הנרייטה רולנד הולסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנרייטה רולנד הולסט
Henriette Roland Holst
לידה 24 בדצמבר 1869
נורדוויק, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בנובמבר 1952 (בגיל 82)
אמסטרדם, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת ארצות השפלה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Henriette Roland Holst עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה הולנדית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Kapitaal en Arbeid in Nederland עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1890–1952 (כ־62 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג רישרד רולנד הולסט (1896ערך בלתי־ידוע) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Prijs voor kunsten en wetenschappen (1949)
  • Prijs voor Meesterschap (1934) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הֶנְרִיֶיטֶה רוֹלַנְד הוֹלְסְט-וַאן דַר סְכַלְקהולנדית: Henriette Goverdine Anna "Jet" Roland Holst-van der Schalk;[א] 24 בדצמבר 186921 בנובמבר 1952) הייתה משוררת וקומוניסטית הולנדית. היא הייתה מועמדת לפרס נובל לספרות.[1]

היו לה קרובי משפחה ידועים רבים. בעלה היה הצייר רישרד רולנד הולסט (אנ'). המשורר אדריאן רולנד הולסט (1888–1976), שכונה "הנסיך ההולנדי של המשוררים", היה אחיינו של בעלה.

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רולנד הולסט, שנולדה בנורדווייק (אנ') ב-24 בדצמבר 1869, גדלה במשפחה הנוצרית האמידה והליברלית של הנוטריון תאודור וילם ואן דר סכלק ואנה אידה ואן דר סכלק-ואן דר הובן. רולנד הולסט למדה ארבע שנים בפנימייה בוולפ (אנ') ולמדה צרפתית בלייז'.[2]

עד מהרה הגיעה רולנד הולסט לפתח כישרון כמשוררת. היא נישאה לאמן רישרד רולנד הולסט (אנ') ב-1896[3] והתיידדה עם המשורר הרמן חורטר (אנ'), שגרם לה לקרוא את "הקפיטל" מאת קרל מרקס. בערך בזמן הזה היא הפכה פעילה פוליטית והחלה את דרכה כסופרת בתחומים פוליטיים, היסטוריים ופילוסופיים.[4]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסביבות שנת 1890 פגשה הנרייטה את המשורר אלברט פרוויי (אנ'), אשר יחד עם והמשורר וילם קלוס (אנ') היה בין מנהיגי הטכטיחרס (אנ')[ב] ומייסדי כתב העת הספרותי דה ניאו חידס (אנ') ("המדריך החדש"). ב-1892 פגשה את הצייר יאן טורופ. היא כתבה על טורופ ופרוויי בסונטות הראשונות שלה. בשירים אלו היא הציגה את צרכיה העזים כאמנית, ליתר דיוק: כמשוררת.

סוציאליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוטומה של הנרייטה רולנד הולסט בנורדווייק (אנ')

בגיל 27 רולנד הולסט הצטרפה למפלגת הפועלים הסוציאל דמוקרטית של הולנד (אנ') בראשי תיבות SDAP. היא עבדה אז לילה אחר לילה באולמות עשנים בקריאה למאבק העובדים לשפר את גורלם העגום. היא הפכה לחלק מהנהגת המפלגה, ובשנת 1900 נשלחה כנציגה לארגון האינטרנציונל השני. בוועידות האינטרנציונל היא באה במגע עם מרקסיסטים בולטים כמו קרל ליבקנכט, רוזה לוקסמבורג ולאון טרוצקי.[5]

בשנת 1911, רולנד הולסט הצטרפה כמרקסיסטית אורתודוקסית ל-SDAP. בניגוד לרוב המרקסיסטים האורתודוקסים האחרים, היא לא עברה מיד למפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SDP, שנודעה מאוחר יותר כמפלגה הקומוניסטית של הולנד (אנ') [CPN]). בניגוד לעצתה של רוזה לוקסמבורג בשנים מסוימות היא נשארה בלתי מפלגתית. היא הקימה ב-1915, יחד עם מספר חברי SDAP ו-SDP, את Revolutionair Socialistische Vereeniging ("האגודה הסוציאליסטית המהפכנית"). בזמן שהייתה ב-CPN, היא נצבה לצד הרמן חורטר (אנ'), אנטון פאנקוק (אנ') והחלק הקומוניסטי השמאלי של המפלגה.

"Rode Jet" (שפירושו "יט האדומה", כינוי של רולנד הולסט) מילאה תפקיד גם במהלך המהומה המהפכנית של נובמבר 1918. ב-13 בנובמבר היא הצטרפה עם דוד ויינקופ (אנ') בראש תהלוכה לקסרקטין אורנג'-נסאו באמסטרדם, לחגוג את האחווה עם ההוסרים. התערבות כוחות הביטחון הביאה לשני הרוגים, הקורבנות היחידים של "המהפכה שלא קרתה".

1928–1952: נוצרית סוציאליסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

להנרייטה רולנד הולסט היו לא מעט בעיות בריאות. היא סבלה מדכדוך, התקפי אנורקסיה,[6] אנמיה ומחלות לב, אך כשהייתה בריאה נאבקה בלהט בלתי פוסק לשפר את מעמדם של עובדים, נוער ונשים.

שיריה הראשונים היו נלהבים לסוציאליזם. היא כתבה, בין היתר, את הטקסט ההולנדי להמנון "האינטרנציונל". מאוחר יותר, עבודתה לבשה אופי דתי יותר. בין כתביה היו מחזות, ביוגרפיות (של ז'אן ז'אק רוסו, מהאטמה גנדי, לב טולסטוי ורומן רולן), עיתונות ומחזות לרדיו.

במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה פעילה בהתנגדות ההולנדית,[7] כעורכת של מגזין ההתנגדות De Vonk ("הניצוץ"),[7] ואחר כך De Vlam ("הלהבה"). למרות היותה ממשפחה אמידה, היא בהחלט לא הייתה "סוציאליסטית סלון".

בסוף חייה כתבה את האוטוביוגרפיה et vuur brandde voort ("האש בערה"). היא נפטרה באמסטרדם ב-21 בנובמבר 1952 בגיל 82. פרוטומה הוצבה לזכרה במקום הולדתה נורדוויק ב-1969.

כתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • het Jeugdwerk (1884–1892) - "עבודת הנוער"
  • Sonnetten en Verzen in Terzinen geschreven"סונטות וחרוזים שנכתבו בטרזין", איורים רישרד רולנד הולסט
  • De nieuwe geboort - "הלידה מחדש", 1902

כתבים פוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kapitaal en Arbeid in Nederland, Amsterdam 1902. - "הון ועבודה בהולנד"
  • De groote spoorwegstaking, de vakbeweging en de SDAP, Den Haag 1903. - שביתות הרכבת ההולנדית של 1903, ותפקידם של האיגודים ושל ה-SDAP בה.
  • Algemeene werkstaking en sociaaldemocratie, Rotterdam 1906. - "שביתה כללית וסוציאל דמוקרטיה", יצירה זו הופיעה בגרמנית בשנת 1905, עם הקדמה מאת קרל קאוטסקי.
  • De opstandelingen, Een lyrisch treurspel in drie bedrijven, Amsterdam 1910. - "המורדים, טרגדיה לירית בשלוש מערכות", יצירה לירית על המהפכה הרוסית של 1905.
  • De philosophie van Dietzgen en hare beteekenis voor het proletariaat, Rotterdam 1910. - "הפילוסופיה של דיצגן ומשמעותה עבור הפרולטריון"
  • Revisionistische en Marxistische tactiek in de kiesrecht-beweging, Rotterdam 1910. - "טקטיקות רוויזיוניסטיות ומרקסיסטיות בתנועת זכות הבחירה", פולמוס נגד הסוציאליזם הרוויזיוניסטי של טרולסטרה בנוגע לזכויות ההצבעה.
  • De strijdmiddelen der sociale revolutie, Amsterdam 1918. - "אמצעי המאבק למהפכה חברתית"
  • De revolutionaire massa-aktie. Een studie, Rotterdam 1918. - "הפעולה ההמונית המהפכנית. מחקר"
  • De daden der Bolschewiki, Amsterdam 1919. - "מעשיהם של הבולשביקים", נכתב להגנת הבולשביקים.
  • Verslag van het Derde Internationale Communistische Congres, 1921. - "דו"ח הקונגרס הקומוניסטי הבינלאומי השלישי"
  • Uit Sowjet-Rusland, 1921. - תיאור נסיעתה לאינטרנציונל השלישי
  • Communisme en moraal, Arnhem 1925. - קומוניזם ומוסר
  • Herman Gorter, Amsterdam 1933. - ביוגרפיה של הרמן חורטר, איש תנועת הטכטיחרס (אנ').
  • Rosa Luxemburg. Haar leven en werk, Rotterdam 1935. - "רוזה לוקסמבורג. חייה ועבודתה" – ביוגרפיה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקורות מסוימים מאייתים את שמה כ-Henriëtte, עם אומלאוט, אך בתעודת הלידה שלה שמה ללא האומלאוט, כמו רוב המקורות. הכינוי שלה היה "יט", ובגלל יחסה למשורר אדריאן רולנד הולסט היא כונתה לעיתים קרובות כ"טנטה יט" ("דודה יט").
  2. ^ תנועת שנות השמונים של המאה ה-19 (בהולנדית: Beweging van Tachtig), הייתה קבוצה רדיקלית ורבת השפעה של סופרים הולנדים שפיתחו גישה חדשה בספרות ההולנדית של המאה ה-19.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Nomination Database". www.nobelprize.org.
  2. ^ Amersfoort, Jaap van; Beek, Pieta van; Schutte, Gerrit (2014). Ora et labora: Twaalf opstellen over christelijke spiritualiteit in de praktijk (בהולנדית). Uitgeverij Verloren. p. 132. ISBN 978-90-8704-429-9.
  3. ^ Muller, Sheila D. (2013-07-04). Dutch Art: An Encyclopedia (באנגלית). Routledge. p. 332. ISBN 978-1-135-49574-9.
  4. ^ Bel, Jacqueline; Vaessens, Thomas (2010). Women's Writing from the Low Countries 1880-2010: An Anthology (באנגלית). Amsterdam University Press. p. 39. ISBN 978-90-8964-193-9.
  5. ^ Grever, Maria; Waaldijk, Berteke (2004-06-23). Transforming the Public Sphere: The Dutch National Exhibition of Women's Labor in 1898 (באנגלית). Duke University Press. p. 50. ISBN 978-0-8223-3296-1.
  6. ^ Etty, Elsbeth (1997). Liefde is heel het leven niet: Henriette Roland Holst, 1869-1952 (בהולנדית). Balans. p. 517. ISBN 978-90-5018-503-5.
  7. ^ 1 2 Dewulf, Jeroen (2010). Spirit of Resistance: Dutch Clandestine Literature During the Nazi Occupation (באנגלית). Camden House. p. 59. ISBN 978-1-57113-493-6.