לדלג לתוכן

סיירה נבדה (ארצות הברית)

רכס סיירה נבדה
Sierra Nevada
אגם טאהו ברכס סיירה נבדה
אגם טאהו ברכס סיירה נבדה
אגם טאהו ברכס סיירה נבדה
מידע כללי
גובה הר ויטני 4,421 מטרים
שטח 24,370 מייל רבוע עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום קליפורניה בארצות הברית
רכס הרים סיירה נבדה
אורך הרכס 644 קילומטרים
קואורדינטות 36°34′42.9″N 118°17′31.2″W / 36.578583°N 118.292000°W / 36.578583; -118.292000
רכס סיירה נבדה
רכס סיירה נבדה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סיירה נבדהאנגלית: Sierra Nevada) הוא רכס הרים השוכן במדינת קליפורניה שבארצות הברית, ובמקומות מסוימים הוא משתרע לתוך שטחה של מדינת נבדה. שמותיו הנוספים (אך הלא רשמיים) של הרכס הם סיירה, הסיירה הגבוהה והסיירות.

ברוב שטחי הסיירה נבדה יש הגבלות או איסורים מקיפים על הפיתוח. המערכת המורכבת של יערות לאומיים, פארקים לאומיים, אזורי טבע בראשיתי ואזורים זואולוגיים אפשרה לנצל את הקרקע של הסיירה נבדה. האזורים הללו מנוהלים במשותף על ידי שירות היערות, לשכת ניהול הקרקעות ושירות הפארקים הלאומיים.

חואן רודריגס קבריו צפה בהרי סנטה קרוז ב-1542 כאשר שהה באזור חצי האי של סן פרנסיסקו, והעניק להם את השם סיירה נבדה שמשמעותו בספרדית היא הרכס המושלג. כאשר אזורי החוף של קליפורניה כונו בשמות יותר ייחודיים, השם שימש באופן כללי לתיאור רכסים פחות מוכרים בפנים היבשת[1]. באפריל 1776 הכומר פדרו פונט מהמשלחת השנייה של חואן באוטיסטה דה אנזה, שהביט אל מעבר לאגם טולארי, תיאר את ההרים שהוא ראה:

כאשר אנו מתבוננים לכיוון צפון-מזרח אנו רואים מישור ללא עצים, שדרכו המים זורמים למרחק רב, ובהם יש כמה איים קטנים. ולבסוף, הצד האחר של המישור העצום, ובמרחק של כארבעים ליגות, ראינו סיירה נבדה גדול שנטייתו נראתה לי מדרום-דרום-מזרח לצפון-צפון-מערב

[2]

הכינוי הנפוץ ביותר של הסיירה נבדה הוא רכס האור, ומקורו הוא בג'ון מיור[3]. תיאור זה נובע בחלקו מהגרניט הבהיר שנחשף על ידי פעילות הקרחונים.

היסטוריה של המחקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התושבים הראשונים בחלק המזרחי של הסיירה נבדה היו אינדיאנים משבט הפאיוט, ואילו בחלק המערבי התיישבו אינדיאנים משבטי המונו והסיירה מיווק. בין השבטים נתגלעו מספר מחלוקות[4]. כיום ניתן למצוא בשטח ראשי חץ מזכוכית געשית שנשכחו במקום על ידי השבטים. החוקרים האירופים-אמריקאיים הגיעו לאזור בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-19. בחורף 1844 לוטננט ג'ון פרימונט וקיט קרסון היו הלבנים הראשונים שצפו באגם טאהו.

בשנות ה-60 של המאה ה-19 היה מחקר מועט של הרכס, אף שבעקבות הבהלה לזהב הגיעו תושבים רבים לקצות הרכס[5][6]. כתוצאה מכך בית המחוקקים של קליפורניה אישר לסוכנות הסקר הגאולוגי של קליפורניה לחקור את הסיירה נבדה באופן רשמי (ולסקור את שאר המדינה). לראש קבוצת המחקר מונה ג'וזיה ויטני.

