מחלות של מערכת הדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מחלות לב)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: הערך מערב תחומים רפואיים שאינם קשורים זה בזה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מחלות של מערכת הדם הן מגוון מחלות של מערכת הדם.

למערכת הדם שלושה מרכיבים: הדם, כלי הדם והלב. המחלות התוקפות כל אחד מהמרכיבים הן נפרדות בדרך-כלל, ואינן משפיעות על שני המרכיבים האחרים. למרות זאת, ישנם יוצאי דופן; מחלת כלי דם המקשה על זרימת הדם, למשל, עלולה לגרום ללב לשאוב ביתר חוזקה ולהחלישו במשך הזמן. בנוסף למחלות התוקפות את שלושת מרכיבי המערכת, קיימים כמה מצבים רפואיים כלליים הקשורים ישירות למערכת הדם.

מחלות דם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלות של תאי הדם האדומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאי דם אדומים
  • אנמיה: מצב שבו הדם לא מסוגל לשאת את כמות החמצן הנדרשת לגוף. אנמיה היא בעצם תסמין (סימפטום), ולא מחלה בפני עצמה. הגורמים לה מגוונים ונחלקים לשלוש קבוצות: מספר נמוך מדי של תאי דם אדומים, כמות נמוכה מדי של המוגלובין בתאי הדם האדומים ופגמים בהמוגלובין. אנמיה גורמת לעייפות, חיוורון, צמרמורות ורגישות לקור וכן קוצר נשימה.
  • פוליציתמיה: כמות רבה מדי של תאי דם אדומים. גורמת לדם להיות צמיגי ולזרום באיטיות.
  • אריתרובלסטוזה עוברית: מצב בו קיים הבדל מסוים בין סוג הדם של אישה בהריון ובין סוג הדם של העובר אותו היא נושאת. ההבדל גורם למעבר של נוגדנים מדם האם אל דם העובר, אשר תוקפים את תאי הדם האדומים שלו והורסים אותם (דבר דומה מתרחש כשחולה או פצוע מקבלים עירוי דם השונה מסוג הדם שלהם). התינוק הנולד סובל מאנמיה וחוסר חמצן; נזק חמור למוח ואף מוות עלולים להיגרם. הטיפול המקובל הוא עירוי דם לעובר ואף החלפת כל הדם שלו בדם מסוג אחר.

מחלות של תאי הדם הלבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סרטן הדם או לוקמיה: התרבות בלתי-נשלטת של תאי הדם הלבנים. התאים הסרטניים, אשר לא התמיינו ונותרו חסרי תפקוד, חודרים באופן תמידי ממח העצם לזרם הדם; עם זאת, הבעיה העיקרית היא שמח העצם מתמלא עד אפס מקום בתאי הדם הלבנים הסרטניים, ותפקודו נפגע קשות. החולה סובל מאנמיה קשה ודימום, בנוסף מעליה בחום הגוף, אובדן משקל וכאבים בעצמות.
  • פאנציטופניה: מספר נמוך מדי של כל תאי הדם (טסיות, לויקוציטים ואריתרוציטים). למעשה, מדובר בכשל של מח העצם. היא נגרמת לעתים קרובות על ידי תרופות מסוימות או מחלות מסוימות.

מחלות קרישת דם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב הדם. בצד ימין למעלה: שיטה לשינון שכיחותם היחסית של סוגי תאי הדם הלבנים
  • מחלות תרומבואמבוליטיות: תסמין הנגרם כתוצאה ממספר מחלות ומצבים, ובו נקרש הדם בצורה מוגברת, דבר העלול לגרום לקרישים תועים לחסום כלי דם. הקרישה המוגברת עלולה להיגרם כתוצאה מפגיעה בדופן כלי הדם, עקב טרשת עורקים (ראו בהמשך) או כוויות, למשל, דבר הגורם לשפעול טסיות הדם באזור הפגוע וליצירת קריש. גורמים נוספים לקרישה בלתי-רצויה הם שכיבה ממושכת, ניתוח כירורגי, עישון ותרופות.
הקריש שנוצר עלול להתנתק עם הזמן מהמקום או להתפורר ולזרום בדם; כשהוא מגיע לכלי דם צר מדי הוא עלול לחסום את מעבר הדם ולגרום למוות מהיר של רקמות ולהפסקת תפקודם של איברים. כשזה קורה במוח, למשל, עלול להתרחש שבץ. קיימים מצבים מולדים או נרכשים בהם יש נטייה לקרישיות מוגברת של הדם (תרומבופיליה), ובהם הקרישים עלולים להופיע עקב חוסר או פגם בגורמי קרישה שונים. גורם תרומבואמבוליטי נוסף הוא פוליציתמיה, שהוזכרה לעיל; הדם הזורם באיטיות מועד יותר ליצירת קרישים.

