רמב"ן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הרמב"ן)
רבי משה בן נחמן
חותם הרמב"ן שהתגלה ליד תל כיסון
חותם הרמב"ן שהתגלה ליד תל כיסון
לידה 1194
ד'תתקנ"ד
כתר אראגוןכתר אראגון ז'ירונה, כתר אראגון
פטירה 1270 (בגיל 76 בערך)
ה'ל'
ממלכת ירושליםממלכת ירושלים עכו, ממלכת ירושלים
כינוי הנחמני או נחמנידס
מקום קבורה ישנם כמה מסורות
מדינה כתר אראגון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ארגון ישראל
השתייכות חכמי ספרד בתור הזהב
תחומי עיסוק כל תחומי היהדות
תפקידים נוספים רופא
רבותיו בתחום הקבלה: "בן בלימה", והרבנים האחים עזרא ועזריאל בני שלמה מז'ירונה. בתחום התלמוד: רבי יהודה בר יקר ורבי נתן בן מאיר תלמידי ר' הריצב"א מבעלי התוספות.
תלמידיו רבי שלמה בן אדרת (רשב"א), רבי אהרן הלוי (הרא"ה),
בני דורו רבי יונה גירונדי
חיבוריו פירוש הרמב"ן לתורה, חידושים על התלמוד, "קונטרס דינא דגרמי", "תורת האדם", "מלחמות השם", השגות על ספר המצוות לרמב"ם ואחרים
צאצאים דוד נחמן יוסף ושלמה
חתימה ראה תמונה למעלה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי משה בן נחמן (ידוע בראשי התיבות רמב"ן; ד'תתקנ"ד, 1194 - ה'ל', 1270) היה מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, משורר, הוגה, מקובל ורופא. בלשונות אירופה מקובל לכנות את רמב"ן ביוונית Nachmanides (נחמנידֶס).

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הרמב"ן בעיר העתיקה של ז'ירונה

רמב"ן נולד בגירונה, קטלוניה, שבצפון מזרח ספרד המודרנית, בשנת 1194. שמו הרשמי בקטלאנית בונאשטרוג דה פורטה. Bonastruc ça Porta, [א] ועם זאת בספרדית הוא קרוי כמו ברוב השפות הלטיניות "Nahmánides"- נחמנידס - "הנחמני" ביוונית.

בצעירותו למד מפי רבי יהודה בר יקר מתלמידי הריצב"א מדמפיר, אשר ממנו קיבל הרמב"ן את תורתם של בעלי התוספות. את רבו זה מזכיר הרמב"ן פעמים רבות בחיבוריו, לרוב בתואר "מורי נ"ר" (נטריה רחמנא = ישמרהו השם), ומביא פירושים שקיבל ממנו.[1] רבו השני היה רבי נתן בן רבי מאיר, אשר בצעירותו למד אצל הראב"ד בעל ההשגות ובהמשך למד אצל הריצב"א,[2] וגם אותו הוא מכנה בתואר "מורי",[3] ממנו קיבל את תורת פרובנס, עם תורת צרפת.

כמו כן בצעירותו היה בקשר עם רבני צרפת דרך בן דודו רבי יונה גירונדי ושלח מדברי תורתו לרבי יחיאל מפריז ועוד.[4]

הרמב"ן נמנה בין גדולי רבני ישראל בימי הביניים. גם בתקופת תור הזהב של גדולי הראשונים, אך מעטים השתוו להתפרסותו הרחבה על היבטיה השונים של תורת ישראל ולהשפעתו העמוקה על עולם התורה. ספריו וספרי תלמידיו ותלמידי תלמידיו, תופסים מקום חשוב ומרכזי הן בלימוד התורה והן בתחום ההלכה הפסוקה.

הרמב"ן עסק במספר רב של תחומים - פרשנות מקרא, והתלמוד, קבלה ושירה, הרמב"ן נזכר כאחד מהוגי הדעות של היהדות. ישנן עדויות שלפרנסתו עסק ברפואה.[5]

חידושי הרמב"ן למסכת גיטין

חותמו האישי של רמב"ן התגלה בשנת 1972 על ידי אורי טהון בתל כיסון, בדרומה של עכו, והכיתוב עליו הוא: 'משה בר נחמן ננ (נוח נפש) גירונדי חזק'.[6]

בפולמוס על כתבי הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איגרת הרמב"ן לחכמי צרפת

בסוף האלף החמישי, כשהיה רמב"ן קרוב לגיל ארבעים, התגלעה מחלוקת בין חכמי פרובנס לבין חכמי צפון צרפת על ספרי הרמב"ם, ספר המדע וספר מורה נבוכים. היה זה הגל השני בהתנגדות לספרי הרמב"ם, שהתפתח בעקבות התפשטותם של ספרי הרמב"ם והתגברות השפעתם על הציבור, בראש המתנגדים לספרי הרמב"ם עמדו רבי שלמה מן ההר ממונפלייה שבפרובנס, ותלמידיו רבי יונה גירונדי.

מתנגדי הרמב"ם בפרובנס הפיצו ברבים את דעתם, ועוררו את חמתם של מרבית חכמי פרובנס, שהיו תלמידיו המובהקים של הרמב"ם. וכך נידו את רבי שלמה מן ההר ותלמידיו, בתגובה, שלח רבי שלמה מן ההר את רבי יונה אל חכמי צרפת, שהיו רחוקים מפילוסופיה והם החרימו את כל ההוגה בספר מורה נבוכים וספר המדע. כתוצאה מכך פרצה מחלוקת גדולה בקהילות צרפת וספרד.

הרמב"ן כתב שתי אגרות מפורסמות בניסיון לגשר בין הצדדים. אחת מהן מוענה ל"נשיאי ארגון אצילי נאבארא ושרי קשטיליא", וקוראת להם להתעלם מהחרם של חכמי צרפת עד שיבואו הצדדים בפני בית דין, ובשניה,[7] מנסה לשכנע את חכמי צרפת לבטל את החרם על כתבי הרמב"ם.

בראש האיגרת כופף הרמב"ן את קומתו בפני חכמי צרפת ומאריך בשבחם, לאחר מכן מסביר שהרמב"ם הוכרח לכתוב את ספרו נגד הפילוסופיה שהתפשטה בספרד, ובכדי לענות תשובות לציבור אשר הושפע מכתבי אריסטו, לאחר מכן תוקף את חכמי צרפת על זלזולם ברמב"ם ומתאר את פועלו החשוב והנצרך, בהמשך עונה לתשובות להשגות בענייני גיהנום והגשמה, לאחר מכן מסכם שאת ספר מורה נבוכים יש ללמוד בצורה פרטנית ולא ציבורית וקורא לביטול החרם על הספר, כמו כן מבקש לנהוג בכבוד ברבי שלמה מן ההר.

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמב"ן הגיע לארץ ישראל בשנת ה'כז (1267), כנראה דרך נמל עכו. ישנם חוקרים התולים את עלייתו של רמב"ן לארץ בתוצאות הוויכוח הפומבי עם הנוצרים ובלחץ האפיפיור קלמנס הרביעי, אולם אחרים העירו למניע אותו מציין רמב"ן במפורש בסוף דרשתו הידועה לראש השנה, אהבתו לארץ ישראל: "וזה מה שהוציאני מארצי וטלטלני ממקומי, עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי, נעשיתי כעורב על בני, אכזרי על בנותי לפי שרצוני להיות טלטול נשמתי בחיק אמי". מעכו נסע לירושלים והוא תיאר את מצבה העגום של ירושלים, בה ארגן קהילה ובנה בית כנסת. ברובע היהודי של העיר העתיקה בירושלים ישנו בית כנסת המיוחס לרמב"ן, אך ייחוס זה הוא מאוחר (ראשית המאה ה-16),[8] ונראה שמדובר בבית הכנסת אותו תיאר רבי עובדיה מברטנורא בשנת 1488. אלחנן ריינר סבור שבית הכנסת עליו דיבר הרמב"ן היה בהכרח בתוך השכונה היהודית, שנמצאה בהר ציון שמחוץ לחומה של ימינו, כנראה בקרבת כנסיית הדורמיציון.[9] בביקורו באזור ירושלים הלך גם לחברון ועבר דרך קבר רחל. לאחר מכן חזר רמב"ן לעכו, שם מסר את "דרשת ראש השנה" ב-1269, וככל הנראה הקים שם ישיבה,[ב] ומשם לא ידוע לאן המשיך, נפטר בארץ ישראל בשנת 1270.

מקום קבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מקום קבורתו ישנם כמה וכמה מסורות, ירושליםכפר השילוח במערת רבי עובדיה מברטנורא,[10][ג]), חברון, באגרת שכתב לבנו סיפר שהולך לחצוב לעצמו קבר בחברון ויש שהסיקו לפי זה שאכן נקבר שם.[11] טבריה,[12] עכו.[13] המקור הקדום ביותר הוא עדות תלמידו אשר אומר שנקבר בחיפה בתחתית הר הכרמל,[14][15]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת הרמב"ן מתייחסת לרבי יצחק אלברצלוני,[16] כמעט ואין ידיעה על אביו של רמב"ן למעט אזכור אחד בו מוזכר הרמב"ן בתואר "רבי משה י"א בן כבוד השוע הנכבד ן' ר' נחמן",[17] לאמו של רמב"ן היו שלושה אחים אברהם, יוסף, ושלמה. בנו של אברהם היה רבי יונה גירונדי.

