הצבא הצפוני
צבא הצפון (ברוסית: Северная армия) היה אחד מהארגונים צבאים שהרכיבו את הצבא הלבן.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2 באוגוסט 1918, בתמיכת כוחות בריטיים, ביצעו ארגוני המחתרת הרוסיים אנטי-מהפכניים הפיכה בארכנגלסק, במהלכה הודח השלטון הבולשביקי באזור. הממשלה הסוציאליסטית-מהפכנית של העם הסוציאליסטי בראשות ניקולאי צ'יקובסקי עלתה לשלטון. גאורגי ארמולאביץ היה למפקד כל הכוחות המזוינים הימיים והיבשתיים של המינהל העליון של האזור הצפוני. גנרל-מאיור ולדימיר מארושבסקי הפך למפקד הכוחות ימיים ולמושל הכללי של אזור הצפון. עד מהרה נחת כוח נחיתה אנגלים בן 2,000 איש בארכנגלסק. באוגוסט, בהשתתפות ישירה של ברית ההסכמה המשולשת הקמת יחידות של צבא הצפון. הכוחות המזוינים כללו 5 פלוגות, טייסת וסוללת ארטילריה. בנובמבר 1918 הפך מארושבסקי למפקד הכוחות ולמושל הכללי של אזור הצפון.
במקביל, הוקמו יחידות מעורבות מקרב מתנדבים רוסים וקצינים זרים. בפרט, נוצר לגיון הסלאבו בריטי, כמו גם חלקים מלגיון הזרים הצרפתי. בשל הזרם הנמוך ביותר של מתנדבים לצבא, המנהלת העליונה של מרחב הצפון החליטה על גיוס חובה אוניברסלי, למרות זאת, מספר החיילים גדל לאט למדי. בנוסף, המשמעת של הצבא הייתה רעועה, היה איום מתמיד של פרעות ומרידות, והעריקות שגשגו. זה הוקל הן על ידי האופי הכפוי של ההתגייסות והן שילובם של חיילי הצבא האדום שבויים בצבא. בחודשים הראשונים היו חיילי מרחב הצפון מורכבים מצוותי מתנדבים של קצינים, גדוד חי"ר, 2 גדודי ארטילריה ויחידות איכרים. המספר הכולל של החיילים הגיע ל-3,000 איש.
בינואר 1919, לוטננט גנרל יבגני מילר הפך למושל הכללי של האזור הצפוני . עד אז מנה מספר צבא הצפון כ-9.5 אלף איש. המספר הכולל של חיילים מהברית ההסכמה המשולשת בסוף 1918 היה 16 אלף איש. עד קיץ 1919 מנה צבא הצפון 25 אלף איש (מתוכם 14 אלף חיילי הצבא האדום שבויים). נפתחו בתי ספר לצבא בריטי ורוסי להכשרת קצינים. למרות זאת, הצטיין הצבא במספר קטן ביותר של קצינים (600 קצינים מתוך 25 אלף איש). ב-21 במרץ התאחדו יחידות צבא הצפון עם יחידות קולצ'אק על הפצ'ורה. בקיץ בארכנגלסק החלה הקמת יחידות של המיליציה הלאומית של אזור הצפון. באוגוסט 1919 כללו יחידות החי"ר של ארמייה הצפון משש חטיבות רובים. בקיץ 1919 השתנה המצב בחזית הצפונית באופן דרמטי. בלחץ דעת הקהל במדינותיהם, נאלצו מדינות ההסכמה להסיג את חייליהן מצפון רוסיה. למרות זאת, התחזקות הצבא נמשכה. בספטמבר 1919 הוקמה "יחידת המתנדבים המיוחדת של ויצ'גודה" מחיילי הצבא האדום השבויים בפיקודו של סרן נ.פ אורלוב, שמילא תפקיד נכבד בקרבות עם הבולשביקים באזור.
בקרבות עם הבולשביקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 1919 פתח צבא הצפון במתקפה בחזית הצפונית, במהלכה נכבשו שטחים בשטח קומי. עד פברואר 1920 היו בכוחות מרחב הצפון 1,492 קצינים, 39,822 לוחמים ו-13,456 דרגים נמוכים שאינם לוחמים - בסך הכול 54.7 אלף איש, עם 161 תותחים ו-1.6 אלף מקלעים. המיליציה הלאומית כללה כ-10 אלף איש. למרות זאת, מתקפת הנגד של הצבא האדום שנפתחה בדצמבר הסתיימה עם תבוסת צבא הצפון וכניעתו החלקית. גנרל מילר, יחד עם 800 חיילים ופליטים אחרים, היגרו מרוסיה בפברואר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Гражданская война в России и Коми крае, Северный фронт 1919 год. Северная область. Северо-Екатерининский канал. Дороги Коми в начале 20 века., www.tomovl.ru
- Genstab.Ru - Всё о войне, Genstab.Ru (ב־)
- СЕВЕРНАЯ ОБЛАСТЬ, whiterussia1.narod.ru