הקרב על גבון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקרב על דקר
מערכה: הקרבות באפריקה הצרפתית
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
HMS Milford 1944 IWM FL 15277.jpg
אוניית הקרב הבריטית "מילפורד" שהשתתפה בחלק הימי של הקרב
תאריך התחלה: 8 בנובמבר 1940
תאריך סיום: 12 בנובמבר 1940
משך הסכסוך: 5 ימים
מקום: גבון
0°23′24″N 9°27′06″E / 0.39°N 9.45166667°E / 0.39; 9.45166667 קואורדינטות: 0°23′24″N 9°27′06″E / 0.39°N 9.45166667°E / 0.39; 9.45166667 
תוצאה: אנשי צרפת של וישי באפריקה המשוונית הצרפתית נכנעו לכוחות צבא צרפת החופשית
הצדדים הלוחמים
מפקדים
French Equatorial Africa.PNG

הקרב על גבון, שהתרחש בין 8 בנובמבר ל-12 בנובמבר 1940, היה אחד מהקרבות שנערכו ביבשת אפריקה בתקופת מלחמת העולם השנייה. במהלך הקרב כבשו כוחות צבא צרפת החופשית בסיוע ימי ואווירי בריטי את העיר ליברוויל בירת גבון מידי אנשי צרפת של וישי. בכך הבטיח דה גול את תמיכתן של מושבות אפריקה המשוונית הצרפתית בצרפת החופשית.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כניעת צרפת במהלך המערכה על צרפת, הוקם משטר משתפי הפעולה של צרפת של וישי. רבים בצרפת ובמושבותיה התנגדו למשטר החדש, והעדיפו לחבור לאנשי הגנרל שארל דה גול ולצבא צרפת החופשית. במושבות אפריקה המשוונית הצרפתית, הייתה הנטייה הכללית לחבור לדה גול. מושל צ'אד, פליקס אבואה, סחף אחריו את רוב המושבות הצרפתיות באזור. המושבה היחידה ששמרה על נאמנותה למשטר וישי הייתה גבון. בספטמבר 1940 ניסו אנשי צרפת החופשית לכבוש מן הים את דקר, במטרה להעביר לצידם גם את מושבות מערב אפריקה הצרפתית. ניסיון זה, המכונה הקרב על דקר, כשל, והעיר נותרה בשליטת תומכי וישי. חשיבות יתר נודעה עתה להשגת תמיכתן של מושבות אפריקה המשוונית, שיכלו לשמש כבסיס לתקיפת האיטלקים בלוב ובכך להשפיע על המערכה בצפון אפריקה. מכיוון שכך החליט דה גול לתקוף את ליברוויל בירת גבון, כדי להשלים את השתלטות כוחות צרפת החופשית על כל מושבות אפריקה המשוונית.

הכנות למבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 באוקטובר 1940 הגיע דה גול לדואלה שבקמרון, ושם, ב-12 באוקטובר נתן לאנשיו את הפקודות לפלישה לליברוויל. משם המשיך דה גול צפונה, על מנת לבחון את המצב בצ'אד. מזה מספר שבועות שאנשי דה גול ואנשי וישי היו מעורבים בקרב בשתי הערים למברנה ומיציק שבגבון. יחידות שנערכו להתקדם לליברוויל נתקלו בעיירות אלו בהתנגדות אנשי וישי. דה גול, שהגיע לליאופולדוויל בסוף אוקטובר, החליט להכריע את המערכה בהסתערות ישירה על ליברוויל. עד לתחילת נובמבר נכנעו למברנה ומיציק, אך אז כבר הוחלט כי ליברוויל תוכנע בדרך של פלישה מן הים.

תקיפת ליברוויל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בנובמבר 1940 הטביעה אוניית הקרב הבריטית "מילפורד" צוללת של אנשי וישי. סוכם בין צ'רצ'יל ודה גול כי הצי הבריטי לא יתערב ישירות, אלא רק ישמור מן הים על הכוח הפולש, על מנת למנוע התערבות ימית ממושבות וישי האחרות, ובמיוחד מדקר.

הכוח הפולש מנה שני גדודים, גדוד של לגיון הזרים וגדוד של מתגייסים אפריקנים. מפקדו הכללי של המבצע היה הגנרל פיליפ לקלרק, ואילו מפקד כוחות היבשה היה הגנרל פייר קניג. הכוח המגן בפיקודו של הגנרל טאטי כלל ארבעה גדודים, וכן כוח אווירי וימי.

הכוחות הפולשים הונחתו ב-8 בנובמבר בסמוך לליברוויל, והחלו בתקיפה באותו היום. ב-9 בספטמבר הפציצו אנשי צרפת החופשית את שדה התעופה של ליברוויל. לאחר מכן נתפס שדה התעופה על ידי אנשיו של קניג. כוחות ימיים של צרפת החופשית, בפיקודו של ז'ורז' תיירי ד'ארז'נלייה, תקפו והטביעו את אוניית הקרב של וישי "בוגנוויל". לאחר כל אלו הסכים המפקד טאטי להיכנע. במבצע כולו נהרגו כ-20 אנשים משני הצדדים.

לאחר כניעתה של ליברוויל הגיעו אנשי צרפת החופשית לעיר פור ז'נטי, עיר הנמל השנייה בגודלה בגבון, וזו נכנעה ללא קרב. ב-12 בנובמבר 1940 נכנעו אחרוני אנשי וישי בפור ז'נטי. מושל גבון מטעם וישי, מאסון, הסדיר את כניעת אנשי וישי לדה גול, ומנע לוחמה נוספת בפור ז'נטי, אך לאחר הכניעה נעצר, והתאבד. טאטי ואנשיו שנכנעו בליברוויל סירבו להצטרף אל אנשי דה גול, ולכן נכלאו במחנה שבויים. לאחר הצטרפות מושבות צפון אפריקה לדה גול, בשנת 1943, הצטרפו טאטי ואנשיו לצבא צרפת החופשית.