לרמב"ן היו ארבעה בנים: נחמן, אשר חיבר פרוש למסכת ביצה,[18] שלמה שהיה מקורב למלכות, יהודה ויוסף, אשר נשא את בת דודתו השנייה - בתו של רבי יונה גירונדי, ומספר בנות ששמן לא נודע, אחת מהן ככל הנראה נשא לרבי גרשום בן שלמה מחבר ספר שער השמים,[19] והיו שערערו על כך.[20] נכדו הוא ר' דוד (בן יהודה) מחבר ספר מראות הצובאות, פרוש המחזור, ועוד.

רבי צבי הירש קאיידנובר הביא בספרו קב הישר אגדה על אשת הרמב"ן שנאנסה וממנה נולד בן אשר המיר את דתו, בן ציון פישלר הוכיח שלאגדה זו אין כל בסיס עובדתי.[21]

מצאצאיו הידועים: הרשב"ץ, הרלב"ג, רבי יעקב ששפורטש[22] ועוד.

תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלמידיו של רמב"ן הלכו בשיטתו המשלבת את תורת בעלי התוספות עם המסורת הספרדית.

הגדולים שבהם היו הרשב"א, הרא"ה, כמו כן היו גם, ר' יצחק בן אברהם מנרבונה, ר' דוד בונפיד, רבי מאיר המעילי,[23] רבי נתן בן יוסף,[24] אנונימי מחבר הפירוש לרי"ף למסכת ברכות, אנונימי מחבר ספר תוצאות ארץ ישראל.[25] ועוד.

רבי שמואל הסרדי, היה חברו ותלמידו, עשרות תשובות של רמב"ן שוקעו בספרו.

בתורת הקבלה תלמידיו הידועים הם רבי יצחק דמן עכו, רבי יצחק בן טודרוס, ורבי ששת דסמרקדיל בשנת ה'תשפ"א יצא לאור ספר בשם "קבלת הרמב"ן" באורי תלמידי הרשב"א - רבי יהושע אבן שועיב ורבי שם טוב גאון, לפרושו לתורה.

בעקבות הרמב"ן הלכו בתי מדרש רבים בספרד, אשר תרמו רבות לתור הזהב של יהדות ספרד. והשפעתו נראתה בדורות הבאים של חכמי ספרד. דבריו ושיטת לימודו משוקעים במידה ניכרת בחיבורי רבנו בחיי, הריטב"א, הר"ן, נימוקי יוסף ואחרים.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמב"ן חיבר עשרות ספרים בכל תחומי היהדות מקרא, תלמוד, אגדה, הלכה, שו"ת, מוסר, וקבלה, ויתכן שחיבר ספר רפואות.[26]

סגנונו של רמב"ן היה כהמשך למוסרת הספרדית אך הוסיף לה את מה שקבל מרבותיו מבעלי התוספות, וכלשון פרופסור יצחק טברסקי:[27]

"הרמב"ן חיתן את הלימוד הצרפתי והספרדי לנצח"

כמו כן, רמב"ן בספריו קבל את סמכות הראשונים אך מצד שני לא אבד את חוש הבקורת, וכלשונו:

"והנני עם חפצי וחשקי, להיות לראשונים תלמיד, לקיים דבריהם ולהעמיד, לעשות אותם לצוארי רביד, ועל ידי צמיד, לא אהיה להם כחמור נושא ספרים תמיד, אבאר דרכם ואדע ערכם, אך כאשר לא יכילו רעיוני אדון לפניהם בקרקע, אשפוט למראה עיני ובהלכה ברורה לא אשא פנים לתורה, כי ה' יתן חכמה בכל הזמנים ובכל הימים"

הקדמה להשגותיו לרי"ף

תשלום הלכות לרי"ף[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבורו הראשון אותו חיבר בהיותו כבן שבע עשרה,[28] היה השלמה להלכות הרי"ף לתחומים שבהם הוא לא כתב- הלכות נדרים,[ד] בכורות, וחלה. ההשלמה לנדרים נדפסה לאחר מסכת נדרים עם ביאור הריטב"א והנימוקי יוסף, ולבכורות וחלה נדפסו בסוף מסכת בכורות, עם ביאור 'הלכות יום טוב' שנכתב על ידי המהרי"ט אלגאזי, הספר יצא גם כספר נפרד על ידי מכון ירושלים עם ביאור מאת הרב אהרון מרדכי שדמי והרב ברוך אוירבך.

בספר זה חיקה את סגנון הרי"ף וכמעט ולא הביא רבנים שקדמו לו, למעט גאונים אותם גם הביא הרי"ף, בהרבה מקומות בספר מגן על הרי"ף ודוחה קושיות שהקשו עליו.

ספר במתכונת דומה הוא הלכות נדה אך ספר זה הוא בצורה של פסקים בלבד ללא משא ומתן, בהקדמה מספר שתלמידיו ביקשו ממנו לכתוב את הספר, הרשב"א הסתמך עליו בספרו תורת הבית חלק בית הנשים.

השגות הרמב"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיין חשוב בדמותו של הרמב"ן משתקף בספרות רחבה המוקדשת להגנת המסורת הספרדית מפני "התקפות" ראשונים על מייסדי מסורת זו, גאוני בבל וראשוני חכמי ספרד, רבותיו של הרמב"ן. הערך של שימור המסורת טמוע היטב בכתבים הללו וגם בהם גלומות ידיעותיו הרחבות וניתוחו המדויק. אלו הם כתביו המשתייכים לסוגה ספרותית זו:

את הרז"ה תוקף בחריפות בלשונות כמו, " פירוש בעל המאור ז"ל בשמועה הללו תחילתו אפרוח ולבסוף ביצה",[29] "משבש דברי רבינו הגדול בשיבוש גמור ועוד שהוא הפוך דברי אלוקים חיים",[30] " אף אלו דברי הבאי",[31] אך לעיתים משבחו, " הבו ליה אפריון לבעל המאור ז"ל שפירש לנו דברי רבינו הגדול בסוגיא זו",[32], בחיבורו זה רמב"ן זיקק את נוסחאות הגמרא וציין בהרבה מקומות להוספות הסבוראים בגמרא.

בספר זה לא מוזכר הרמב"ם אלא פעם אחת[33] יש שטענו שספרי הרמב"ם עוד לא הגיעו לגירונה בתקופה זו אך לא מסתבר הדבר מפני שעברו כבר לפחות שלושים שנה מאז חיבור משנה תורה, הרב ח"ד שעוועל טוען שבכוונה לא הביא את דברי הרמב"ם מפני שמגמתו בחיבור היא הוכחות מן הסוגיות לאמיתות דברי הרי"ף, והרמב"ם לא ביאר סוגיות.

  • ספר הזכות - תשובות להשגות הראב"ד על הלכות הרי"ף. גם אלו נדפסו עם הרי"ף, יחסו לראב"ד הוא באימה ובחרדת קודש וסגנון ההשגות עליו מתון בהרבה מהשגותיו לרז"ה.

בשני ספרים אלו שהינם מספריו הראשונים אשר חיברם בצעירותו ניכרת עדיין השפעת תלמוד ספרד בסגנונו, בחידושיו לתלמוד כבר שילב את תלמוד צרפת בתלמוד ספרד, כמו כן בספרו זה ניכרת חריפותו ולא בקיאותו מפני שכל מטרתו ליישב את הקושיות שהועלו על הרי"ף והוא דוחה אותם ביד חזקה.


פירושו למקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פירוש הרמב"ן לתורה
פרוש הרמב"ן לתורה דפוס ונציה

הקטנה (5 תמונות)

רמב"ן חיבר ביאור מקיף לכל התורה והוא מפורסם בשם "פירוש הרמב"ן לתורה", הפירוש מתאפיין באריכות ביחס לחכמי תקופתו. לשם השוואה, במקום בו רשב"ם הידוע בסגנונו המאריך, כותב חצי שורה של פירוש על פסוק, הרמב"ן מסוגל להאריך עד כדי שניים ושלושה עמודים. פירושו המונומנטלי לתורה התפרסם מאוד, כפירוש יסודי לתורה וכן כמקור לאמונה היהודית, וכלשון רבי חיים מוולוז'ין: "הלומד רש"י בחומש ללא רמב"ן כלומד גמרא עם רש"י בלי תוספות",[34] החתם סופר[35] כתב אף הוא לשון דומה: "הספר הזה הוא יסוד האמונה ושורש הדת".

פרוש הרמב"ן נדפס לראשונה בשנת רל"גרל"ז ברומא (חלק א חלק ב באתר היברובוקס), הפירוש תורגם לאנגלית על ידי הוצאת ארטסקרול שעל ידי הוצאת מסורה.

מיקום הכתיבה וההוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל הנראה עוד בהיותו בספרד כתב רמב"ן את פירושו לתורה, עם עלותו לארץ ישראל ערך רמב"ן תיקונים לפירושו, בהם שינה, הוסיף ואף מחק קטעים מהמהדורה הראשונה של חיבורו, ישנן שני סוגים של שינויים והוספות. א. שינויים טכניים - חשיפתו לחיבורים נוספים והתרשמותו מהגאוגרפיה של ארץ ישראל וממצאים שנתגלו לעיניו, למשל, בפירושו לשמות (ל, יג) מתאר הרמב"ן שכשהגיע לעכו מצא מטבע מתקופת בית שני, ועל פיו קבע את משקלו של מחצית השקל, או היווכחותו שקבר רחל ממוקם ממש סמוך ליישוב בית לחם.[36]

ב. בהרבה מקומות הרמב"ן חזר בו או שינה פרוש.

