הספק מתפרץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הספק מתפרץ הוא המדע והטכנולוגיה של אגירת אנרגיה במהלך זמן יחסית ארוך, ושחרורה בזמן קצר מאוד. כמובן שסך כל האנרגיה נשמרת, אולם השחרור המהיר של האנרגיה מביא להספק רגעי גבוה. האנרגיה נאגרת לרוב בשדות אלקטרוסטטים (קבלים), שדות מגנטיים (סלילים), כאנרגיה מכנית (על ידי שימוש בגלגלי תנופה, למשל), או כאנרגיה כימית (סוללות זרם גבוה או חומרי נפץ).

לדוגמה, קבל המכיל ג'ול אחד של אנרגיה הנפרק במהלך שנייה אחת, מפיק הספק של 1 וואט. אם כל האנרגיה תיפרק בזמן של מיקרושנייה, ההספק יגדל פי מיליון ויגיע ל-1 מגהוואט.

טכנולוגיה של הספק מתפרץ נמצאת בשימוש במכשירים כגון מכ"ם, מאיץ חלקיקים, פצצה אלקטרומגנטית, לייזרים בהספק גבוה, ובמחקר בנושאים כמו שדות מגנטיים אולטרה-חזקים והיתוך גרעיני.

הטכנולוגיה פותחה במהלך מלחמת העולם השנייה, ושימשה במכשירי מכ"ם, המצריכים פולסים מהירים של הספק גבוה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.