הקטור מקדונלד
 | |
| לידה |
4 במרץ 1853 בלק אייל, סקוטלנד |
|---|---|
| התאבד |
25 במרץ 1903 (בגיל 50) פריז, צרפת |
| מקום קבורה | בית הקברות דין, אדינבורו |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
| כינוי | "מק הלוחם" |
| השתייכות |
 הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1870–1903 (כ־33 שנים) |
| דרגה |
 מייג'ור גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
|
המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה המלחמה המהדית | |
| עיטורים | |
 KCB DSO | |
מייג'ור גנרל סר הקטור ארצ'יבלד מקדונלד (באנגלית: Hector Archibald MacDonald; 4 במרץ 1853 – 25 במרץ 1903) היה קצין בצבא הבריטי.
מקדונלד היה גיבור מלחמה לאחר שפיקד על החטיבה המצרית במהלך המלחמה המהדית, הוא היה מהבודדים בצבא הבריטי שעלה בדרגות והגיע לדרגת מייג'ור גנרל, במקום הנהוג שקצינים הגיעו ממשפחה עמידה ורכשו את דרגת הקצונה שלהם. ב-1902 מונה לפקד על הכוחות הבריטים בציילון (סרי לנקה) שם התחילו שמועות לגבי היותו הומוסקסואל ויחיסים שפיתח כבייכול עם חבורות גברים צעירים, כדי להימנע מהשערוריה חזר ללונדון. בדרכו חזרה לעמוד למשפט צבאי בסרי לנקה התפרסם דבר השערורייה כשהוא שוהה במלון בפריז, לאחר שראה את כתבה שפרסמה את הטענות כנגדו ב-25 במרץ 1903 שם קץ לחיו.
קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-7 במרץ 1870 התגייס מקדונלד לרגימנט "מתנדבי רובאי היילנד אינברנסשייר" וב-1871 התגייס לרגימנט ה-92 גורדון היילנדרס בפורט ג'ורג'.[1] הוא עלה במהירות בסולם הדרגות, ובתחילת מלחמת אפגניסטן השנייה היה בדרגת סמל הדגל, גבורתו באפגניסטן הובילה לכך שהוצא לו לקבל צלב ויקטוריה או העלה לדרגת קצונה, הוא בחר בקצונה, מה שנחשב בתקופה לכובד נדיר ביותר.[2]
מקדונלד שירת כלוטננט במלחמת הבורים הראשונה, ובקרב גבעת מג'ובה, שם נשבה, גבורתו הייתה כה בולטת עד שהגנרל פיט יוברט החזיר לו את חרבו. ב-1885 שירת תחת סר אוולין ווד בארגון מחדש של הצבא המצרי, והשתתף במשלחת הנילוס של אותה שנה. ב-1888 הפך למפקד גדוד ועסק באימון חיילים סודנים. בשנת 1889 קיבל את אות השירות המצטיין על גבורתו בקרב על טוסקי ובשנת 1891, לאחר הפעולה בטוקר, הועלה לדרגת מייג'ור.
במהלך מלחמת המהדיסטית פיקד מקדונלד על חטיבה מצרית במשלחת דונגולה (1896), ולאחר מכן הוביל את חייליו בקרב אבו חאמד (7 באוגוסט 1897) ובעטברה (8 באפריל 1898). בקרב אומדורמן (2 בספטמבר 1898) חשף המפקד הבריטי, הוריישו קיצ'נר, בלי משים את אגפיו לצבא המהדיסטי. מקדונלד הצליח לבלום את המהדיסיטם בתמרון מיומן והחזיק את הקו עד שקיצ'נר היה יכול לפרוס מחדש את כוחותיו. כשהקרב הסתיים נותרו לחייליו של מקדונלד בממוצע רק שני קליעים לכל חייל.[3]
לאחר אומדורמן, מקדונלד הפך לשם דבר בבריטניה. הוא קודם לדרגת קולונל, מונה לעוזר צבאי של המלכה ויקטוריה, וקיבל הכרת תודה רשמית של הפרלמנט כולל פרס כספי. תהילתו הייתה ניכרת במיוחד בסקוטלנד מולדתו, הוא הוזמן לארוחת צהריים על ידי מועצת עיריית אדינבורו, וסקוטים רבים הרגישו שמקדונלד, ולא קיצ'נר, היה הגיבור האמיתי של המערכה בסודאן.[4]
באוקטובר 1899, מקדונלד הועלה לדרגת בריגדיר גנרל והוצב לפקד על מחוז סירהינד בפנג'אב. לאחר פרוץ המלחמה בדרום אפריקה באותו חודש, הוא הועבר נשלח לפקד על חטיבת ההיילנד, חלק מצבאו של לורד רוברטס. הוא קיבל דרגת קולונל ב-4 בינואר 1900, הגיע לקייפטאון ב-18 בינואר 1900, ושישה ימים לאחר מכן הגיע ולקח את הפיקוד על החטיבה שהוצבה בנהר מודר. בהיותו בדרום אפריקה הוא הכין את הדרך למאמץ של לורד רוברטס לעזרת קימברלי על ידי תפיסת קוודוסברג (5–8 בפברואר 1900), מה שהייתה פעולת הסחה מוצלחת שהסיתה את תשומת לב הבורים מההתקדמות העיקרית.[5] מאוחר יותר באותו החודש הוא השתתף בקרב על פארדברג (16–27 בפברואר 1900), שם נפצע מירי ברגל בהתקפה על מאגר בורים. הוא שוחרר מבית החולים באמצע מרץ,[6] והשתתף בניתוחים מאוחרים יותר בבלומפונטיין ובפרטוריה. באפריל 1901 הוענק לו תואר אבירות כאביר מפקד מסדר האמבט (KCB) על שירותיו (מתוארך לנובמבר 1900).