רשימה של 134 מתיקוניו נשלחה לספרד ושולבה בכתבי היד של החיבורים כמו במהדורות הדפוס יחד עם רשימת תיקונים לא מתועדת (ידוע על לפחות 140 תיקונים נוספים).

סגנונו בפירוש התורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפירוש מתגלה רמב"ן כחוקר מעמיק המפרש את המקרא בהתאם לתוצאות מחקרו. הפירוש עוסק בביאור המילים, המצוות היוצאות מן הכתוב, היחס בין מדרש חז"ל לכתוב והיחס בין הסיפור המקראי לתוכנו הפנימי.

רש"י פירש את התורה תוך הסתמכות מוחלטת על מדרשי חז"ל והביא את המדרש הקרוב לפשט אף שאינו פשט,[37] רמב"ן לעומתו נקט בחשיבה יותר רציונלית וקירב את פירושו לפשט, אבן עזרא נקט בדרך יותר רציונלית מרמב"ן וזכה על כך לביקורת מרמב"ן, היטיב להגדיר את החילוק בין השלושה, פרופסור משה ארנד:

"וימצאהו איש" ואותו האיש יורה ליוסף את הדרך אל אחיו, מיהו איש זה? עובר אורח כדעת אבן עזרא ההולך אולי לבקר את דודתו או לפגוש מכר, או המלאך גבריאל כדעת רש"י, והנה מסביר רמב"ן, שהאיש הזה אמנם אדם הוא בשר ודם וללא כנפיים, ואף על פי כן מלאך הוא שכן ה' שלחו ומינה אותו "מורה דרך שלא מדעתו" מבצע התוכנית האלוהית בלי לדעת זאת"

יסודות בהוראת המקרא, בר אילן רמת גן תשמ"ח עמ' 87

.

הרמב"ן היה הראשון מבין פרשני המקרא היהודיים שכתבם מצוי בידינו, שהביא בביאורו לתורה מארבעת הרבדים של פירוש התורה על דרך הפרד"ס, זה לצד זה.[38] ארבעת רבדים אלה, מקורם בתורה שבעל פה, כגון במדרשי האגדה וההלכה.

  • פשט – פרשנות מילולית, וכלשונו ודרכו של הרמב"ן, "פשוטו של מקרא". בדרך זו, מבאר הרמב"ן את פשט דברי הכתוב על דרך ההסבר הפילוסופי - פיזיקלי (חכמת הנגלה).
  • רמז – פרשנות טיפולוגית, כגון פרשנות שאינה מקישה מכתובים על כתובים, אלא ממאורע אחד על מאורע אחר, וכלשון הרמב"ן "מעשה אבות סימן לבנים". כך למשל רואה הרמב"ן את ששת ימי הבריאה כרמז לכל המאורעות העתידים לבוא.
  • דרש – פרשנות אלגורית. לדוגמה, בדרך זו מבאר הרמב"ן את דרך ההשגחה האלוהית על האנושות בכלל ועל עם ישראל בפרט לאורך ההיסטוריה.
  • סוד – ביאור הפסוקים על פי פנימיות התורה (חכמת הנסתר) כגון ה-קבלה. בלשון הרמב"ן "על דרך האמת", או "דרך האמת לאמיתו".

סודותיו התפרסמו מאוד עוד בחייו וישנם כשלושים כתבי יד של ליקוט מסודותיו - אשר נקראים "פרוש קצר" שנכתבו עוד בחיי הרמב"ן.

כשראה רמב"ן את תפוצת הסודות ושאף אנשים פשוטים קראום, הוסיף קטע להקדמתו:

ואני הנני מביא בברית נאמנה, והיא הנותנת עצה הוגנת לכל מסתכל בספר הזה, לבל יסבור סברה ואל יחשוב מחשבות בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה, כי אני מודיעו נאמנה שלא יושגו דבר ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה, זולתי מפי מקובל חכם, לאוזן מקובל מבין... אבל יחזו בפירושינו חדושים בפשטים ובמדרשים יקחו מוסר מפי רבותינו הקדושים:

בגדול ממך אל תדרוש,

בחזק ממך בל תחקור,

במופלא ממך כל תדע,

במכוסה ממך בל תשאל,

במה שהורשית התבונן,

שאין לך עסק בנסתרות."

פרושים לפירוש הרמב"ן לתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרושים רבים נדפסו לפרושו, המפרשים לפרושו נחלקים לשניים, מפרשי הפשט ומפרשי הסוד.

מפרשי הפשט, כגון: רבי יצחק אבוהב השני, החתם סופר, כסף מזוקק מאת הרב אברהם לייבלין, בספר זה נדפסו גם הגהות הרב מאיר אריק, נמוקי שמואל מאת רבי שמואל צרפתי אשר חיברו "להציל את הרמב"ן מפני השגות הרא"ם", תכלת מרדכי מאת הרב מרדכי גימפל יפה, הכולל הערות לפירוש מאת הרב אהרון וואלק, ועוד, כמו כן נתפרסמו פירושים מילולים לפירוש על ידי עוז והדר ועוד.

מפרשי הסוד, כגון: רבי יצחק דמן עכו רבי שם טוב אבן גאון רבי יהושע אבן שועיב, רבי מאיר פאפירש תלמיד האריז"ל ועוד.

רמב"ן כתב את גם פרוש לספר איוב לפני שחיבר את פירושו לתורה, זכריה פרנקל טען[39] אהרן ילינק דחה את דבריו.[40]

כמו כן נטען שחיבר פרוש על שיר השירים, אך רח"ד שעוועל הוכיח שאינו לרמב"ן אלא לאחד מן האחים עזרא ועזריאל בני שלמה, הרד"ל טען שמחברו הוא רבי יצחק בן הראב"ד.[41] בוויכוח ברצלונה פירש את פרק הנה ישכיל עבדי שבישעיהו נ"ג.

פירושיו לתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ן, שעמד בראש ישיבה גדולה בגרונה, חיבר ספרי חידושים על מספר רב של מסכתות מהתלמוד בבלי. בשונה מראשוני צרפת ואשכנז, שכתבו את פירושיהם כפירוש רציף או נקודתי, ובשונה ממפרשי התלמוד מקדמוני צפון-אפריקהרבנו חננאל) שכתבו פרפרזות לסוגיות התלמוד - יצא הרמב"ן לדרך חדשה ובתורתו נפגשו לראשונה מזרח ומערב, צפון ודרום. מתורת גאוני בבל שבמזרח על מסורתה וגירסותיה, עם חידושי הקדמונים אשר בספרד בקצה מערב - ר' שמואל הנגיד, רבי יצחק בן ראובן אלברגלוני, ר' יצחק גיאת, ר"י מיגאש, הרי"ף ועוד; דרך תורתם של גדולי צרפת, אשכנז ופרובנס בצפון - רש"י ובעלי התוספות לדורותיהם, בעל האשכול, הראב"ד ובעל המאור - עד פירושים ופסקים מפרי עטם של רבנו חננאל, רב ניסים גאון והרמב"ם באפריקה שבדרום. מחידושי הרמב"ן ניכרים באופן בולט עוצמה תלמודית ובקיאות חובקת עולם, דבר שלא נעדר מעיניהם של ראשונים ואחרונים. לחידושיו ישנה השפעה עמוקה על עולמה של תורת ישראל ולימודה.

לתחום זה ניתן לצרף שני חיבורים נוספים. הראשון הוא קונטרס דינא דגרמי - חיבור הקשור למסכת בבא קמא ועוסק בנזק הנגרם בעקיפין על ידי האדם. השני הוא דרשת הרמב"ן לראש השנה. חיבור זה הוא ביאור מקיף בהלכה ובאגדה בענייני חג זה. הדרשה נסובה כמעט כולה על דברי הגמרא במסכת ראש השנה. שני אלו אמנם לא נכתבו כספרי חידושים, אך בסגנונם ובמהותם אינם שונים מהם.

לשון הרמב"ן בחידושיו ידועה כמיוחדת בדקדוקה. כך כותב הרב יצחק קנפנטון, שחי בסמוך לתקופת הראשונים בקאשטיליא, בספרו "דרכי התלמוד": "ובחידושי הרמב"ן צריך אתה לעיין דק היטב ולהשתדל ולהוציא לצמצם כל לשונו בענין שלא ישאר בו דבר מיותר אפילו אות אחת כי כל דבריו הם במספר ובמשקל ובמדה".[42]

למן זמנו ולמשך שנים רבות, נהגו יהודי ספרד ללמוד את חידושי הרמב"ן באופן רציף, לאחר לימוד הגמרא ופירוש רש"י, כשם שבאשכנז נהגו ללמוד את פירושי התוספות.

תורת האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר הדן בהלכות רפואה, קבורה, אבילות והנושאים הנלווים לכך. הספר נחשב לספר יסוד בפסיקה בנושאים אלו, וכדברי הטור[43] שהלכותיו אלו הם " קוצר דברים לספר תורת האדם שחבר הרב הגדול הרמב"ן", רבי מנחם הזרחי בעל צידה לדרך כותב שחיבר קיצור לספר וקראו בשם "מנחם אבלים".[44]

ככל הנראה מקור שם הספר נעוץ בפסוק "זאת התורה אדם כי ימות באוהל".[45]

השער האחרון של הספר נקרא שער הגמול, והוא הודפס פעמים רבות כספר בפני עצמו. רמב"ן מגדיר בו את אמונת העולם הבא ותחיית המתים, ואת עקרונות השכר והעונש, על פי התלמוד ואמונת ישראל. רמב"ן קובע בספרו: "כל אלו דברים ברורים, שהעולם הבא האמור בכל מקום, אינו עולם הנשמות והשכר המגיע להם מיד אחרי המיתה, אלא עולם שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדשו לאחר ימות המשיח ותחיית המתים."

