דרך המשי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
דרכי המשי

דרך המשיסינית מסורתית: 絲綢之路; בסינית פשוטה: 丝绸之路; פרסית: راه ابریشم; בטורקית: İpek Yolu) היא סדרה של דרכים יבשתיות וימיות אשר קישרה בין צ'אנג-אן בסין (שִׂי-אָן של ימינו) לבין אנטיוכיה בטורקיה, ועברו בה נתיבי המסחר העיקריים בין המזרח הרחוק ואירופה.

בעוד שהמוצרים עברו מן הקצה אל הקצה של הדרכים, הסוחרים עברו בדרך כלל רק בחלקים קטנים מן הדרכים. מקור השם בביטוי הגרמני: Seidenstraße שטבע הגאוגרף הגרמני פרדיננד פון ריכטהופן במאה ה-19, בשל המסחר במשי שעבר בדרכים אלה.

דרכי מסחר אלה אפשרו את התפתחות האימפריה הרומית, סין והודו.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם ביות בהמות המשא, עוד בתקופה הפרהיסטורית, התאפשר לאדם הקדמון לשאת משקל יותר ויותר גדול של חפצים ממקום למקום, וכך גדל המסחר. ביות הסוסים בערך בשנת 4000 לפנה"ס וביות הגמל בסביבות המאה ה-12 לפנה"ס, אפשרו את המסחר על פני אזורים נרחבים באסיה ובאירופה.

הערבות הנרחבות ומכוסות הדשא המשתרעות בין האוקיינוס השקט לאפריקה ולאירופה, והיותן של ערבות אלה רצועה מפרידה בין השטחים החקלאיים לבין שטחי המדבר, אפשרו את תחילת תנועתן של שיירות סוחרים בשטחים פתוחים שאינם חקלאיים, מבלי לגרום עוינות עם יושבי השטחים החקלאיים.

דרכי המסחר הראשונות נוצרו כבר במאה ה-35 לפנה"ס. לאפיס לאזולי יובא למצרים מאפגניסטן כבר באלף הרביעי לפנה"ס. במהרה נוצר הקישור בין שתי דרכי מסחר אלה. במצרים התגלה משי סיני משנת 1070 לפנה"ס. עדויות לכך קיימות גם בתנך בו אנו שומעים על סוחרים ישמעלים הסוחרים בין כנען למצרים בסיפור יוסף ואחיו. מאוחר יותר קיימים אזכורים של סחר בעץ לבנוני עם חירם מלך צור, וסחר בתבלינים ואבנים יקרות עם תרשיש ושבא.

בתקופת ההיסטוריון היווני הרודוטוס הוקמה דרך המלך הפרסית, שעברה מרחק של 2,857 ק"מ בין העיר שושן (סוסה) לאיזמיר שבטורקיה. הדרך אפשרה לסוחרים להחליף סוסים, וכן אפשרה לשליחים מלכותיים, באמצעות תחנות סוסים ומסחר לעבור את כל אורכה של הדרך ב-9 ימים (אף שלסוחרים לקחה הדרך כשלושה חודשים).

דרכים במרכז אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 130 לפנה"ס הוקמו שגרירויות של שושלת האן באסיה המרכזית, בשל רצונו של הקיסר הסיני וו לפתח את המסחר עם מרכז אסיה, ובעיקר עם הערים פרגנה ופרתיה. השגרירויות הסיניות הגיעו עד לסוריה ולפרתיה, בעיקר בשל רצונם של הסינים לרכוש סוסים למטרות מלחמה. במקביל התפתחו קשרי המסחר עם האימפריה הרומית, שאליה נשלחו שגרירים מסין (שכונו על ידי הרומים "סרס"). ההיסטוריון הרומי פלורוס מתאר ביקור של שגרירים סיניים בעת מלכותו של אוגוסטוס קיסר (27 לפנה"ס - 14):

"אפילו אומות העולם אשר אינן כפופות לשליטת הקיסר נפעמו מגדולתם והעניקו כבוד לעם הרומאי, כובש המדינות הגדול. כך גם הסקיתים והסרמטים שלחו שליחים לבקש את ידידותה של רומא. ואפילו הסרסים הגיעו, וההודים השוכנים מתחת השמש האנגית הביאו מתנות של אבנים יקרות, פנינים ופילים."

האימפריה הרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור קיר רומי של אישה לבושה שמלת משי סיני

לאחר כיבוש מצרים על ידי האימפריה הרומית, בשנת 30 לפנה"ס, החל להתפתח מסחר בין רומא לבין הודו, דרום מזרח אסיה, וסין. ברומא התעורר ביקוש רב למשי סיני (אף שהרומאים האמינו שמקורו של המשי בעלי עצים - כפי שכתב המלומד הרומאי פליניוס הזקן (23 - 79 לספירה):

"הסרסים (הסינים) ידועים בחומר דמוי הצמר שהם משיגים מיערותיהם. אחרי שהם משרים את העלים של עצים אלה במים הם סורקים את הסיבים הלבנים מהעלים... ומאפשרים לעלמה רומאית ללכת בבגדים שקופים בציבור".

