ואסוייביצ'י

האזור ואסוייביצ'י במונטנגרו

ואסוייביצ'י (בסרבית: Vasojevići או Васојевићи) הם השבט ("פּלמה") הסרבי הגדול ביותר במונטנגרו. הוא התיישב באזור שבין וייטארניך לייבה רייקה בדרום, באזור סמוך לביילו פוליה בצפון, מטשבו במערב ופלאוו במזרח. השבט ואסוייביצ'י הוא אחד משבעת השבטים ההרריים: ואסוייביצ'י, מוראצ'אני, רובצ'אני, בראטונוז'יצ', קוצ'י, פיפרי וביילופבליצ'י. לפי שמם נקרא גם אזור ואסוייביצ'י.

אף על פי שהמרכז העיקרי של השבט בימינו הוא באנדרייביצה בצפון-מזרח מונטנגרו, לבירת השבט נחשבת לייבה רייקה ("הנהר השמאלי") השוכנת במרכז המדינה. לפי המסורת מייסד השבט, ואסו או ואסויה נמאניץ', הגיע לאזור אחרי קרב קוסובו משנת 1389. השבט התגבש מתוך שבטים שהתאחדו תחת הנהגה מרכזית. בני ואסוייביצ'י התיישבו אחר כך באזור הרי קומובי ועל גדות הנהר לים. הגירתם המשיכה אחר כך לכיוון סרביה וחלקים אחרים של מונטנגרו.

היסטוריה

כנסייה באנדרייביצה במונטנגרו

התיעוד הכתוב הראשון על אודות בני ואסוייביצ'י - משנת 1444 - נמצא בארכיון של העיר רגוזה. לפני זה שמם מוזכר רק במסורת שבעל פה של העם. לפי האגדה בני ואסוייביצ'י הם צאצאים של השליט סטפאן נמאניה מן המאה ה-12, שהיה דוכס גדול של רשקה, מייסד בית נמאניץ' ובעקבות מותו בסאן סימאונה, פטרון של הכנסייה הסרבית האורתודוקסית. למייסד השבט, ואסו, היו, לפי המסורת, עוד אחים - קראסו, אוזרו, פיפו וחוטו שהקימו, בהתאמה, את השבטים קרסניצ'י, אוזריניצ'י, פיפרי וחוטי. שניים משבטים אלה - חוטי וקרסניצ'י היו למעשה ממוצא גגי-אלבני.

לפי האגדות סבא רבא של ואסו היה סטפאן קונסטנטין, מלך שנוצח על ידי אחיו למחצה, סטפאן אורוש השלישי דצ'אנסקי בשנת 1322. לסטפאן קונסטנטין נולד בן, סטפאן ואסוייה, שגדל בחצרו של דושאן החזק. לסטפאן ואסוייה נולד בן, סטפאן קונסטנטין השני (1389-1342), שנודע בשם "וויבודה ואסוייביץ' סטבו", שנהרג בקרב קוסובו. לפי האגדה, ואסו, אחד מחמשת בניו של סטפאן קונסטנטין השני, עבר ללייבה רייקה. עם זאת החוקרים סבורים שוואסויביצ'י הם צאצאים של קבוצות שונות שהתאחדו תחת הנהגתו של שבט אחד מרכזי שהשאיל את שמו לכולן.

אחרי נפילת מבצר סמדרבו בשנת 1459 וסיפוחה של כל ממלכת סרביה לאימפריה העות'מאנית, סרבים מקוסובו, מטוחיה ושומאדיה נמלטו לבוסניה ואחרי שגם זאת נכבשה, בשנת 1463 ברחו להרצגובינה. ואסו נמלט עם גלי הפליטים האלה. בשנת 1465 עבר מהרצגובינה אל לייבה רייקה בזטה, שהיא המונטנגרו של ימינו.

צאצאיו של ואסו התפשטו אל הצפון והמזרח והתיישבו באזור הנהר לים, הנקרא פולמלייה, שהוא האזור מסביב להרי קומובי, אנדרייביצה ובראנה. הם הקימו איפוא את השבט הגדול ביותר מבין שבעת השבטים של מונטנגרו (ואסוייביצ'י, מוראצ'אני, רובצ'אני, בראטונוז'יצ'י, קוצ'י, פיפרי וביילופאבליצ'י). במונטנגרו של ימינו האזור המאוכלס על ידי הוואסוייביצ'י כולל את הערים הבאות: בראנה, פודגוריצה, קולאשין, פלאוו וביילו פולייה, כ-15 % משטח מונטנגרו. אחד ההרים הגבוהים ביותר של מונטנגרו בהרי קומובי נקרא לפי שם השבט -קום ואסוייביצ'קי, שגובהו 2,461 מטר. וכל האזור המיושב על ידי השבט נקרא ואסוייביצ'י. עם בני ואסוייביצ'י וצאצאיהם נמנו קאראג'ורג'ה, המרשל פטר בויוביץ', האיגמון מויסיה זצ'ביץ', הקנז ניקולה מילושביץ' ואסוייביץ', המרשל פטר יוקיץ', המרשל ממוצ'ילו ג'ואיץ', הסופר מיכאילו לאליץ', סלובודן מילושביץ', הבלשן סבטוזאר סטיוביץ', השחקנית האמריקאית מילה יובוביץ', מיליאן מויאשביץ', המיילדת ורופאת השיניים הראשונה במונטנגרו, דיוונה בוקוביץ' ואחרים.

לקריאה נוספת

• Radoslav Jagoš Vešović, Pleme Vasojevići, Beograd 1928.
• Ilija M. Jelić, Vasojevički zakon od 12 točaka, Beograd 1929.
• Rada Stijović, Govor Gornjih Vasojevića, Beograd 2007.
• Rada Stijović, Iz leksike Vasojevića, Beograd 1990

קישורים חיצוניים

• שפירו קולישיץ', אתנוגנזה של העם במונטנגרו, באתר הספרייה הדיגיטלית של התרבות המונטנגרית