אמונה וביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר אשר יוחס בעבר לרמב"ן, על ענייני מוסר ואמונה. יצא לאור מחדש עם הוספות מכתב יד בספר "כתבי הרמב"ן" בהוצאת מוסד הרב קוק, שעוועל טוען שהספר הוא של אחד ממקובלי גירונה, גרשם שלום טוען שאת הספר כתב ר' יעקב בן ששת מחבר הספר משיב דברים נכוחים, ממקובלי גירונה.[46]

ספר הגאולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור הויכוחים הדתיים וההסתות נגד היהדות חיבר רמב"ן ספר בשם ספר הגאולה בו מבאר את ענייני הגאולה ומחזק את האמונה בגאולה בקרב העם, ומעודדם לגאולה הקרבה, השער הראשון מוכיח שבתורה יש נבואות עתידות שעוד לא התגשמו, בשני מסביר את הנחמות שבספר ישעיה, בשלישי מבאר את מראות דניאל על זמן בית שני, בשער הרביעי רמב"ן מגלה את תאריך הגאולה והוא ה'קי"ח, תחזיתו של רמב"ן התגלתה כטעות וכרבים וטובים טעה אף הוא.

ספר גימטריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר המיוחס לרמב"ן, על סדר פסוקי המקרא, בענייני מסורת חסרות ויתירות וגימטריות, כעין ספר בעל הטורים שחיבר רבינו יעקב בעל הטורים. יצא לאור מחדש על פי כתבי יד בסוף כרכי פירוש הרמב"ן על התורה שבהוצאת עוז והדר, עם ביאורים ומקורות. בכתבי היד שעל פיו נדפס מצוין שמחברו הוא הרמב"ן, רמב"ן בספר הגאולה כותב על נושא הגימטריות "אבל קבלה בידי רבותינו חכמי התלמוד הקדושים ז"ל כי נמסרו למשה בסיני גימט' ידועות להיות זכר ואות לעניין הנאמר ע"פ עם שאר התושבע"פ בעניין אגדה", ומשמע מדבריו שרק גימטריות שמקובלות מהר סיני הן אמיתיות ואנו איננו יכולים לדרוש מדעתנו, פרופ' עודד ישראלי כתב בספרו על רמב"ן[47] שיש עשרות כתבי יד המיוחסים לרמב"ן ואין כל סיבה לייחסם לו, ועל כן אמינותו של ספר זה מפוקפקת.

אגרת הקודש[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבור בענייני קדושת הזיווג נדפס על ידי מוסד הרב קוק, רח"ד שעוועל טוען שאינו לרמב"ן, יש שמייחסים אותה לרבי יוסף ג'יקטיליה.[48] כמו כן, יש המייחסים את חיבור האגרת לאחד מעזרא ועזריאל בני שלמה או לרבי יוסף הבא משושן הבירה.[49]

תפילות רמב"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצויות בידינו כמה סליחות ושירים מאת הרמב"ן, תפילה לחורבות ירושלים,[50]הרב משה שבתי ליקט את תפילות הרמב"ן מספרים שונים אשר כתבו בשם רמב"ן וכן מכת"י, והדפיסם בספר בשם מנחת משה[51]

דרשות הרמב"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לידינו הגיעו ארבע דרשות מאת הרמב"ן:

  • דרשה לחתונה – דרשה לחתונה מאת רמב"ן נדפסה לראשונה על ידי יהושע השל שור ולאחר מכן על ידי רח"ד שעוועל, עודד ישראלי הדפיס את הדרשה עם השוואות בין כתבי יד שונים בכתב העת פעמים,[52] רמב"ן כתב את הדרשה בצעירותו ובתחילת הדרשה נוטל רשות מאת רבותיו לדרוש.
  • דרשת תורת ה' תמימה – דרשה בשבח התורה המכילה את תמצית השקפתו של רמב"ן.

החוקרים חלוקים מתי נכתבה הדרשה ובאיזה אירוע, רח"ד שעוועל מתוך השוואה פירושו לתורה סבר שנכתבה בסוף ימיו לאחר שכתב את פירושו לתורה, עודד ישראלי ערך בדיקה השוואתית וטען שהעתיק מהדרשה לפירושו לתורה וחיבר את הדרשה בצעירותו, ישראלי מוכיח כן גם מנכחותה הגדולה של הקבלה בפירושו לתורה שאינה נמצאת בדרשה,[53] בכתב יד מוסקבה מופיע המשפט הבא:

ישמעו אותו הקהל הזה ויתבוננו בו מן התורה ומן הדעת, כי מעולם לא חרבו המדינות הגדולות אלא על המחלוקת, והם רֹב הפֻּרעניות הבאות על כל אֻמה. והקב"ה יודע שטרחתי לשום שלום ביניהן, והן דחפוני בשתי ידיהם על חִנם להִכנס במחלֹקתם

ישראלי טען בעקבות ציטוט זה שהדרשה נאמרה בערך בשנת 1230 עת פולמוס הרמב"ם אשר הסתעף לעלבונות אישיים נגד רבינו יונה ורמב"ן ואף על פקפוק על ייחוסו, ואכן באגרותיו כותב רמב"ן על פולמוס זה לשונות דומים, סימוכין לטענה זו ניתן למצוא בדרשה שבה מנסה רמב"ן להסביר שכל החכמות כלולות בתורה ואין צורך לרעות בשדות זרים – נקודה שעמדה בלב הפולמוס.

בראש הדרשה בדפוס קושטא נרשם "דרשה שדרש רבינו הגדול רבי משה בכמוהר"ר נחמן ז"ל מגירונה מארץ קטלוניה לפני המלך והשרים בסרקושטא" כלומר שזו הדרשה שנאמרה בגמר ויכוח ברצלונה, החוקרים העלו שני תמיהות על משפט זה, ויכוח הרמב"ן היה בברצלונה ולא בסרגוסה, לא מסתבר שרמב"ן יאמר ביטויים קשים נגד הנצרות בנוכחות גדוליה, כמה פירושים ניתנו לשורה זאת למשל שהביטויים הם הוספה מאוחרת, שהכוונה שנאמרה לאחר שהמלך והשרים יצאו, או שהכוונה שהמלך והשרים היו גרים בסרגוסה,[54] אך עודד ישראלי פקפק בכותרת זו וטען שהיא נסמכת על אגדה עממית והקשר שנעשה בין שני הדרשות אף על פי שאינה נאמרה אז, כמו כן כותרת זו אינה נמצאת בכתבי יד.

הדרשה פורסמה לראשונה על ידי הרב חיים אלפואל בספרו נופת צופים, אהרון ילינק ורח"ד שעוועל פרסמו מהדורות דומות אך נקיות יותר משיבושים, אפרים קופפר פרסם קטעים חדשים לדרשה על פי כתב יד אסקוריאל,[55] הדרשה הושלמה על ידי הרב יהודה דביר[56] והרב יעקב זילברליכט[57] אשר פרסמו במקביל את קטעי הסיום על פי כתב יד מוסקבה.

  • דרשה על דברי קהלת – בראש כתב יד נרשם "דרש הרב הגדול רבי משה ברבי נחמן זצוק"ל במדינת גירונה בבית הכנסת כשנדר לאביר יעקב לעבור לארץ ישראל" בדרשה דן על תענוגות העולם הזה האם הם ראויים או לא, וכמה.
  • דרשה לראש השנה – דרשה זו היא ביאור מקיף בהלכה ובאגדה בענייני חג זה. הדרשה נסובה כמעט כולה על דברי הגמרא במסכת ראש השנה, הדרשה נאמרה בעכו, מסתבר בשנת ה'כ"ט או ה'ל, מפני שבה'כ"ז ובה'כ"ח היה בירושלים.

כמו כן נדפסו כמה פיוטים ושירים לרמב"ן - תפילות ליום כיפור וסליחות תפילה לעוברי הים, ותפילה על חורבות ירושלים[58] והקדמותיו לחיבוריו נכתבו בצורה פיוטית ומליצית.

חיבורים קבליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נדפסו שני פירושים לספר היצירה מאת הרמב"ן, רח"ד שעוועל הדפיס אחד מהם [בתוך כתבי הרמב"ן] וטען שהשני אינו לו, גרשם שלום חלקעל דבריו והוכיח בהוכחות ברורות שפירושו האמיתי אינו הוא אלא השני[59] , כמו כן ישנו חיבור בשם מאמר על פנימיות הקבלה גרשם שלום נטה ליחסו לרמב"ן[60] אפרים גוטליב הוכיח[61] שאינו לרמב"ן אלא לתקופה מאוחרת יותר ויתכן שהוא לרבי יוסף ג'יקטיליה.

