הרייט צ'למרס אדמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרייט צ'למרס אדמס
Harriet Chalmers Adams
לידה 10 באוקטובר 1875
קליפורניה
פטירה 17 ביולי 1937 (בגיל 61)
צרפת
מדינה הרפובליקה העממית של סין עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע חוקרת ארצות, סופרת וצלמת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרייט צ'למרס אדמס (Harriet Chalmers Adams; ‏22 באוקטובר 1875 – 17 ביולי 1937[1]) הייתה חוקרת ארצות, סופרת וצלמת אמריקאית. היא ערכה טיולים רבים בדרום ומרכז אמריקה ובאסיה בתחילת המאה ה-20[2]. היא נחשבה מומחית לאמריקה הלטינית וקיבלה את הכינוי "מרקו פולו של האמריקות"[3]. היא פרסמה דיווחים על מסעותיה בכתב העת של נשיונל ג'יאוגרפיק והרצתה לעיתים קרובות על מסעותיה ושיתפה בתמונות וסרטים שצילמה.[2]. היא הייתה כתבת במהלך מלחמת העולם הראשונה והייתה האישה הראשונה שהורשתה לדווח מהחזית הצרפתית[4][3][5].

הרייט צ'למרס אדמס במדבר גובי

ילדותה ונישואיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרייט צ'למרס אדמס נולדה בסטוקטון, קליפורניה לאלכסנדר צ'למרס ופרנסס וילקנס. כילדה, היא ערכה מספר רב של מסעות על סוסים עם אביה. בגיל 8 טיילה עם אביה ברחבי קליפורניה והרי הסיירה נבדה, ובגיל 14 הם רכבו לאורגון, ומשם למקסיקו לפני שחזרו לסטוקטון[6].

ב-1899 היא נישאה לפרנקלין פירס אדמס, שעבד באותה תקופה כחשמלאי. הוא חלק איתה את האהבה לטיולים, ובמקום לקנות בית, הם גרו בפנסיון ואת הכסף שחסכו השקיעו במסעות[6].

מסעותיה וכתבותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1904 יצאה אדמס למשלחת הגדולה הראשונה שלה, מסע בן כמעט שלוש שנים ברחבי דרום אמריקה ביחד עם בעלה, בו עברו מעל 60,000 ק"מ[6].

במסע בשנת 1910 טיילה בקובה, האיטי (אותה הקיפה ברכיבה על סוסים) וסנטו דומינגו[7].

ב-1912 החלה במסע שמטרתו הייתה להגיע לכל מקום שהיה בעברו מושבה ספרדית [7]. היא התעניינה מאוד בהשפעת הכיבוש הספרדי על החברה, הכלכלה והתרבות.[8]

ב-1913–1914 טיילה מסביב לעולם וביקרה בהונג קונג, שנגחאי, הפיליפינים, מוננגוליה, מרכז אסיה, סיביר, סומטרה, הוואי, יפן, הים הדרומי, בורנאו, והודו[7].

ב-1930 היא הכריזה בניו יורק טיימס שהיא מפליגה לגיברלטר, משם לספרד, צרפת, מצרים, אביסיניא (אתיופיה של היום), סומלילנד הצרפתית והאיטלקית, עיראק, וסודאן האנגלו-מצרית. המטרה - לחזות בהכתרה של קיסר אתיופיה היילה סלאסי. היא אכן עשתה זאת ונוצר קשר קרוב עם סלאסי איתו נפגשה שוב באירופה בהמשך[3].

היא כתבה עשרים ואחד מאמרים שכללו גם צילומים שלה עבור נשיונל ג'אוגרפיק מ-1907 עד 1935[3][9]. במהלך מסעותיה היא התמקדה במנהגים, בפולקלור ובשפות של העמים שבהם ביקרה. היא חיה ביניהם, וחלקה את מנהגי השינה והאוכל שלהם[10]. בכתבות שלה היא ניסתה ללמד ולא לבדר. היא ניסתה לתת לקוראים תחושה שהם איתה במהלך המסע, וכללה פירוט רב של המקומות בהם ביקרה. היא כתבה על הרקע ההיסטורי של המקומות כדי לתת הקשר לדברים שתיארה. היא כתבה על גאוגרפיה, ארכיטקטורה, דתות וכן על היחסים בין המדינות.[8]

מלבד כתיבתה לנשיונל ג'אוגרפיק, אדמס שימשה ככתבת של מגזין הארפר'ס באירופה במהלך מלחמת העולם הראשונה. היא הייתה העיתונאית האישה הראשונה שהורשתה לבקר בשוחות, ואחת מקבוצה קטנה של עיתונאים ועיתונאיות שקיבלו אישור מהממשלה הצרפתית לצלם בשדה הקרב[4].

אדמס הוזמנה להצטרף כעמיתה בחברה הגאוגרפית המלכותית בלונדון (ב-1913) והייתה אחת הנשים האמריקאיות הראשונות שזכו לכך.[3][11]. אף על פי שהוזמנה להרצות במועדון חוקרי הארצות (אנ'), היא לא הוזמנה להצטרף לקבוצה (שהייתה פתוחה לגברים בלבד עד 1981).[3] בשנת 1925 עזרה להקים את "אגודת הגאוגרפיות"(אנ') כדי לטפל בסוגיית "בידודן של נשים מהמין החוקר", וכיהנה כנשיאת האגודה עד 1933, כשפרשה לגימלאות ועברה לאירופה.[12]

על נשים כחוקרות ארצות היא כתבה:

I've wondered why men have so absolutely monopolized the field of exploration. Why did women never go to the Arctic, try for one pole or the other, or invade Africa, Thibet, or unknown wildernesses? I’ve never found my sex a hinderment; never faced a difficulty which a woman, as well as a man, could not surmount; never felt a fear of danger; never lacked courage to protect myself. I’ve been in tight places and have seen harrowing things.[13]

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמס נפטרה בניס שבצרפת, ב-17 ביולי 1937, בגיל 61. היא נקברה בקפלת הפעמונים באוקלנד, קליפורניה[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Davis, Kathryn (2009). "Harriet Chalmers Adams: Remembering an American Geographer" (PDF). San Jose State University.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרייט צ'למרס אדמס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Harriet Chalmers Adams (1875-1937), Find a Grave
  2. ^ 1 2 Davis 2009, p. 51.
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 A 40,000-mile journey was nothing for this 19th-century female explorer, National Geographic, ‏2020-03-16
  4. ^ 1 2 Davis 2009, p. 61.
  5. ^ French Lorraine during WWI: 'The most beautiful burial ground in the world', Magazine, ‏1917-11-01
  6. ^ 1 2 3 Davis 2009, pp. 55-56.
  7. ^ 1 2 3 Davis 2009, p. 60.
  8. ^ 1 2 Davis 2009, pp. 57-59.
  9. ^ Davis 2009, pp. 67-68.
  10. ^ Davis 2009, p. 62.
  11. ^ Morag Bell, Cheryl McEwan, The Admission of Women Fellows to the Royal Geographical Society, 1892-1914; the Controversy and the Outcome, The Geographical Journal 162, 1996, עמ' 295–312 doi: 10.2307/3059652
  12. ^ Davis 2009, pp. 64-65.
  13. ^ "How a Woman Photographer Paved the Way for Adventure in Latin America", The National Geographic Society