מקדונלד חזר לבריטניה במאי 1901, אך עד מהרה עזב להודו, שם מונה לפקד על צבא המחוז הדרומי, ופיקד על מחוז בלגאום, ליד מדרס. בתחילת 1902 הוא מונה למפקד העליון של הכוחות הבריטיים בציילון (כיום סרי לנקה) בדרגת מייג'ור גנרל, הוא הגיע לשם ונכנס לפיקוד ב-26 במרץ 1902.[7]
שירות בציילון והטענות נגדו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההיסטוריון רונלד הייאם מעיר כי "ציילון סיפקה למקדונלד שילוב קטלני של פיקוד צבאי שלא היה פעיל ולא מעניין, וקהילה של נערים שהיו מעניינים ופעילים מאוד".[8] הוא שיבש את נוצות האזרחים בכך שאילץ את המיליציה המקומית הבלתי מטופחת וחסרת המשמעת, רובם בניהם של שותלים בריטים, להראות יותר יריקה וליטוש; הוא העליב מאוד את המושל, סר ג'וזף ווסט רידג'וויי, כשצעק עליו לרדת ממגרש המסדרים; והחמיר את תהליך הניכור על ידי דחיית ההזמנות החברתיות של הקהילה הבריטית והתייחדות במקום עם המקומיים.[9] החלו להסתובב שמועות שהוא מקיים מערכת יחסים מינית עם שני בניו המתבגרים של בורגר בשם דה סאראם, וכי הוא מתנשא על "מועדון מפוקפק" בו נכחו צעירים בריטים וסינהלים. העניינים הגיעו למשבר כאשר עציץ תה הודיע לרידג'ווי כי הפתיע את סר הקטור בקרונית רכבת עם ארבעה נערים סינהלים; האשמות נוספות הגיעו מחברים בולטים אחרים בממסד הקולוניאלי, עם איום של עוד יבואו, שכללו עד שבעים עדים. רידג'ווי יעץ למקדונלד לחזור ללונדון, דאגתו העיקרית הייתה להימנע משערורייה מסיבית: "חלק, ואכן רוב, מקורבנותיו... הם הבנים של האנשים הידועים ביותר במושבה, אנגלים וילידים", כתב., וציין כי הוא שכנע את העיתונות המקומית לשמור על שתיקה בתקווה ש"לא יתעורר עוד בוץ".[10]
בלונדון "כנראה אמרו למקדונלד על ידי המלך שהדבר הטוב ביותר שהוא יכול לעשות זה לירות בעצמו".[8] לורד רוברטס, כיום המפקד העליון של הצבא, המליץ למקדונלד לחזור לציילון ולעמוד בפני בית משפט צבאי כדי לטהר את שמו, אף על פי שהעבירה שיוחסה לו לכאורה לא הייתה פלילית ובכל מקרה לא בלתי חוקית בציילון.[11] בינתיים, רידג'וויי, שנקלע ללחץ גובר בבית המחוקקים, חשף כי הוגשו "האשמות חמורות" וכי הגנרל חוזר לבית משפט צבאי.
בזמן ארוחת הבוקר שלו במלון רג'ינה בפריז, ב-25 במרץ 1903, קרא מקדונלד את עיתון הבוקר ובו פורסמו כלל ה"האשמות החמורות" כנגדו. לאחר מכן חזר לחדרו וירה בעצמו.
אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
התאבדותו של גיבור המלחמה גרמה להלם ציבורי גדול. עם מותו התפרסם הגילוי שלמקדונלד היו למעשה אישה ובן, התגלה לציבור הרחב כי ב-1884 בגיל 31, הוא נישא בסתר לילדה בת חמש עשרה. הם התראו רק ארבע פעמים בתשע-עשרה השנים שלאחר מכן.[9] (ליידי מקדונלד נפטרה ב-1911; בנו של מקדונלד הפך למהנדס ונפטר ב-1951.) ההלוויה של מקדונלד נערכה בבית הקברות דין, אדינבורו, בניצוחו של הכומר וואלאס וויליאמסון,[12] ו-30,000 איש התייצבו לחלוק כבוד אחרון. בשבועות שלאחר מכן הגיעו אלפים נוספים מכל העולם להיפרד, ג'יימס סקוט סקינר כתב לכבודו מנגינה בשם הקטור הגיבור, ורוברט סרוויס כתב את שירו "מק הלוחם" ("Fighting Mac").
קברו של מקדונלד שוכן לכיוון צפון-מזרח בחלקו הצפני של בית הקברות. אנדרטה מעוטרת הכוללת פסל ברונזה של סר הקטור מאת ויליאם בירני רינד הוקמה על הקבר בשנה שלאחר מכן.
מקדונלד נותר גיבור לאומי בסקוטלנד. אנדרטת זיכרון בגובה 30 מטרים הוקמה בשנת 1907 סמוך לדינגוול, אנדרטה נוספת הוקמה במולבוי בבלק אייל, סמוך למקום ליידתו. במרץ 1911 דיווח ה"אשבורטון גרדיאן" כי מקדונלד נראה במנצ'וריה, ודיווח נוסף כי חייל ששירת עם מקדונלד בהודו ובמצרים ראה אותו אוכל ארוחת בוקר בשנחאי שנתיים קודם לכן.[13] תהילתו של מקדונלד הולידה תיאוריות קונספירציה לאחר מותו, השמועה הייתה שהוא ביים את התאבדותו וערק לגרמניה, ותפס את זהותו של הגנרל אוגוסט פון מקנסן לאחר שמקנסן האמיתי נפטר כבייכול מסרטן.[14] במהלך מלחמת העולם הראשונה ניסה הפיקוד העליון הגרמני לנצל את הפופולריות המתמשכת שלו בקרב דרגים סקוטיים בצבא הבריטי על ידי טיפוח השמועות שמקדונלד הוא פון מקנסן.[15]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הקטור מקדונלד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי הקטור מקדונלד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- הקטור מקדונלד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Men of Mark: Colonel Hector MacDonald". Aberdeen Weekly Journal. 1899-04-12. p. 7. נבדק ב-2023-10-19 – via Newspapers.com.
- ^ Cromb, David L. and Bey, Heinrich Brugsch (2004) Hector Macdonald: The Story of His Life, pps. 20–25 Kessinger Publishing, מסת"ב 1-4179-5885-5
- ^ ibiblio.org, "Hector the Hero"
- ^ Gilbert, W. M., ed. (1901). Edinburgh in the Nineteenth Century. Edinburgh: J. & R. Allan. p. 186 Edinburgh. נבדק ב-2023-10-19 – via Internet Archive.
- ^ "The Action at Koodoesberg Drift". The Times. No. 36086. Modder River (פורסם ב-10 במרץ 1900). 1900-02-10. p. 13. נבדק ב-2023-10-19 – via Newspapers.com.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The War - Casualties". The Times. No. 36099. 26 במרץ 1900. p. 7. נבדק ב-2023-10-19 – via Newspapers.com.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Naval & Military intelligence". No. 36726. 27 במרץ 1902. p. 4. נבדק ב-2023-10-19 – via Newspapers.com.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Ronald Hyam, "Empire and Sexuality: The British Experience" (Manchester University Press, 1990) pp.33–34
- ^ 1 2 Robert F. Aldrich, "Colonialism and Homosexuality" (Routledge, 2003), p.188
- ^ Judd, Denis (1996). Empire: The British Imperial Experience, from 1765 to the Present. London: Phoenix Press. p. 171. ISBN 1842124986. נבדק ב-2023-10-19 – via Internet Archive.
- ^ Martin Marais, The Battle of Paardeberg: Lord Roberts' Gambit, pp. 411–412
- ^ Royle, Trevor (2003). Fighting Mac: The Downfall of Major General Sir Hector MacDonald. Mainstream Publishing. p. 137. ISBN 1840187891. נבדק ב-2023-10-19 – via Internet Archive.
- ^ "Local and General", Ashburton Guardian 29 (8316) (13 March 1911): 2 – via Papers Past
- ^ Showalter, Dennis (1991). Tannenberg: Clash of Empires, 1914. Archon Books. p. 178. נבדק ב-2023-10-19 – via Internet Archive.
- ^ "The MacDonald/Von Mackensen Myth". אורכב מ-המקור ב-3 בדצמבר 2010. נבדק ב-5 בספטמבר 2009.
{{cite web}}: (עזרה)