תשובות הרמב"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשון מדפיסי תשובות הרמב"ן היה הרב שמחה אסף אשר פרסמם מתוך כתב יד פרמא,[62] אוסף זה שוקע גם בתוך ספר התרומה לרבי שמואל הסרדי, רח"ד שעוועל הוכיח ששניהם נבעו משני מקורות שונים וכל אחד צנזר חלקים מסוימים. הרב חד"ש ליקט את תשובותיו הנ"ל ומספרי הראשונים כדוגמת צרור הכסף, ריב"ש, רבי יהושע אבן שועיב, ועוד והדפיסם עם מבוא מפורט, השאלות הן לרבי שמואל הסרדי, רבי יצחק בן משולם, רבינו יונה, רבי יצחק בן אברהם מנרבונה רבי שמואל הספרדי אבולעפיא ותלמידים מטודילה. יואל פלורסהיים ציין לעוד כמה תשובות שלא הדפיסם ופרסמם בסיני,[63]

בתשובה פט כותב: "ואע"פ שאימתו של הרב הגדול הזה ז"ל (- הראב"ד) מוטלת עלינו ברעיוניו ויראתו על פניו אין משוא פנים בדין כי המשפט לאלוהים הוא".

איגרת הרמב"ן לבנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איגרת הרמב"ן

זוהי איגרת ששלח, לפי המיוחס, הרמב"ן מעירו, גירונה, לבנו, נחמן. זהו הטקסט המפורסם ביותר של הרמב"ן והוא נכלל בסיום רוב הנוסחים המקובלים של הסידור. יש החולקים על ייחוס האיגרת לרמב"ן וטוענים שכתב אותה רבי משה מאיוורא ממחברי תוספות איוורא[64]. ייתכן מאוד שהרמב"ן הושפע ממנו. באיגרת הציע לבנו לשנן אותה ולהקפיד על מילוי ציווייה, וכך ייענה מן השמיים על בקשותיו בתפילותיו. עיקר האיגרת הוא מעין תדריך מוסרי, שעיקריו הם שמירת הענווה ודיבור בנחת, כיבוש הכעס, כיבוד הזולת, התמדה בלימוד התורה וכיבוד מצוותיה, יראת אלוהים והקפדה מוחלטת על מחשבה, דברים ומעשים ישרים. במשך הזמן היו שייחסו לאיגרת סגולות, אבל נוסחה מציג בבהירות כוונה מוסרית ועמדה פילוסופית ברורות.

בספר "מילי דשמיא" של ר' אלעזר אזכרי מביא דברי מוסר שכתב הרמב"ן לבנו על משקוף חדרו.[דרוש מקור]

הרמב"ן והירושלמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתקופת רבינו חננאל ואילך נמצאו חכמים רבים שציטטו מהתלמוד ירושלמי אך לא במידה רבה, ואף אם השתמשו בו זה היה לעזר בלבד ולא כספר בפני עצמו, יוצא דופן הוא רמב"ן אשר מביאו ומזכירו במאות מקומות בכתביו (– בערך כאלף וחמש מאות פעמים), בהם מפרשו ומבארו, ומשתמש בו כמפרש את סוגיות הבבלי, כמכריע במחלוקת, ולפסיקת הלכה.[ה][65] רמב"ן ציטט את הירושלמי מתוך כתב יד ולא מכלי שני, כך מעידים לשונות כמו "מצאתי בירושלמי" או "ולא מצאתי לא בתוספתא ולא בירושלמי כמה היא" לשון מורה על בקיאות בירושלמי, בשל כך יש חשיבות לגירסאותיו, לצורך הגהת הירושלמי.

ככל הנראה רמב"ן המשיך את המסורת מרבו יהודה בר יקר אשר הרשב"א מעיד עליו שחיבר פירוש לירושלמי.[ו]

בעקבות רמב"ן נכנס התלמוד הירושלמי לסדר הלימוד ונהפך לספר קאנוני בקרב בית מדרשו של רמב"ן, ותלמידיו הרשב"א הריטב"א והלאה כבר מזכירים אותו על הסדר.

יואל פלורסהיים ליקט את כל פירושיו לירושלמי ופירסמם בששה כרכים בשם פירושי הרמב"ן לירושלמי כולל כרך מבוא, על ידי מוסד הרב קוק ירושלים תשע"ג.[66]

רמב"ן כפוסק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ן חיבר כמה חיבורים בהלכה, הלכות נדרים, בכורות וחלה על מסכתות אלו בצורת הרי"ף, "תורת האדם" על דיני חולה, מת ואבל, והלכות חול המועד והלכות נדה בצורת פסקים קצרים, וכן מאמרי הלכה כגון "דינא דגרמי" ו"משפט החרם". בנוסף לכך כתב תשובות רבות בהלכה.

על אף שלא חיבר ספר הלכה מקיף כדוגמת הרי"ף, הרא"ש או הרמב"ם, דמותו ויצירתו הקנו לו מקום נרחב בפסיקה ההלכתית של "הטור" ולאחר מכן ב"שולחן ערוך", לעיתים אף נגד גדולי הראשונים. ספר תורת האדם, לדוגמה, השפיע רבות על הטור בהלכות אלו. הרמב"ן היה משמונת הרבנים המוערכים ביותר על ידי רבי יוסף קארו.[67] פסקיו וחידושיו שנמסרו על ידי תלמידיו מצאו גם הם את מקומם בספרות ההלכה עד דורנו.

רמב"ן כמקובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגרת הרמב"ן על גבי קיר הכניסה לבית כנסת הרמב"ן, ברובע היהודי

לפי המסורת רמב"ן למד את חכמת הקבלה מאדם הנקרא 'בן בלימה'. אזכורו של 'בן בלימה' מופיע בביאור קדום לפירוש הרמב"ן.[68] וכן הוא מובא על ידי רבי מאיר אביסהולה רבי יהושע אבן שועיב ורבי שם טוב גאון, והוא מוזכר כתלמיד אחר של רבי יצחק סגי נהור. גרשום שלום משער ש'בן בלימה' הוא שם עט, מאחר ששם כזה אינו מצוי אצל בני ספרד. לדבריו נראה שהיה לתלמידי הרמב"ן טעם כמוס להסתיר שם רבו זה של הרמב"ן שממנו קבל כוונות התפלה, ובדו לו שם מסתורי מלשון עשר הספירות.[69] בן-ציון דינור משער ש'בן בלימה' הוא רבי יונה גירונדי.[70] יוסף דן משער שאולי מדובר דווקא בר' עזריאל.[71]

משה אידל הוכיח[72] שייצג אסכולה שונה מהאסכולה הקבלית של מקובלי גירונה, הרבנים עזרא ועזריאל בני שלמה. רבי יצחק דמן עכו מעיד ש"אין קבלתו (של רבי עזריאל) אחת ושוה עם קבלת הרמב"ן".[73]

הרמב"ן, בשונה ממקובלי גירונה, היה קנאי לסודיותו של הידע הקבלי, על כן אין בידינו יחידות טקסטואליות רחבות היקף שבהן מפרט הרמב"ן את משנתו הקבלית. בפירושו לתורה שתל הרמב"ן את סודותיו הקבליים והסווה אותם בתוך דבריו. במבוא לפירושו לתורה כותב הרמב"ן שהקורא הרגיל לא יוכל להבין את רמזיו הדקים בעניינים אלה ורק בעל מסורת קבלית יוכל לרדת לעומקם. סמכותו ההלכתית של רמב"ן תרמה רבות להתפשטות הקבלה.

תלמידיו מכנים את קבלתו "קבלת ספורטה" על שם כינויו - דה פורטה.

תלמידי תלמידו הרשב"א, רבי יהושע אבן שועיב ורבי שם טוב גאון, כתבו פרושים לפרושו על התורה על פי הקבלה.[74][75]

ויכוח ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ויכוח ברצלונה

בד בבד עם פירושו לתורה, נלחם הרמב"ן את מלחמת היהדות כנגד הנוצרים. לאחר שחיימה הראשון, מלך אראגון כפה עליו לעשות כן, הוא השתתף בוויכוח פומבי שקיבל את השם ויכוח ברצלונה, נגד המומר פאבלוס כריסטיאני (Paulus Christiani) אשר כונה פראי פול. הוויכוח החל ב-20 ביולי 1263, בברצלונה, לנוכח המלך, שריו ונזירי המסדר הדומיניקני של הכנסייה הקתולית, ובראשם רמון די פינאפורטי, שאף הוא השתתף בוויכוח מדי פעם. הוויכוח התנהל במשך ארבעה ימים בלתי רצופים - 20, 27, 30 ו-31 ביולי.

הרקע לוויכוח הגיע מתוך אמונה נוצרית בתלמוד, והוכחות ממנו לשילוש הקדוש ולחייו של המשיח לאחר מותו ושוויותו לאל, את גישה זו ייסד ריימונדוס מרטיני בספרו פיגיון האמונה, ותלמידו פראי פול היה ממשיכו, הוויכוח נערך בארמונו של מלך אראגון, חיימה (יעקב) הראשון, ועמו ראשי הממלכה והכנסייה וראשי המסדר הדומיניקני, שהפעילו את האינקוויזיציה הנוצרית (כלומר המנהיגות הפוליטית והרוחנית). בימים ראשון ושלישי הקהל היה כולו נוצרי למעט נציגי היהודים עצמם, ביום רביעי הגיעו גם היהודים, ביום השני הויכוח נערך ב"קלישטרויש שלהם", כלומר בבית התפילה של הנוצרים בברצלונה, וכנראה הכוונה לכנסייה של העיר ברצלונה, שעליה עומדת כיום קתדרלת אולליה הקדושה.

הוויכוח סב סביב כמה נושאים בפולמוס היהודי-נוצרי, ועיקרם:

האם המשיח כבר בא?

בין אם בא ובין אם לא - האם ישו הוא המשיח?

האם למשיח כוחות על אנושיים או סמכויות גבוהות כשל אלוהים?