חברי המשלחת, ובעיקר ויליאם ברואר, צ'ארלס פ. הופמן וקלארנס קינג, חקרו את האזור שעתיד היה להפוך ב-1863 לפארק הלאומי יוסמיטי[5]. שנה אחת לאחר מכן הם חקרו את האזור המקיף את קינגס קניון, וקינג אף כתב על כך ספר. קינג טעה ב-1871 כאשר חשב כי הר לנגלי הוא הנקודה הגבוהה ביותר ברכס, וטיפס עליו. אולם, לאחר שטיפס על הר ויטני (הנקודה הגבוהה ביותר ברכס) הוא גילה שם פתק מדייג מלון פיין שהקדים אותו[5].

תאודור סולומונס היה הראשון שניסה למפות את האזור לאורך פסגת הסיירה. מאוחר יותר האזור מופה וזכה לשם שביל ג'ון מיור, אך הנתיב של השביל היה שונה מזה של סולומונס[5].

גבעות אלבמה ברכס סיירה נבדה
אגן דוסי
תמונה של הסיירה נבדה ועמק אוונס שצולמה מתחנת החלל הבינלאומית

אורך הרכס הוא כ-650 ק"מ, והוא משתרע בין מעבר פרדונייר בצפון למעבר טהאצ'אפי בדרום[7]. בגבול המערבי של הרכס נמצא העמק המרכזי של קליפורניה, ובגבול המזרחי נמצא האגן הגדול.

בחלוקה פיזיוגאוגרפית הרכס שייך לפרובינציית הרי קסקייד-סיירה, שהיא חלק מהחטיבה הפיזיוגאוגרפית מערכת ההרים הפסיפית.

גובה הרכס גדל בכיוון המדרונות המערביים, ואילו המדרונות המזרחיים הם בצורת צוק תלול[7]. לכן, עיקר הפסגות ברכס נמצאות לאורך השוליים המזרחיים שלו. הנהרות הזורמים מפסגות הרכס מתנקזים לאוקיינוס השקט, ואילו הנהרות המתנקזים לכיוון מזרח מגיעים אל האגן הגדול[8]. אולם, המים של חלק מהנחלים ושל נהר אוונס מוכוונים אל לוס אנג'לס, ומשם אל האוקיינוס השקט.

המאפיינים הגאוגרפיים הבולטים של הסיירה נבדה הם:

גובה הרי הרכס הולך וגדל מכיוון צפון לדרום. בין אגם טאהו למעבר פרדונייר גובה הפסגות הוא בין 1,524 ל-2,438 מטרים. הפסגה הסמוכהלאגם טאהו היא בערך בגובה 2,700 מטרים, כאשר חלק מהפסגות גבוהות כמעט כמו פסגת פריל שגובהה 3,316 מטרים. בין הפסגות הללו ניתן למנות את הר רוז שגובהו 3,285 מטרים, וממנו ניתן להשקיף על העיר רינו שבנבדה. גובה הפסגה הסמוכה לפארק יוסמיטי הוא כ-4,000 מטרים, וגובהו המרבי של הרכס הוא 4,421 מטרים בהר ויטני. גובה הרכס הולך ופוחת בכיוון דרום מהר ויטני, אך ישנן כמה פסגות בולטות כגון פסגת פלורנס (3,781 מטרים) ופסגת אולנצ'ה (3,695 מטרים). גובה הרכס ליד אגם איזבלה הוא כ-3,048 מטרים (10,000 רגל), אך דרומית לאגם הרכס מגיע רק עד לגובה של 2,438 מטרים[12].