מחלות דימום[עריכת קוד מקור | עריכה]

    • תרומבוציטופניה: מספר נמוך מדי של טסיות דם. הדבר גורם לדימומים פנימיים חמורים בכל הגוף, אשר נגרמים אפילו עקב חבלה קלה. תרומבוציטופניה יכולה להיגרם מסיבות רבות, ביניהן: נוגדנים עצמיים (ITP), תגובה לתרופות, חוסר בוויטמין B12, או מחלות הפוגעות במח העצם (לויקמיה או גרורות לעצמות וכיוצא בזה).
    • בעיות בתפקוד הכבד: באיבר זה מיוצרים גורמי קרישה (פקטורי קרישה) המסייעים בתהליך המורכב של קרישת הדם. כשהכבד אינו מתפקד, מכל סיבה שהיא, עלולים להיווצר דימומים חמורים עקב מחסור באותם גורמים. לצד מחלות כבד מוכרות העלולות לגרום למצב זה, כגון שחמת ודלקת כבד, עלול גם חוסר בוויטמין K לגרום לכך.
    • המופיליה: קבוצה של מחלות תורשתיות בהן אחד האנזימים המסייעים בקרישת הדם אינו מיוצר. הדבר גורם לדימומים חמורים לאחר פציעות, אשר עלולים לגרום למוות אם אינם מטופלים מיד; בנוסף נגרמים דימומים ספונטניים בפרקים, דבר הגורם לכאבי פרקים ובמהלך הזמן מביא לפגיעה קשה בהם ולחוסר תפקוד שלהם.

מחלות כלי דם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתחום העוסק במחלות כלי הדם ובגורמי הסיכון השונים ללקות בהן, קוראים רפואת כלי דם או אנגיולוגיה. ניתן לחלק את מחלות כלי הדם למחלות של עורקים ולמחלות של ורידים. המחלות העיקריות מהן סובלים אנשים כוללות:

  • טרשת העורקים או הסתיידות העורקים או אתרוסקלרוזה: היצרות של העורקים עקב שקיעת מוצקים שומניים על-גבי הדפנות ודלקת משנית. כל עורקי הגוף עשויים להיות מושפעים מהתהליך הזה. העורקים המושפעים ביותר הם אבי העורקים, עורקי הרגליים, עורקי המוח ועורקי שריר הלב. טרשת העורקים גורמת בהדרגה להיצרות וסתימה של כלי הדם עד כדי חסימה מלאה. חסימה כזו קרויה אוטם. כאשר היא מתרחשת במוח זהו שבץ ואילו בעורקי הלב זהו אוטם בשריר הלב (המוכר בכינוי התקף לב). באוניברסיטת אריאל בשומרון פותחה שיטה אשר על ידי בדיקה של קצב לב פשוטה ניתן לזהות בעיות הנובעות בין היתר מבעיות קרדיולוגיות. הפיתוח הוא פרי מחקרם של פרופ' יעקב לויטן ופרופ' מאיר לבקוביץ אשר פיתחו טכניקה המבוססת על תיאורית ה"כאוס" הידועה בתחומי הפיזיקה והמתמטיקה. מדובר בשיטה הבודקת את מערכת העצבים האוטונומית.
  • דליות: ורידים מורחבים מדי, כתוצאה מבעיה בשסתומים הפנימיים שבהם. ברוב המקרים מדובר בדליות ברגליים; זאת נגרמת בגיל מתקדם בדרך-כלל, כתוצאה מעמידה ממושכת או השמנה. לעתים קיים גורם תורשתי; בנוסף, גם הריון עלול לגרום לדליות בנשים.