הפוסק במשפט היה המלך עצמו שנחשב הגון כלפי הרמב"ן, ולהבדיל מוויכוחים אחרים, לרמב"ן היה חופש ביטוי. עם זאת, את עיקר הויכוח ניהל פראי פול, ורמב"ן ענה תשובות ולא שאל.

מהלך הוויכוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

פראי פול ניסה להוכיח את משיחיותו של ישו מתוך אגדות התלמוד בתגובה רמב"ן שאלו, איך יתכן להוכיח למשיחיותו של ישו מדברי חכמי האגדה שהיו יהודים, פראי פול לא ענה לגופו של עניין ושאל שאלות מאגדות שונות, בתשובה, הרמב"ן הראה שפרשנותו לאגדות חז"ל שגויה, וכן הצביע על סתירות פנימיות בטענותיו של פראי פול.

כמו כן ניסה להוכיח את פרשת מותו ותחייתו של המשיח מתוך פרשת "הנה ישכיל עבדי" (ספר ישעיהו, פרק נ"ב, פסוק י"ג ואילך),[76] אך רמב"ן פירש את הפרשה כמתייחסת לעם ישראל ולא למשיח, אך הראה שאף אם נפרש אותה כמוסבת על המשיח, היא אינה עולה בקנה אחד עם קורות חייו של ישו, רמב"ן הציע לפרש את הפרשה בפרוטרוט אך הצעתו לא התקבלה, רמב"ן כתב את ביאורו בנפרד והוסיפה לחיבור.

סיום הוויכוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמב"ן חתם את הוויכוח בלשון זו,

"זה עניין הויכוחים כולם לא שניתי בהם דבר לדעתי"

בשבת שלאחר הפסקת הוויכוח, דרש המלך בבית הכנסת הגדול בברצלונה, רמב"ן עלה אחריו וחלק על דבריו בכבוד, לאחריו דיבר האח רמון דיפנייא פורטי וביאר את השילוש הקדוש רמב"ן שאלו והתקילו עד שאמר שהשילוש " הוא דבר עמוק מאד שאין המלאכים ושרי מעלה מבינים אותו" ועל כך ענה רמב"ן, " דבר ברור הוא שאין אדם מאמין מה שאינו יודע..."

לאחר מכן דרש הרמב"ן בפרשת ואתחנן דרשה גדולה בשבח ומעלת התורה, יש אומרים שהיא הדרשה נקראת דרשת תורת ה' תמימה.

יום לאחר הוויכוח בבית הכנסת בשבת, עמד הרמב"ן לפני המלך, שאמר לו: "שוב לעירך לחיים לשלום", נתן לו 300 דינרים ונפרד ממנו באהבה רבה.[77][ז]

כשנתיים לאחר הוויכוח, דרשו יוזמי הוויכוח להעמיד את רמב"ן למשפט, בטענה שרמב"ן השמיץ בספרו את הנצרות. בתיווכו של מלך אראגון נדחה המשפט, אך שנתיים לאחר מכן השיגו יוזמי הוויכוח דרישה בכתב מן האפיפיור קלמנס השלישי להעניש את הרמב"ן על דבריו ב"ספר הוויכוח". ולכן בשנת 1267, נאלץ הרמב"ן לגלות מספרד ועלה לארץ ישראל.

יחס רמב"ן לאגדות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר הוויכוח כתב רמב"ן:

ועתה אני אפרש לכם למה אמרתי שאיני מאמין בזה דעו כי אנחנו יש לנו שלשה מינים של ספרים האחד הוא התנ"ך וכולנו מאמינם בו אמונה שלמה והשני הוא הנקרא תלמוד והוא פירוש למצוות התורה כי בתורה יש תרי"ג מצוות ואין בה אחת שלא נתפרשה בתלמוד ואנחנו מאמינם בו בפירוש המצוות עוד יש לנו ספר שלישי הנקרא מדרש ר"ל שרמוני"ש [דרשות] כמו שאם יעמוד ההגמון ויעשה שרמון אחד ואחד מן השומעין היה טוב בעיניו וכתבו וזה הס' מי שיאמין בו טוב ומי שלא יאמין בו לא יזיק

כל כתבי רמב"ן מהדו' מוסד הרב קוק ח"א עמ' שח

מציטוט זה משתמע שיחסו של רמב"ן לאגדות הוא כאל ספר לא נצרך ולא חשוב, אך מהסתכלות על שאר כתביו לתלמוד ולמקרא אנו מוצאים יחס חשוב לאגדות ולעיתים אף לפסיקת הלכה, בעקבות כך יש שפירשו בכוונתו שאמר את דבריו לצורך הוויכוח כדי להדוף טענותם אך ודאי שהוא עצמו לא סבר כן,[ח][78] פרשנים נוספים סברו שאין הוא אלא ממשיך דרך הגאונים ביחסם לאגדה באמרם 'אין סומכים על דברי אגדה' וציטוטים מעין אלו,[79] אך זוהי הסתכלות ספציפית על הוויכוח ואינו הסתכלות כוללנית על שאר כתביו,[80] שלם יהלום[81] פירש בדבריו שכל כוונתו שאין הם המדד להשקפות האמונה ולפסיקת ההלכה כי נאמרו בדרך דרש ולא בדרך פשט ומפני ששבעים פנים לתורה.[82]

ציטוטים נוספים מדבריו, לדוגמה בהלכות נדה 'וצריך אני להשכילך על אגדה זו... אלא שהם הסתירו דבריהם ברמזים כמנהגם הטוב בכל מקום' באגרותיו כתב 'להחרים ולנדות ולשמת כל לשון המדברת גדולות אשר האלוהים יצמית המלעיג על ההגדות'[83] ובפי' לתורה 'ואם אגדה היא נסבול הדוחק לקבלה'[84] ועוד רבים.

ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור קיר של רמב"ן, באודיטוריום בעכו
ציון קבר רמב"ן בחברון, ליד מערת המכפלה

אהבתו של רמב"ן לארץ ישראל לא ידעה גבול, ובשונה מרבנים אחרים בני תקופתו, הוא הצליח לחיות בארץ ישראל מספר שנים ולעסוק בכינון היישוב היהודי בה. רמב"ן כתב שירים רבים על ארץ ישראל, וגם בפירושו הוא מרבה לשבחה. הרמב"ן כתב על כישלונן של מעצמות העולם השונות בזמנו, הכוחות הנוצרים הצלבנים מחד והשושלות המוסלמיות מאידך, להתמיד בשליטתן על ארץ ישראל:

היא בשורה טובה בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו. וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה או לשון. וכולם משתדלים להושיבה, ואין לאל בידם.[85][86]

הרמב"ן ראה את יישוב ארץ ישראל כמצוות עשה בכל עת.

'וירשתם אותה וישבתם בה' (דברים יא לא),... בזכות שתירש תשב. ואל תשתבש ותאמר כי המצווה היא המצווה במלחמת שבע עממים שנצטונו לאבדם... אין הדבר כן, שאנו נצטוינו להרוג האומות ההם בהלחמם עמנו, ואם רצו להשלים נשלים עמהם, ונעזבם בתנאים ידועים, אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות.[87]

בהתבסס על מדרש חז"ל בספרי, סבור הרמב"ן שעיקר כוונת התורה בציווי המצוות הייתה שיקיימו אותן עם ישראל בשבתו בארץ ישראל. בתקופת הגלות ומחוץ לארץ ישראל נובע חיוב המצוות רק כהכנה וכ"ציוּן" לקראת קיומן בשלמות בארץ ישראל:

והנה הכתוב שאמר (דברים יא יז) ואבדתם מהרה ושמתם את דברי וגו', אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות, ופרשו בהן כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה'...".[88]

ביקורת על רמב"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמב"ן בוקר לאחר מותו בשני טענות, על אמונתו בקבלה וכן טענה על ערבוב קבלה ופילוסופיה.

ריב"ש ביקרו על אמונתו בקבלה, "וכן הודעתיך מה שאמר אלי ביחוד מורי הר"ר נסים ז"ל כי הרבה יותר מדאי תקע עצמו הרמב"ן ז"ל להאמין בענין הקבלה ההיא"[89], וכן ר' זרחיה חן באגרתו אל ר' הלל מוירונה בעל תגמולי הנפש מבקרו, "והאיש משה הרב בר נחמן ז"ל לא היה יודע טבע המציאות כלל כל שכן טבע דברי הפילוסופים ולא ידע איזה הדרך ישכון אור הכוונה האמיתית אשר כיוון בה הגאון רבינו זצ"ל בספרו הנכבד ר"ל מורה נבוכים כי לא הורגל בו ואם עיין בו לא רצה להעמיק בחלקיו ופרקיו ושעריו ולא לדקדק ולפקפק בדבריו כי המבין כוונתו האמיתית אינו תמה על חד מדבריו כל שכן שלא יהיה פורץ גדר לגזור אומר לחלוק עליו כי כולם נכונים למבין וישרים למוצאי דעת'",[90][ט]

רבי יהוסף אשכנזי התנא מצפת, כתב עליו[91] "והנה מה תמיה גדולה היא מה שרצה להרכיב דרכי הפילוסופיה עם דרכי האמת. ומוטב היה לו להרמב"ן להניח לשונות פילוסופים ודעותיהם ולאחוז בקבלתו כדרכו בכל מקום... והוא אין דרכו להוציא מאמרי חכמים מפשוטן", וכן רבי זכריה בן משה מחכמי קנדיאה אשר היה בסוף תקופת הראשונים ביקרו[92], "טוען על רבים ונכבדים ממנו וחוקר תכלית החקירה לטעון כנגדם ובפתע פתאום בורח את הקבלה ומהפך הכל אל הנסתר לגמרי אם הוא מקובל יורנו בקבלה ויניח טענות והחקירה ואם בוחר בחקירה לא יברח אל הקבלה."