הסנאט הרומי אסר במספר צוים הליכה בפומבי במשי, בעיקר מטעמי מוסר, אולם איסורים אלה היו גזירה שהציבור לא עמד בה. סנקה הצעיר כתב:

"אני רואה בגדי משי - אם החומר אשר לא יכול להסתיר את הגוף ולא יכול לשמור על צניעותו של אדם יכול להיקרא 'בגד' - לובשת האישה בגדים אלה וגופה נראה מבעד לבד הדק, כך לבעלה אין כל יתרון בצפיה בגוף אשתו על פני זר". השליח הרומי הרשמי הראשון הגיע לסין בדרך הים בשנת 166 לספירה.

מסחר עם מרכז אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוחר אירופאי על גמל, פסל מתקופת שושלת טאנג, מוזיאון שנגהאי

בעקבות המסחר בדרך המשי חלה גם השפעה הדדית בין התרבויות השונות הסוחרות לאורך הדרך. הן השפעה של תרבות המזרח על התרבות היוונית - רומית, והן השפעה של התרבות היוונית רומית על התרבות הבודהיסטית במרכז אסיה, והשפעה של שתיהן על התרבות הסינית[דרוש מקור].

אימפריית קושאן בצפון הודו, הייתה המרכז של השפעות הדדיות אלה, שהחלו במאה ה-2 לספירה, והסתיימו עם נפילת האימפריה הביזנטית.

במקביל לדרך המשי היבשתית התפתחו החל מהמאה השנייה לספירה דרכי מסחר ימיות בין אלכסנדריה במצרים לבין גואנגזו בסין, כאשר ספינות המסחר עצרו גם בחופי הודו.

דרכי המסחר הובילו להיווצרות מדינות חזקות מבחינה צבאית לאורך הדרך. במדינות אלה שלטו שבטים נודדים שמקורם במדבריות צפון סין. הגדולה במדינות אלה שצמחו על דרך המשי הייתה האימפריה המוגולית.

הסחר היבשתי לאורך דרך המשי נפסק בפועל עם נפילת האימפריה הרומית, שהיוותה אבן שואבת של ביקוש למוצרים אסייתים ו"הניעה" את כל המסחר על דרך המשי, במאה ה-5 לספירה, וכן עם עליית האסלאם במרכז אסיה, במאה ה-7 לספירה, אירוע שהביא להפסקת ההתפשטות הסינית מערבה.

האימפריה המונגולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האימפריה המונגולית

ההתקדמות המונגולית ושליטתם במרכז אסיה החל משנת 1215 הביא להקמתה של רשת דרך מסחר יבשתיות - ויצרו מחדש את דרך המשי.

רק אנשים מעטים עברו את דרך המשי לכל אורכה, מקצה לקצה, בהם מרקו פולו וויליאם מרובוק. לרוב עבר המסחר מיד ליד לאורך הדרך, עובדה שהביאה למחירן הגבוה מאוד של סחורות סיניות באירופה.

לאחר נפילת האימפריה המונגולית השתלטו הטורקמנים על דרכי המסחר המערביות יותר (לאחר נפילתה של האימפריה הביזנטית). בשל כך, וכן בשל השפעתה של המגפה השחורה באירופה, פסק המסחר בין סין לאירופה.

משנת 1400 נפסקו לחלוטין הסחר היבשתי והעברת המשי מסין לאירופה דרך דרך המשי.

קשרים בין אירופה לאסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות נפילת המונגולים נותק הקשר היבשתי בין סין לאירופה. העדר הקשר המסחרי הוביל לניסיונות אירופיים להגיע לסין דרך הים.

בשנת 1492 הפליג כריסטופר קולומבוס מערבה בניסיון להגיע לסין ממערב וליצור דרך משי חדשה, אך למרות שחשב כי הגיע להודו, למעשה הוא גילה את אמריקה.

ניסיונות לשלוט בדרכי המסחר לסין הביאו לכיבושים פורטוגזיים באפריקה, ולאחר מכן להתפתחות המושבות של הולנד ובריטניה החל מהמאה ה-15 ועד המאה ה-17.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


דרכי מסחר עתיקות
דרך היםדרך המלךדרך ארץ פלשתיםדרך ההרסחר אשורי באשור הקדומהדרך המלך הפרסיתדרך הבשמיםדרך עזהדרך המשיסחר חוצה סהרהנתיב התבליניםדרך הדוארדרך הענבר Ancient Levant routes-he.png