בעיות בלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתך של הלב

את מחלות הלב ניתן לחלק למומי לב מולדים ומחלות נרכשות במהלך החיים. מחלות נרכשות כוללות בין היתר מחלת לב איסכמית (הפרעה באספקת הדם ללב) כמו ב אנגינה פקטוריס ובאוטם שריר הלב, מחלות מסתמים נרכשות (כגון, היצרות של המסתמים, אי ספיקת מסתמים) מחלות אנדוקרדיאליות (אנדוקרדיטיס), מחלות של המיוקרד (מיוקרדיטיס - דלקת שריר הלב, קרדיומיופתיה), ומחלות פריקרדיאליות (השק אשר עוטף את הלב) כגון פריקרדיטיס. בנוסף קיימות מחלות בהן יש הפרעות הולכה והפרעות קצב בשריר הלב. להלן יתוארו בקצרה חלק ממכלול מחלות הלב השונות:

  • מחלות פריקרדיאליות- למשל דלקת מיסב הלב או דלקת כיס הלב או פריקרדיטיס: הדלקת גורמת לחיכוך מוגבר בין הלב והקרומים המקיפים אותו; הדבר גורם לכאב ולפגיעה בפעילות הלב. לעתים גורמת הדלקת לסתימת כיס הלב בנוזלים, דבר הגורם לטמפונדה ("סתימה"). במקרה האחרון נהוג לשאוב את עודף הנוזלים מכיס הלב באמצעות מזרק.
  • אנגינה פקטוריס: כאב חזה הנגרם מחסימה חלקית של עורק המזין את שריר הלב; עלולה להופיע בזמן מאמץ או לחץ. מדובר במצב כרוני.
  • התקף לב או אוטם שריר הלב: חסימה מוחלטת בעורק כלילי (המזין את הלב) באופן פתאומי, כתוצאה ממחלת טרשת עורקים (אתרוסקלרוזיס) כרונית. ללא טיפול חסימה כזו גורמת לפגיעה לא הפיכה באזור הלב המוזן על ידי אותו כלי דם, וכתלות באזור השפעה על תפקוד- החל מהתקף לב לא תסמיני (האדם אינו מרגיש בו כלל) עד הפרעה קשה בתפקוד הלב. התקף לב הוא אחד מגורמי המוות השכיחים בעולם המערבי- לעתים קרובות סיבת המוות היא הפרעת קצב כתוצאה מהפגיעה בשריר הלב.
  • בעיות במסתמי הלב: כמו כל שסתום מכני אחר, גם בכל אחד מארבעת מסתמי הלב עלולות להיווצר בעיות של דליפה או של היצרות. כשהתופעה קלה מסוגל הלב לעמוד בכך ללא סימפטומים מיוחדים, אך דליפה או היצרות חמורים גורמים ללב להתאמץ ולהיחלש. היצרות (סטנוזה) של המסתמים גורמת ללב להתאמץ יתר על המידה. כשהמצב חמור ניתן להחליף את המסתם הפגום במסתם מלאכותי או במסתם מלבו של יונק כלשהו (בדרך-כלל חזיר). בעיה נפוצה היא צניחה של המסתם הצניפי. אצל קשישים נפוצה היצרות של המסתם האאורטלי שבין החדר השמאלי של הלב לאבי העורקים.
  • דלקת פנים הלב או אנדוקרדיטיס: דלקת באנדוקרדיום, השכבה הפנימית של הלב. בדרך-כלל גורמת דלקת זו לבעיות במסתמי הלב, במיוחד באנשים בהם כבר קיימות בעיות אחרות במסתמי הלב. חיידקי סטרפטוקוקוס המצויים בדרך-כלל בחלל הפה, ואשר אינם גורמים למחלות בשגרה, עלולים לגרום לאנדוקרדיטיס כשהם חודרים למחזור הדם.
  • אריתמיה: הפרעה בקצב הלב. הדבר עלול לגרום לפרפור (פיברילציה) - פרפור חדרים או פרפור עליות - פעימות לב מהירות ובלתי-סדירות. בפרפור חדרים, הלב אינו שואב דם, דבר העלול לגרום למוות. כדי לגרום לקוצב הלב לחזור לפעילותו הסדירה יש לטפל מיד בחולה באמצעות הלם חשמלי. קוצב לב פגום ניתן להחליף בקוצב מלאכותי, איתו החולה מסוגל לחיות באופן תקין. אריתמיה מהווה תסמין למחלות רבות.
