איסור מכירת הארץ לצמיתות

וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת היא מצוות לא תעשה שאוסרת על יהודי למכור שטחי אדמה בארץ ישראל במכירה מוחלטת לעולם. האיסור הוא הן על המוכר והן על הקונה. כך נאמר בתורה: ”וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי.”

הרמב"ם, ספר החינוך והסמ"ג מנו מצווה זו במניין המצוות.

לפי רש"י האיסור הוא על הלוקח שאינו מחזיר את הקרקע בשנת היובל למוכר.

קק"ל, על בסיס מצווה זו, דאגה לכך שהארץ לא תימכר לצמיתות. קק"ל רכשה קרקעות בארץ ישראל (במימון תרומות שנאספו בעיקר מיהודי העולם), ומסרה את הקרקעות למתיישבים בהם בחכירה בלבד, כאשר הקרקע עצמה נשארת קניין לעם היהודי. הדברים קיבלו עיגון בחוק יסוד: מקרקעי ישראל.

הלכות המצווה

מתי והיכן נוהגת המצווה

אסור למכור את אדמת ארץ ישראל שנתחלקה לשבטים לצמיתות. האיסור נוהג רק בזמן שהיובל נוהג.

גדר המצווה ומי עובר על האיסור

נמכר השטח לצמיתות, לשיטת הרמב"ם המוכר והקונה עוברים על מצוות לא תעשה, ומעשיהם אינם מועילים, ולכן תחזור השדה לבעליה בשנת היובל.

לדעת הרמב"ן נלמד מכאן גם האיסור למכור או לתת שטחי אדמה מארץ ישראל לגוי: ”צווה עוד על המוכר שלא תמכר הארץ לצמיתות והוא למי שיחזיק בה ולא ינהג בה דין יובל עמנו, הם הנכרים.”

הראי"ה קוק מבאר שלשיטה זו ההבחנה בין לא תחנם לבין "והארץ לא תימכר לצמיתות" היא שלא תחנם אוסר גם מכירה זמנית לגוי עובד עבודה זרה, ואילו "לא תימכר לצמיתות" אוסר מכירה קבועה לכל גוי, ואפילו לגר תושב.

לשיטת רש"י האיסור הוא על הלוקח כאשר הוא מעכב את השדה ואינו מחזירו בשנת היובל.

כמו במרבית מצוות לא תעשה, אין חילוק באיסור זה בין גברים לנשים.

עונש

בספר החינוך כתב שלדעת הרמב"ם, כאשר המוכר והקונה עשו מעשה במכירה עונשם הוא מלקות. ואילו לדעת הרמב"ן אינו לוקה. לעומת זאת המשנה למלך כתב שהרמב"ם לא מנה מצווה זו במניין המצוות שלוקים עליהם, וכן לפי הכלל שכל שמעשיו אינם מועילים אינו לוקה.

קישורים חיצוניים

• הרב שלמה רוזנפלד, הפרטת קרקעות המדינה, מתוך המעין, באתר מכון שלמה אומן