הנלמד מחיצי הביקורת הוא, שרמב"ן שילב קבלה ופילוסופיה ויצר לעצמו דרך ביניים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבי הרמב"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים רבים נוספים נמצאים בדפי הערכים המורחבים

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בונאשטרוג פירושו מזל טוב, ופורטה פירושו שער וזאת מפני שהיה גר בשער השכונה היהודית.
  2. ^ כך עולה מפירושו סוף פרשת נח שמביאמתלמידים שהיו מערי סוריה ומסתבר שהגיעו לישיבתו בארץ
  3. ^ סמוך לקבר שמעון הצדיק ישנה מערה המכונה "מערת הרמב"ן", אך היא אינה מיוחסת למקום קבורתו אלא למקום לימודו.
  4. ^ אע"פ שנדפס הלכות הרי"ף למסכת נדרים אינם לו, וראה את דברי הרב יעקב חיים סופר (הנין) בספר מנוחת שלום ח"ה סימן יא ובספר יד שאול סימן רל א
  5. ^ אף שפסקו לפניו מהירושלמי הוא קבע כללים מיוחדים לכך.
  6. ^ ראה שו"ת הרשב"א א תקכ"ג שכותב שהיה "אב למקראו ולפירושו" של הירושלמי, ככל הנראה הוא היה המפרש הראשון לירושלמי.
  7. ^ רוב החוקרים סברו שרמב"ן ניצח בויכוח למעט מרטין כהן, להלן
  8. ^ במשפט פריז ובויכוח טורטוסה למשל ביארו את המדרשים בצורה אליגורית מה שהביא את הנוצרים לחלוק על דבריהם ולדרוש מקור לכך
  9. ^ רבי שם טוב אבן שם טוב (הראשון) ענה על דבריו, (בספר האמונה כה:) "ולזה כתב אחד מהמתפלספים על הרמב"ן ז"ל כי להיותו בלתי מבחין בין האפשר והנמנע השיג על הרב וזה האיש היה סכל כי לא עמד על דעת הרמב"ן ז"ל".