  • רשרוש, אוושה, הלמות לב או דפיקות לב: תופעה זו אינה מעידה תמיד על מחלה; רשרושים ניתן לשמוע (בעזרת סטתוסקופ) במקרים רבים אצל ילדים וקשישים בריאים; קירות הלב שלהם דקים ולפיכך נעים ביתר חוזקה כשהדם זורם בלב. כשהרשרוש מעיד על מחלה, כמעט תמיד מדובר בבעיה במסתמי הלב.
  • היפוקלצמיה, היפונתרמיה, היפוקלמיה: מחסור ביוני סידן, נתרן או אשלגן, בהתאמה. אלו הן אינן מחלות לב, והן משפיעות גם על מערכות אחרות בגוף, אך השפעתן על הלב קריטית, ומסתכמת בקצב לב לא סדיר ובבעיות בשאיבת הדם. גם המצבים ההפוכים (היפרקלמיה וכדומה), של עודף ביונים אלו, עלולים לגרום לבעיות חמורות בלב.
  • טכיקרדיה: קצב לב מהיר מהרגיל (למעלה מ-100 פעימות לדקה). גורמים אפשריים: לחץ, עליה בחום הגוף, מחלת לב כלשהי או שימוש בתרופות מסוימות. טכיקרדיה כרונית עלולה לגרום לפרפור לב.
  • ברדיקרדיה: קצב לב איטי מהרגיל (פחות מ-60 פעימות לדקה). גורמים אפשריים: חום גוף נמוך ושימוש בתרופות מסוימות. בנוסף, ניתן להבחין בברדיקרדיה לאחר פגיעות ראש, כשנוצרת בצקת במוח. ניתן לחיות עם ברדיקרדיה מתונה ללא הפרעה, אך כשהמצב מחמיר האיברים והרקמות אינם מקבלים מספיק חמצן.
  • בעיות בשריר הלב: שורה של מצבים עלולה לגרום לבעיות אלו; כשהנזק חמור נקרא המצב CHF (ראשי תיבות של Congestive Heart Failure). גורמים אפשריים: טרשת העורקים, לחץ דם גבוה ואוטם שריר הלב (רקמת השריר שניזוקה בהתקף מוחלפת בצלקת, אשר אינה משתתפת במאמץ הכללי לשאיבת הדם). קרדיומיופתיה היא התנוונות של שריר הלב; לעתים מדובר במחלה תורשתית.
  • פגמים מולדים בלב: ידועים 30 סוגים שונים של מומי לב מולדים; פגמים בלב הם הפגמים המולדים הנפוצים ביותר. ברוב המקרים מדובר במסתמים או כלי דם צרים מדי, הגורמים ללב להתאמץ יתר על המידה, או בהפרדה לקויה בין שני צידי הלב, דבר המביא לערבוב דם הנושא חמצן בדם הנושא פחמן דו-חמצני; לפיכך הדם המגיע לרקמות אינו נושא מספיק חמצן. כשתינוק נולד עם שני סוגי הפגמים יחדיו, הוא עלול להכחיל תוך דקות מרגע הלידה, וטיפול נמרץ נדרש. פגמים מולדים בלב נגרמים לרוב כשהאם מעשנת או נוטלת תרופות במשך ההיריון, או כשהיא נדבקת בזיהום כלשהו. את רוב הפגמים ניתן לתקן בניתוח. ראה VSD
  • תסמונת ברוגדה: מחלה גנטית המאופיינת בתרשים א.ק.ג. לא תקין ורמת סיכון גבוהה למוות כתוצאה מפרפור חדרים (הפרעת קצב קטלנית).
  • קונטוזיה לבבית - חבורה / חבלה ברקמת שריר הלב (מיוקרד). נגרמת כתוצאה מחבטה חזקה מאוד בבית החזה - "מעיכת" הלב בין הסטרנום לעמוד השדרה, עלולות להיגרם הפרעות קצב כתוצאה מפגיעה במערכת ההולכת החשמלית, עלולים להיווצר דימומים משריר הלב (טמפונדה).
  • טמפונדה לבבית - מצב חירום הנגרם מהתמלאות החלל שבין כיס הלב (פריקרד) לשריר הלב (מיוקרד), לרוב באוויר או בדם. הלחץ שנוצר על הלב מונע ממנו לפעום כרגיל ויכול לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בלב, ובשאר הגוף.

