התזמורת הסימפונית של ברמינגהאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התזמורת הסימפונית של ברמינגהאם
City of Birmingham Symphony Orchestra
תאריך ייסוד 1920
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
מיקום ברמינגהאם, הממלכה המאוחדת
אולם קונצרטים האולם הסימפוני של ברמינגהאם
מנצח קאזוקי יאמאדה
cbso.co.uk
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

התזמורת הסימפונית של ברמינגהאםאנגלית: City of Birmingham Symphony Orchestra ובראשי תיבות: CBSO) היא תזמורת סימפונית בריטית שקבעה את מקום משכנה בברמינגהאם, אנגליה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התזמורת הוקמה כתזמורת העירונית של ברמינגהאם בשנת 1920 ואדוארד אלגר ניצח על הקונצרט הראשון שלה בספטמבר אותה שנה. בתוכנית נכללה הפתיחה "שאול" של גרנוויל באנטוק, תומך מובהק בהקמת התזמורת. אדריאן בולט היה המנצח הראשי משנת 1924 עד 1930.

התזמורת הייתה לארגון מקצועי מלא בשנת 1944 ושינתה את שמה ל"תזמורת הסימפונית של ברמינגהאם" בשנת 1948. המלחין אנדז'יי פאנופניק היה המנצח הראשי משנת 1957 עד 1960.

התזמורת ערכה הקלטות ונתנה קונצרטים סדירים, אך לא השיגה פרסום בינלאומי עד שסיימון ראטל התמנה למנצחה הראשי בשנת 1980. בניצוחו, הייתה התזמורת לאחת המובילות באירופה ועשתה לה שם בפרשנויותיה ליצירות של שלהי התקופה הרומנטית והמאה ה-20, בייחוד אלה של גוסטב מאהלר וז'אן סיבליוס. במהלך אותה תקופה עברה התזמורת מאולם עיריית ברמינגהאם לביתה החדש, "האולם הסימפוני של ברמינגהאם". במרכז התזמורת שבסמוך, מפעל משופץ, נמצאים משרדי ההנהלה ואולם החזרות של התזמורת.

האולם הסימפוני של ברמינגהאם משמש כאולם קונצרטים בפני עצמו, גם למופעים וקונצרטים אינטימיים יותר. בשנת 1990 נוצרה משרת מלחין חבר, שאותה מילא מארק-אנתוני טורנייג'. בשנת 1995 התמנתה ג'ודית ווייר למלחינה חברה, ובשנת 2001 תפס את מקומה ג'וליאן אנדרסון.

המנצח הפיני סאקארי אוראמו החליף את סיימון ראטל בשנת 1998, כשראטל עבר לפילהרמונית של ברלין. אוראמו פינה את מקומו בשנת 2008 וממשיכו הוא המנצח הלטבי אנדריס נלסונס שכיהן בתפקיד עד שנת 2015. אחריו המשיכה המנצחת הליטאית מירגה גרז'ניטה-טילה שסיימה את תפקידה ביולי 2022 וכיום מכהנת כמנצחת אורחת ראשית.

באפריל 2023 יכנס לתפקיד המנצח הראשי והיועץ המוזיקלי קאזוקי יאמאדה מיפן.

תזמורת ברמינגהאם מרבה להקליט, הן לחברות וורנר קלאסיקס ו-EMI קלאסיקס והן לחברות קטנות יותר.

מנצחים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]