ואנג מאנג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זהו שם סיני; שם המשפחה הוא ואנג.
פסל של ואנג מאנג לבוש כחסיד של קונפוציוס

וָאנְג מָאנְג היה קיסר סין בשנים 9 - 23 לספירה, מכונה גם בשם הקיסר גונב הכס. הוא היה הקיסר היחיד של שושלת שין (המילה "שין" משמעותה "חדש"), ותקופת שלטונו היוותה חיץ בין שושלת האן המערבית לשושלת האן המזרחית. כחסיד של קונפוציוס, הוא ביצע רפורמה בכלכלה ובבעלות על אדמות הקיסרות, דבר שקומם עליו את בעלי האדמות הגדולים, העשירים ובני המעמד הגבוה, והוא נהרג במרידות שגברו ברחבי סין.

עד עלייתו לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואנג מאנג היה אחיין חורג מצד אביו של הקיסרית וָאנְג גֶ'ן גוּן. למרות השיוך הרם הוא נשא בתפקידים שוליים עד שנת 16 לפני הספירה, אז מונה לאציל.

בשנת 8 לפני הספירה, מונה ואנג לעוצר של הקיסר צֶ'נְג. לאחר מותו של צ'נְג בשנת 7-6 לפני הספירה עברה הקיסרות לקיסר אָי דִי, וכתוצאה מכך סיים ואנג את תפקידו כעוצר. לאחר מות הקיסר אָי דִי בשנת 1 לפני הספירה, מונה ואנג לעוצר של הקיסר פִּינְג. בשנת 2 לספירה, הוא חיתן את ביתו עם הקיסר פינג, ובכך נטל את התואר "הדוכס של האן".

לאחר מות פינג בשנת 6 לספירה, בחר ואנג לתועלתו האישית בקיסר ז'וּדְזְה שנולד שנה קודם לכן, ואז החל בצעדים לנטילת השלטון, בטענה ששושלת האן לא זוכה למנדט השמיים.

כקיסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואנג עלה לשלטון בינואר בשנת 9 לספירה. לאחר שנים של פולחן אישיות בתקופת היותו עוצר, יצר ואנג לעצמו תדמית של מנהל מוכשר, ולכן עלייתו לשלטון נראתה באור חיובי בתחילה.

ואנג החל לבצע תוכנית רפורמה בהחזקת האדמות. הוא חילק קרקעות של בעלי אדמות גדולים שסיכנו בעושרם את הקיסר, לאיכרים, למשלמי המסים ולבעלי המעמד הנמוך. בנוסף הלאים ואנג את הזהב והנפיק כסף חדש. צעדים אלו גרמו למורת רוח והתמרדות של המעמד הגבוה, הסוחרים ובעלי הקרקעות. בלחץ האצולה הוא נאלץ לחזור בו בשנת 12 ולבטל חלק מהצעדים. במהלך השנים הממשלה הפכה למושחתת ומשותקת, והניתוק שלה מהעם הגביר את התסיסה נגד הקיסר. בנוסף, בשנים שלפני שלטונו, ובשנות שלטונו שינה הנהר הצהוב כמה פעמים את מסלולו (בעיקר בשנים 2, 5 ו-11 לספירה) תוך שהוא גורם לשיטפונות ומגפות ברחבי סין. איכרים ותושבים אחרים נעקרו ממקומם, ואט אט הצטרפו למורדים בקיסר תוך יצירת צבא מורדים גדול.

בתוך כך נוצרו לואנג גם חזיתות מבחוץ. הוא נהג ביהירות וגסות כלפי מלכים של מדינות שכנות ובכך קנה לו אויבים. מדובר בשבטים מונגולים מצפון מערב, שבטים מדרום מערב, שבטים קוריאנים מצפון מזרח, ושבטים שישבו על דרך המשי לאסיה המרכזית. הטעות של ואנג הייתה יצירת החזיתות מחוץ לקיסרות, שהביאה אותו לרכז את צבאו בעיקר מולן, במקום להתרכז בדיכוי המרידות שפשטו בכל רחבי הקיסרות.

רק בשנת 22 שם לב ואנג שהבעיה הראשית שלו היא בעיית הפנים. באיחור רב הוא שלח את צבאו לרחבי הקיסרות ללחום במורדים. לאחר הצלחות מועטות בקרבות וחיסול ריכוזי מורדים גדולים בקרבות במהלך השנים 23-22, הותש צבאו של הקיסר וניגף מול המורדים הנחושים.

באוקטובר שנת 23 צרו המורדים על ארמונו של ואנג אשר התבצר עם אלף מאנשיו במקום. ואנג נהרג בקרב ב-6 באוקטובר שנת 23, בגיל 68. בתום הקרב הושחתה גופתו של ואנג, וראשו נכרת ונלקח לבירת האן וואן-צאנג, שם נתלה על חומת העיר.

בניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 5 לפנה"ס, כשבנו וָאנְג חְווֹ רצח משרת, הוא ציווה עליו לבצע התאבדות. בזמן קיסרותו, היו לואנג שני בנים חיים מתוך 9 בנים ובנות. הבוגר לא היה כשיר להנהגה, ולכן הוא בחר בצעיר וָאנְג לִין כיורשו, והעניק לו הכשרה.

מיקום בין קיסרי סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'וּדְזְה וָאנְג מָאנְג גוָאנְג שִי
(הקיסר האחרון בשושלת האן המערבית) שושלת האן המערבית 9-23 שושלת שין (שליט זמני לפני) שושלת האן המזרחית