בעיות במחזור הדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לחץ דם גבוה: בעיה שכיחה הפוגעת בכשליש מאוכלוסיית המבוגרים, ולעתים קרובות אינה מאובחנת. מופיעה בשכיחות עולה והולכת עם הגיל, כאשר רוב מוחלט של האנשים מעל גיל 50 יפתחו יתר לחץ דם במהלך חייהם.
לחץ דם הוא תופעה פיזיקלית של לחץ נוזלים גבוה בתוך כלי הדם, וניתן לאבחנו בקלות על ידי בדיקות חוזרות במד לחץ דם, בזמן ישיבה במנוחה. יתר לחץ דם נגרם משילוב של גורמים, למשל שינויים הורמונליים, עצביים ושינויים בכלי דם. עד היום הרפואה לא מצאה הסבר פשוט ושימושי להבנת הופעת יתר לחץ הדם.
במיעוט מהמקרים ניתן למצוא סיבות ברורות ליתר לחץ דם ואלו ניתנות לטיפול ספציפי- יתר הורמון מסוים, הצרות בכלי דם לכליה, שימוש בתרופות, ועוד. במרבית המקרים סיבה כזו לא נמצאת, אך גם ללא אבחון הסיבה ניתן לטפל ביתר לחץ דם ביעילות על ידי שינוי אורח חיים ותרופות.
יתר לחץ הדם למעט מקרים יוצאי דופן אינו גורם לתסמינים (תופעות גופניות), אך סיבוכיו קשים, ולאחר שנים של יתר לחץ דם לא מטופל ישנה שכיחות גבוהה של התקף לב, שבץ מוחי, אי-ספיקת כליות או מחלות של כלי הדם.
  • לחץ דם נמוך: תופעה זה מתרחשת לעתים קרובות אצל קשישים. לרוב אין סיבה לדאגה, ולמעשה לחץ דם נמוך יכול להעיד על אריכות ימים ועל גיל מתקדם נטול מחלות. לחץ דם נמוך אורתוסטטי נגרם באופן זמני כשקשישים נעים בפתאומיות (כשהם קמים במהירות ממצב של ישיבה, למשל). לחץ דם נמוך כרוני (אצל אנשים בכל הגילאים) מעיד לעתים על תזונה לקויה ועל אנמיה, אך עלול גם להיגרם כתוצאה ממחלות שונות (מחלת אדיסון, למשל). לחץ דם נמוך אקוטי (חריף) עלול להיגרם כתוצאה מהלם, וניתן לפגשו רבות במחלקות לטיפול נמרץ בבית החולים.
  • שטף דם: דליפת דם מכלי הדם אל פנים חלל הגוף. מצב זה יכול להיות מסוכן, שכן הוא גורם לאיבוד מהיר של דם אך לעתים הוא אינו מורגש. שטף דם שאינו מטופל עלול לגרום להלם.
  • הרעלת דם, רעלת דם, בקטרמיה, ספטיסמיה, מיגול דם: שמות שונים למצב בו חיידקים פתוגניים (מעוררי מחלות) רבים חודרים לזרם הדם. הדבר גורם ליצירת תגובה דלקתית בכל הגוף, הכרוכה בדליפת דם מכלי הדם. הרעלת דם חמורה עלולה להתפתח להלם זיהומי.
  • הלם או שוק: מצב בו כלי הדם אינם מזרימים כמות מספקת של דם אל הרקמות והאיברים. הלם עשוי להיות קטלני ורפואת החירום שוקדת על דרכים להתמודדות עמו. הלם עלול להיגרם כתוצאה מטראומה גופנית (אובדן דם אל הסביבה או שטפי דם פנימיים), זיהום (הלם זיהומי) וגורמים אחרים. הלם מהווה את אחת הסיבות העיקריות למוות בחדרי טיפול נמרץ בבתי חולים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.