ערך מורחב – גאולוגיה של הפארק הלאומי יוסמיטי

בין הדבון לפרם חלה הפחתה של לוח פָרָלוֹן אל מתחת ללוח הצפון-אמריקאי. בעקבותיה התפתחה בגבול בין הלוחות געשיות שגרמה להיווצרותה של קשת איים במהלך הקרבון. בשלהי הטריאס, לפני כ-210 מיליון שנים, החלה געשיות תת-קרקעית שנמשכה אל תוך היורה והסתיימה לפני כ-150 מיליון שנים. לאחר שוך הגעשיות התגברה נדידתו של הלוח הצפון-אמריקאי לצפון-מערב. התנועה הטקטונית הובילה לאורוגנזת נבדה, במסגרתה חלה התמרה של סלעים ונוצר רכס הרי נבדה שהתרומם לגובה של כ-4,500 מטרים. ברכס זה נוצרו מאוחר יותר הרי סיירה נבדה. השרידים היחידים לפעילות זאת הם כמה סלעים מותמרים בחלק מפסגות הסיירה נבדה. ביורה התרחשה סדרה של התפרצויות געשיות, שלוותה בחדירת מאגמה לסלעי הקרום. חדירה זו יצרה את הבתולית של הרכס בעומק של כ-10 ק"מ מתחת לפני השטח, שגרם להתרוממות הרי סיירה נבדה. המחדר הורכב בעיקר מגרניט, וכ-95% מן הסלעים נסחפו מאוחר יותר בתהליך שהאיץ את התרוממות הרכס.

Half Dome ביוסמיטי

בקרטיקון התרחש שלב געשי תת-קרקעי שהחל לפני כ-120 מיליון שנים והסתיים לפני כ-80 מיליון שנים, במקביל לאורוגנזה הסוויירית שפעלה על מערב אמריקה הצפונית, מקנדה בצפון ועד מקסיקו בדרום. שלב געשי נוסף החל בנאוגן לפני כ-20 מיליון שנים והסתיים לפני כ-5 מיליון שנים, במהלכו התרחשו התפרצויות בהרי הגעש של רכס קסקייד שאינם פעילים עוד. בפליסטוקן, לפני כ-700,000 שנים, נוצרה הקלדרה של לונג ואלי. השלב הגעשי האחרון החל בסוף הפליסטוקן, לפני כ-60,000 שנה, והסתיים בהולוקן, לפני כ-600 שנים. תוצריו ניכרים בלועות מונו-איניו (Mono-Inyo) באזור אגם מונו ודרומית לו.

בפליוקן, לפני 10 מיליון שנים, החלה התרוממות של הרי הסיירה נבדה לאורך העתק סיירה, תחילה אנכית ולאחר מכן חלה נטייה של הגוש, שהגבירה את ההתרוממות ויצרה מדרונות מזרחיים מתונים ומדרונות מערביים תלולים יותר. השיפוע החד האיץ את זרימת המים בנחלים ובנהרות במורדות המערביים, שהתחתרו במסלע ביתר-שאת ויצרו עמקים תלויים[13] ומפלים. שלב נוסף של התרוממות נבע מהתפתחותם של העתקים גדולים ממזרח ליוסמיטי, בייחוד היווצרותו של עמק אוונס, והתפתחות מבנה אגן ורכס[14][15]. האצה נוספת של תהליך ההתרוממות התרחשה בפליסטוקן, לפני כ-2 מיליון שנים.

הגורם העיקרי לסחיפה במיליוני השנים האחרונות היה קרחון יבשתי אלפיני גדול. סדרת של תקופות קרח שהחלו לפני 2–3 מיליון שנים והסתיימו לפני כ-10,000 שנים גרמו אף הן לשינויים בפני האזור. באזור סיירה נבדה התרחשו לפחות ארבע תקופות קרח עיקריות, שכינוייהן המקומיים: "שרווין" או "קדם-טאהו" (pre-Tahoe) היא הקדומה ביותר ואחריה: טאהו, "טֶנָיָה" ו"טיוגה". באמצעות תנועה, סחיפה והפשרה גרמו הקרחונים ההרריים להפיכת עמק או קניון נהרי בצורת V לעמק או קניון קרחוני בצורת U.

התרוממות הסיירה נבדה עדיין נמשכת, בעיקר בחלקו המזרחי של הרכס, והיא גורמת לרעידות אדמה גדולות.

