פולחן אישיות

פולחן אישיות הוא מצב בו השלטונות במדינה מגויסים לצורך בניית תדמית ציבורית גדולה ומפוארת לאדם, המציגה את הישגיו וגדולותיו באופן מופרז. בדרך כלל מדובר במנהיג פוליטי במשטר רודני. המונח נטבע על ידי ניקיטה חרושצ'וב בעת שתיאר את שלטונו של סטלין, אך התופעה התקיימה שנים רבות קודם לכן במישורים שונים.

פולחן האישיות מתבטא בהאדרת שמו של המנהיג באמצעי התקשורת, פרסום נאומיו או ספרים שמתפרסמים בשמו שלעיתים הוא אף לא כתב אותם, תליית תמונותיו ובהצבת פסלים שלו ברחובות ובבניינים ציבוריים, כתיבת שירים על שמו, וכינויו בתארים כגון "המנהיג הדגול". בנוסף, פעמים רבות מוענקים לו דרגה צבאית גבוהה, עיטורים ומדליות, על לא כלום.

חלק מפולחן אישיות עשוי להיות הצגת השליט כ"אבי האומה". כתוצאה מכך הוא עשוי להפוך למושא הערצה לילדי האומה, ולפיכך תלמידים מתבקשים לכתוב לו מכתבי הערצה, לעלות לרגל למשכנו ביום הולדתו, ולשיר לו שירי תהילה.

לעיתים גולש פולחן האישיות גם למדינות שאינן נתונות תחת השפעתו של השליט, והוא זוכה להערצת אלה המוקסמים מדרכו הפוליטית. דוגמה לכך היא פולחן האישיות של סטלין ברחבי העולם^[1], שהתקיים גם בקרב חלק ממפלגות השמאל בישראל^[2]^[3], כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהצדקתם של משפטי פראג ובסיקור מות סטלין ב"על המשמר", תופעת ה"גורואים" והכתות מדגימה פולחן אישיות על רקע רוחני. מכיוון שלמנהיגים אלו אין כוח פוליטי, הם נעשים מושא להערצה מכוח אישיותם והחוכמה היתרה המיוחסת להם.

מופעים בולטים של פולחן אישיות של מנהיגים פוליטיים:
ברית המועצות יוסיף סטלין, שליט ברית המועצות
גרמניה הנאצית אדולף היטלר, פיהרר גרמניה הנאצית
ממלכת איטליה בניטו מוסוליני, שליט איטליה הפשיסטית
מאו דזה-דונג, שליט הרפובליקה העממית של סין
קוריאה הצפונית קים איל-סונג, שליט קוריאה הצפונית וכמוהו גם בנו, קים ז'ונג איל, ונכדו, קים ג'ונג און
רומניה (1965-1989) ניקולאה צ'אושסקו, שליט הרפובליקה הסוציאליסטית רומניה
איראן רוחאללה ח'ומייני, שליט הרפובליקה האסלאמית של איראן ובהמשך גם קאסם סולימאני^[4]
רוסיה ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה
קזחסטן נורסולטן נזרבייב, נשיא קזחסטן