הוגדלה בסביבות 1660, נהרסה ב-1835).
- 1614–1623: "Praalgraf Willem van Oranje" ("קבר וילם מאוראניה"), דלפט (הושלם על ידי פיטר דה קייסר).
- 1615–1618: "Haarlemmerpoort" ("שער הארלם"), אמסטרדם; נבנה מפטי גרניט (אנ'),[א] נהרס ב-1838.
- 1618–1620: "בניין העירייה של דלפט (אנ')" (Stadhuis), דלפט.
- 1620–1623: "נורדרקרק (אנ') ("הכנסייה הצפונית"), אמסטרדם, יחד עם בונה העיר קורנליס דנקרץ (Cornelis Danckertsz).
- 1620–1631: "וסטרקרק (אנ')" ("הכנסייה המערבית"), אמסטרדם, (הושלמה על ידי פיטר דה קייסר).
- 1622: "פסל ארסמוס (אנ')", רוטרדם (הושלם על ידי פיטר דה קייסר).
יצירות המיוחסות להנדריק דה קייסר:
- "Jan Roodenpoortstoren" ("מגדל יאן רודנפורט"), אמסטרדם. 1616, נהרס 1829.
- Haringpakkerstoren ("מגדל אריזת דג ההרינג"), אמסטרדם. 1607, נהרס 1829.
- "Huis Bartolotti" ("בית בארטולוטי") הרנחרכט (אנ') 170-172, אמסטרדם. סביב 1617. הייחוס להנדריק דה קייסר אינו ודאי.
- "Huis met de Hoofden" ("הבית עם הראשים"), קייזרסחרכט (אנ') 123, אמסטרדם. עוצב על ידי הויברט דה קייסר או פיטר דה קייסר (1622).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הנדריק דה קייסר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ HENDRIK DE KEYSER ALS BEELDHOUWER DOOR J. SIX (1910)
- ^ http://zuiderkerkamsterdam.nl/ons
- ^ Inigo Jones: Man, Masques andMansions
- ^ 1 2 Architectura moderna ofte bouwinge van onsen tyt (1971)–Salomon de Bray. DBNL
- ^ הערך קַיסֶר, הֶנְדְרִיק דֶה באנציקלופדיה העברית, כרך כ"ט, עמוד 657