יער הררי גבוה ביוסמיטי

הסיירה נבדה מחולק לכמה מערכות אקולוגיות[16]:

בסתיו, בחורף ובאביב כמות המשקעים נעה בין 500 ל-2,000 מ"מ, והיא מתבטאת בעיקר בשלג היורד בגובה שמעל 1,400 מטרים. הקיץ יבש והלחות בו נמוכה, אך בשעות אחר הצהריים יש לעיתים סופות רעמים. טווח הטמפרטורות בקיץ הוא בין 5 ל-16 מעלות צלזיוס. עונת הגדילה נמשכת בין 20 ל-230 יום, והיא תלויה במידה רבה בגובה[17].

תופעה חריגה המאפיינת את הסיירה נבדה היא שבתנאים מסוימים צינור אוויר גדול מתחיל להתגלגל בצד הדרום-מזרחי. תופעה זו ידועה בשם רוטור סיירה נבדה. הגל ההררי הזה נוצר כאשר רוחות יבשתיות יבשות מהמזרח גורמות להיווצרות צילינדרים של אוויר המסתובבים נגד כיוון השעון ומגיעים לסטרטוספירה. נכון ל-2004 לא הצליח אף דאון לגלות את קצה התופעה. תופעות דומות מתרחשות ברכסי הרים רבים, אך בסיירה נבדה ניתן לצפות ולנצל את התופעה פעמים רבות. תופעה זו הייתה נושא המחקר של חיל האוויר האמריקני בתחילת שנות ה-50[18].

הסיירה נבדה הופך את העמקים שממזרח לו למדבר צל גשם, ובעקבות זאת הוענק לעמק המוות ועמק אוונס הכינוי "הארץ מעוטת הגשם"[19].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Francis P. Farquhar, Exploration of the Sierra Nevada, California Historical Society Quarterly, March 1925
  2. ^ Expanded Diary of Pedro Font - 4/2/1776, Retrieved on 2007, Access month day: February 3
  3. ^ Muir, John (1894). Mountains of California.
  4. ^ Charles Hoffmann, Notes on Hetch-Hetchy Valley, Proceedings of the California Academy of Science, 1868, Volume 1, Issue 3:5, Pages 368 - 370, Retrieved on 2006-09-27
  5. ^ 1 2 3 4 Roper, Steve (1997). Sierra High Route: Traversing Timberline Country. The Mountaineers Press. ISBN 0-89886-506-9.
  6. ^ Moore, James G. (2000). Exploring the Highest Sierra. Stanford University Press. ISBN 0-8047-3703-7.
  7. ^ 1 2 Sierra Nevada, Ecological Subregions of California, United States Forest Service
  8. ^ The Great Basin, Great Basin National Park, U.S. National Park Service, Retrieved on 2007-05-12
  9. ^ 1 2 Facts about Lake Tahoe, USGS, Retrieved on 2007-05-12
  10. ^ Current Survey Control GT1811, National Geodetic Survey
  11. ^ The General Sherman Tree, U.S. National Park Service
  12. ^ California State map, 2007.
  13. ^ עמק תלוי במילון המונחים של האוניברסיטה הפתוחה
  14. ^ Geologic History of California, Joel Michaelsen
  15. ^ אגן ורכס (basin and range) – מונח גאולוגי למבנה טופוגרפי המציין קבוצה של רכסים מקבילים המופרדים באמצעות עמקים רחבים
  16. ^ Schoenherr, Allan A. (1995). A Natural History of California. UC Press. ISBN 0-520-06922-6.
  17. ^ Sierran Steppe - Mixed Forest - Coniferous Forest, Ecological Subregions of the United States, US Forest Service, Retrieved on 2007-01-27
  18. ^ A Brief History of Soaring at Inyokern Airport, Bertha Ryan, Inyokern Airport Album
  19. ^ Austin, Mary (1974). The Land of Little Rain. University of New Mexico Press. ISBN 0826303587.
ארץ הבראשית על שם אנסל אדמס
ארץ הבראשית על שם אנסל אדמס