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראה שלם יהלום, ר' יהודה בר יקר תולדותיו ומקומו במשנת הרמב"ן, סדרא יז ע' 79, וכך העיד הר"ן כתובות עד.
  2. ^ ראה שלם יהלום, רבי נתן ברבי מאיר מורו של הרמב"ן פעמים 91
  3. ^ חידושי הרמב"ן מסכת שבועות דף לז עמוד א: ומורי החכם ר' נתן נ"ר בה"ר מאיר ז"ל פירש... וכן בדרשת הרמב"ן לראש השנה
  4. ^ דרשה לראש השנה
  5. ^ תלמידו רבי יצחק דמן עכו בספרו אוצר החיים כתב יד גינצבורג 775 ע' קא'. תשובות הרשב"א ח"א סימן קכ, קסז, תיג. דוד מרגלית: "חכמי ישראל כרופאים" עמ' קכח - קלה
  6. ^ י' שחר, חותמו האישי של הרמב"ן, בתוך פרקים בתולדות ירושלים בימי הביניים', עמודים 137–147
  7. ^ באיגרת לא מצוין תאריך כתיבתה. צבי גרץ קובע שהאגרת נכתבה אחרי שהוחרמו רבי שלמה ותלמידיו בסרגוסה בירת ארגון בחודש אב תתקצ"ב, דברי ימי ישראל חלק ה עמ' מב-נו, ציון א, עמ' שנ-שנא. חוקרים אחרים סבורים כי נכתבה לפני כן, מאחר שבאגרת מזהיר הרמב"ן לשמור על כבודו של ר' שלמה מן ההר, ואינו מציע להתיר את החרם עליו, ראו כתבי רמב"ן חלק א עמ' שלד.
  8. ^ 'ספר יחוס אבות', שנכתב ב-1537
  9. ^ ראו הקהילה היהודית בארץ ישראל בתקופה הממלוכית, ההיסטוריה של ארץ ישראל, ז, ירושלים תשמ"א, עמודים 79–81
  10. ^ ספר 'קורא הדורות' (מהדורת ברלין, דף יט, א): "אמרו לי תושבי העיר, שיש קבלה בידם מן הזקנים כי... קבורים שם שלשה גדולי עולם והם הרמב"ן והמרדכי ורבינו עובדיא מברטנורא. וכן שם כ"ד, א.
  11. ^ שבחי ירושלים תקמה, איגרת ר' אליעזר הלוי תקצ"ח, שערי ירושלים תר"י, מבשרת ציון תרמ"א, מסעות משה תרפ"ד
  12. ^ אלמוני מקנדיאה רלג, הובא באתר אהלי צדיקים
  13. ^ גלילות ארץ ישראל שפ"ד
  14. ^ , כך בחיבור של תלמיד הרמב"ן "תוצאות ארץ ישראל", בתוך "מסעות ארץ ישראל", - ראו יהושע פראוור, תולדות היהודים בממלכת הצלבנים, עמ' 229.
    איגרת יחוס האבות, רצ"ז. אגודת 'אהלי צדיקים' איתרה בשולי בית העלמין היהודי הישן של חיפה מערת קבורה ובה מספר קברים, ולטענתה קבורים בה רבי אבדימי דמן חיפה, הרמב"ן, רבי יחיאל מפריז ורבי שמשון משאנץ. אחרים מפקפקים בטענתם.
  15. ^ ראו כאן באתר אהלי צדיקים וכאן בהרחבה דברי הרב ישראל דנדרוביץ בקובץ נזר התורה, זאב וילנאי מצבות קודש בארץ ישראל, עמ' תכב
  16. ^ כך כותב הרשב"ץ שו"ת התשב"ץ א סב
  17. ^ מאמר השלשול לאבן רשד מתורגם על ידי רבי יעקב הקטן על פי רמב"ן, דוד מרגלית, רבעון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע, ו, תשל"ב
  18. ^ ראה חידושי רבינו נחמן בן הרמב"ן באתר אוצר החכמה, יש לציין שיש שיחסו את הספר לרבי דוד בן הרמב"ן
  19. ^ רבי אברהם זכות, ספר יוחסין השלם, ורשה, תרל"ד, עמ' 150 סוף הטור השמאלי; רבי דוד קונפורטי, קורא הדורות, פרק ג, עמ' 34 (סוף הטור הימני), 44 (תחילת הטור השמאלי) ו-48 (תחילת הטור הימני), במהדורת פיוטרקוב, תרנ"ה; רבי יחיאל היילפרין, האלף השישי, ה"א צ"ח, ורשה, תרל"ז, עמ' 228; סדר הדורות, החיד"א, שם הגדולים, מערכת גדולים, אות ג [טו]; מערכת ספרים אות ש [קט], בשם ספר סדר הדורות
  20. ^ ראו מאמרו של קלמן שולמן, הודפס בהקדמה לספר "שערי צדק" שהודפס בירושלים, תרמ"ד, בהסכמת רבני ירושלים, עמ' 3 מעמודי ההקדמה; סיני, גיליון מז, עמוד עד.
  21. ^ בן-ציון פישלר, של מי הילד הזה?, באתר הארץ, 15 באפריל 2003, מחקר על הסיפור הנודע בבן הרמב"ן, נשמט ממנו דברי רמב"ן אלו (דברים כט, יז ): "ואמר פרה ראש. לרמוז כי משרש מתוק לא יצא מר, וכל אשר לבבו שלם עם השם הנכבד ולא הרהר כלל בע"ז לא יוליד מודה בה. ואל תקשה עלי בזה מן הכתוב והוליד בן פריץ, כי אמת הדבר, וסוד גדול לא אוכל לפרש בו".
  22. ^ היעב"ץ ספר מטפחת ספרים פרק ט
  23. ^ ראה פירושו בספר המאורות שבת קמה. שמכנהו רבו, ועוד
  24. ^ מובא עשרות פעמים בשיטה מקובצת למסכת נדרים תחת הכינוי רנב"י.
  25. ^ "תוצאות ארץ ישראל", בתוך "מסעות ארץ ישראל"
  26. ^ כתב יד בספריית האמברוזיאנה במילנו מספרו בספרייה לאומית הוא F12349
  27. ^ “Rabbi Moses ben Nachman: Explorations in His Religious and Literary Virtuosity,” p. 7
  28. ^ ספר יוחסין מאמר רביעי דף עה., וכלשונו בסוף השיר לחיבור, "ואני קטן תלמידי תלמידיו"
  29. ^ מלחמות השם, בבא בתרא פרק ד
  30. ^ מלחמות השם, בבא בתרא פרק ג
  31. ^ מלחמות השם, בבא בתרא פרק ט
  32. ^ מלחמות השם, בא קמא פרק ו
  33. ^ מלחמות השם, תחילת מסכת יומא
  34. ^ כל הכתוב לחיים עמ' רג
  35. ^ חתם סופר - חלק ו - סופר, משה בן שמואל, 1762-1839 (page 42 of 119), hebrewbooks.org
  36. ^ עיין יוסף עופר ויהונתן יעקבס, תוספות רמב"ן לפירושו לתורה שנכתבו בארץ ישראל, הוצאת מכללת הרצוג והאיגוד למדעי היהדות, ירושלים, תשע"ג,
  37. ^ ראה, יחיאל משה ורטהיימר, כתב העת חצי גיבורים אלול תשע"ה פרוש זה מתרץ את כל אמרותיו של רש"י שהוא "בא לפרש את הפשט"
  38. ^ ישנם פרשנים שביארו רק אחד או שניים מהרבדים לאורך פירושם
  39. ^ מונטשריפט שנה יז 1868 עמ' 449 - 458
  40. ^ בהקמתו לדרשת תורת ה' תמימה שבמהדורתו
  41. ^ בפרושו לפרקי דרבי אליעזר
  42. ^ הרב יצחק קנפנטון, דרכי התלמוד, פרק ה', באתר ויקיטקסט
  43. ^ יורה דעה בתחילת סימן של"ה
  44. ^ צידה לדרך מאמר ה כלל ב
  45. ^ במדבר יט יד
  46. ^ גרשם שלום, הקבלה בגירונה. עמוד 60, וראה עוד במבואו של יהודה וידא לספר משיב דברים נוכחים של רבי יעקב בן ששת.
  47. ^ עמ' 9 -10
  48. ^ רויטל טויטו, איגרת הקודש - נוסחה המדוייק וזהות מחברה (עבודה לתואר שני), ירושלים: טורו קולג', 2000
  49. ^ גרשם שלום, "האם חיבר הרמב"ן את ס' אגרת הקודש?", קרית ספר כא 179-186. שרגא אברמסון במבוא לדרשות ר"י אבן שועיב על התורה גורס שבספר מוחלפים אבן עזרא ור' עזרא רבות, ומונה שם בין הקטעים קטע בו מובאת אגרת הקודש בקיצור, אשר מיוחס בדפוס לאבן עזרא. ראו [1]. ראה גם יהודה ליבס, ביקורת על מחקרי קבלה
  50. ^ כתבי רמב"ן (2 כרכים), מוסד הרב קוק
  51. ^ מנחת משה באתר אוצר החכמה
  52. ^ ראה עודד ישראלי ביכורי קבלה בדרשה לחתונה לרמב"ן בתוך: פעמים 153, תשע"ח, 87 - 124
  53. ^ עודד ישראלי לתולדותיה של דרשת תורת ה' תמימה לרמב"ן סרטון באתר יוטיוב, וכן, מדרשת תורת ה' תמימה לפרוש התורה לרמב"ן – אבני דרך ביצירתו של רמב"ן תרביץ פג, תשע"ה, 163 - 196
  54. ^ יהושע העשיל שור – יה"ש, מכתב, בכתב העת החלוץ, ח, תרכ"ט, עמ' 150 – 164
  55. ^ ראו: אפרים קופפר, תשלום דרשת הרמב"ן 'תורת ה' תמימה על פי כתב יד אסקוריאל'", תרביץ מ, עמוד 64 – 83
  56. ^ תורת ה' תמימה עם ביאור בית היין ירושלים תשס"ו
  57. ^ י"י זילברליכט, דרשת הרמב"ן תורת ה' תמימה" ישורון טז, תשס"ה, עמ' תרז – תרכח, וכן בישורון יז, תשס"ו עמ' לד – נו, ובישורון יח, תשס"ז עמ' לו – נג
  58. ^ כל אלו נדפסו בכל כתבי הרמב"ן חלק א שצא - תלט, התפילה על חורבות ירושלים נדפסה על ידי הרב י"י זילברליכט בישורון ו עמ' תרכ"ט
  59. ^ ראה גרשם שלום פירושו האמיתי של הרמב"ן לספר יצירה ודברי קבלה אחרים המתייחסים אליו, מחקרי קבלה א ע' 67
  60. ^ ראה גרשם שלום פירושו האמיתי של הרמב"ן לספר יצירה ודברי קבלה אחרים המתייחסים אליו, מחקרי קבלה א עמ' 78 - 79, 99 -100.
  61. ^ מחקרים בספרות הקבלה תל אביב תשל"ו 128 - 131
  62. ^ ספרן של ראשונים נג-קיט הוצאת מקיצי נרדמים באתר הספרייה הלאומית
  63. ^ קמה ה-טז
  64. ^ הרב ט. פרשל, כתב העת תלפיות, ניסן תשכ"א
  65. ^ ראה עוד לוי גינצבורג פירושים וחידושים בירושלמי כרך א מבוא עמ' קט, קכח-ט, וכן עזרא שבט חידושי הרמב"ן למסכת כתובות, מבוא, עמ' 13-17
  66. ^ ראה עוד, שלם יהלום, הקבלה נקבל - הרמב"ן והתלמוד ירושלמי שנתון המשפט העברי כג תשס"ה, עמ' 25 - 71
  67. ^ על פי הקדמתו לספרו "בית יוסף"
  68. ^ ביאור לפירוש הרמב״ן, ווארשא תרל"ה, כט ע"ב; גרשום שלום, ראשית הקבלה עמוד 224
  69. ^ קרית ספר שנה ו עמוד 390
  70. ^ תולדות ישראל, סדרה שנייה כרך שני ספר רביעי, עמוד 424
  71. ^ יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית כרך ח', זלמן שזר
  72. ^ תרביץ סד ע' 535 "ר' משה בן נחמן: קבלה, הלכה ומנהיגות רוחנית", ראה גם אצל משה הרבטל 'על דרך האמת'
  73. ^ מאירת עיניים, פרשת ויקרא
  74. ^ פירושיהם יצאו לאור על ידי מוסד הרב קוק בשם קבלת הרמב"ן
  75. ^ מאמרים נוספים על רמב"ן כמקובל ראה: עודד ישראלי מוקדם ומאוחר בתולדות העברת הסוד בפירוש הרמב"ן לתורה, ציון עט, תשע"ד, עמ' 477, וכן יאיר לורברבוים, האומנם קבלת הרמב"ן היא ידע סגור ציון פב, תשע"ז, 309
  76. ^ כמו שפירש למשל איזידור מסיביליה
  77. ^ ויכוח ברצלונה, היום האחרון
  78. ^ הרב מרדכי אליאשברג שביל הזהב עמ' 27, יצחק בער, לבקרת הוויכוחים של ר"י מפאריש ושל רמב"ן, תרביץ ב ב חיים הלל בן ששון פרקים בתולדות היהודים בימי הביניים תל אביב תשי"ח עמ' 251
  79. ^ הרב שאול ליברמן 'שקיעין' ירושלים תש"ל, עמ' 83, וכך כנראה סבר רבי יצחק אברבנאל בספר 'ישועות משיחו' חלק ב, וכן ירמיהו מלחי היבטיו ההיסטוריים והתאולוגיים של ויכוח הרמב"ן בברצלונה והיחס המשתקף ממנו על תוקפם של מדרשי חז"ל, שאנן שנתון המכללה הדתית לחינוך, חיפה, 13, 2008, עמ' 127-135‬
  80. ^ כך טענו עזרא שבט חידושי הרמב"ן למסכת כתובות עמ' 16 – 17 יהלום ועוד
  81. ^ שלם יהלום, ויכוח ברצלונה ומעמד האגדה במשנת רמב"ן, ציון 69 (1) 25-43.
  82. ^ למאמרים על יחסו לאגדה על פי הוויכוח ראה הנ"ל וכן הרב ארי יצחק שבט תוקפם המחייב של מדרשי חז"ל - גישתו של הרמב"ן לאור הוויכוח בברצלונה, צוהר יא (קיץ, תשס"ב), עמ' 49–68, חנה דוידסון, הרמב"ן והאגדה בהקשר וויכוח ברצלונה, כרמי שלי מחקרים באגדה ובפרשנותה מוגשים לפרופ' כרמי הורביץ, אברהם גרוסמן ואחרים, ניו יורק 2012 עמ' 83 – 97. למאמרים כלליים ראה, מרים סקלרץ, רמב"ן כפרשן האגדה במהלך פירושו לתורה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כג, תשע"ד, עמ' 243 -262, הנ"ל, התמודדות עם הפער בין הפשט לדרש – רמב"ן בעקבות ראב"ע, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כב, תשע"ג, עמ' 189 – 222, נורית מנדלקורן, יחס הרמב"ן לאגדה בפרושו לתורה, 'מכלול' כט עמ' 103 תשע"ג, אלי גורפינקל מנחת קנאות לר' זכריה בן משה הכהן מקנדיאה קובץ על יד, ל, עמ' 149 – 156, יוסי אראל, אברם ושרי ברדתם מצרימה – ליחסו של רמב"ן למדרשי האגדה בתוך מגדים נא עמ' 57
  83. ^ אגרת ה
  84. ^ במדבר כו יג
  85. ^ פירוש הרמב"ן לתורה, ויקרא, כו, טז.
  86. ^ יהושע פראוור, תולדות היהודים בממלכת הצלבנים, הוצאת יד בן צבי, 2000, עמודים 166–167
  87. ^ שם, עמוד 166
  88. ^ פירוש הרמב"ן לתורה, ויקרא, יח, כה
  89. ^ שו"ת הריב"ש תשובה קנז
  90. ^ נדפס בכתב העת 'אוצר נחמד' ב 117
  91. ^ נדפס על ידי גרשום שלום ב'תרביץ' כח, נספח אות נב
  92. ^ נדפס על ידי אלי גורפינקל, מנחת קנאות לרבי זכריה בן משה מקנדיאה, קובץ על יד כ (ל) עמ' 144


תקופת חייו של הרב רמב"ן על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן