גר תושב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גר תושב הוא מעמד הניתן בהלכה לגוי המקבל על עצמו לשמור על שבע מצוות בני נח, וכן מקבל את השלטון היהודי בארץ ישראל (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ס"ד, עמוד ב'). המעמד מאפשר לגר תושב להתגורר בארץ ישראל; ומכאן שמו, שהוא גר לעניין הישיבה בארץ, אך אינו גר למכלול הדברים (כגון שמירת שאר המצוות). מעמדו של גר תושב אינו כגר צדק, אלא הוא מוגדר כ'חסיד אומות העולם'.

הגדרתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוי שקיבל על עצמו בבית דין, לפני שלושה דיינים, לקיים את שבע מצוות בני נח, נהיה גר תושב. לאחר הקבלה, יש חובה הלכתית לדאוג לחייו. בהלכות גדולות מובא דעתו של רבי יהושע בן לוי, שנותנים לגר תושב שנה שלימה להתהפך לגר צדק, ואם אינו מתגייר אזי נחשב כסתם גוי.[1]

מעמדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוך האוכלוסייה המוגדרת כאינם יהודים, ישנם הגדרות וסיווגים שונים; הגדרות אלו כוללות: גוי, בן נח[דרוש מקור] וגר תושב. כשבמעמדו ההלכתי גר תושב הוא הקרוב ביותר למעמד היהודי בהלכה. ייחודו מהגוי, נוגע במספר תחומים:

  1. מותר לו לגור בארץ ישראל
  2. יש חובה לשמור על חייו
  3. יש איסור מהתורה להונות אותו, אונאת דברים ואונאת ממון (לשיטת האבן עזרא)

בניגוד לכך, הרמב"ם פסק כי האיסור להונות את הגר מתייחס רק ל"גר צדק" זה אשר קיבל עליו את כל חוקי ההלכה היהודית. לפי דבריו אין איסור להונות "גר תושב".

הדיון ההלכתי בו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהלכה גר תושב שהרג יהודי, אפילו הוא רוצח בשוגג, חייב מיתה; וכך גם גר תושב שחשב שמותר להרוג גר תושב אחר, והרגו, נחשב קרוב למזיד וחייב מוות (משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ה', הלכה ד').

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת שלטונו של עם ישראל היו מספר עמים שהיו מעין "גר תושב" כגון הגבעונים.

גר תושב כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי שיטת הרמב"ם המתבססת על התלמוד (תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף כ"ט, עמוד א') כאשר היובל אינו נוהג, אין מקבלים גר תושב; ומשום שכיום היובל אינו נוהג, לשיטתו מבחינה הלכתית כיום אין דין של גר תושב.[2] אולם לשיטות שונות (כגון הרב אברהם יצחק הכהן קוק) כיום ניתן להחיל דין גר תושב על קבוצות מסוימות (כגון המוסלמים). כך הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג פסק, שכיום כאשר "אומה שלמה" קיבלה על עצמה את שבע מצוות בני נח, כל האומה נחשבת 'גר תושב'. על סמך שיטה זו היו שהכלילו בתוכה אף קבוצות של ערבים נוצרים, והגדירו אותם כגר תושב.

ב-2017 ח"כ בצלאל סמוטריץ' הציע להקנות מעמד גר תושב לפלסטינים שיבחרו להישאר בארץ ישראל כחלק מתוכנית ההכרעה שלו ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

ב-2018 פרסם הרב אליעזר מלמד בטורו שבעיתון בשבע דעה לפיה הדרוזים אשר הוכח בעשרות השנים האחרונות שהינם שותפים בהגנה על מדינת ישראל ואף שומרים על שבע מצוות בני נוח הינם בגדר גר תושב. מנגד, לדעת הרב מלמד רבים מערביי ישראל המתגוררים בארץ אינם מקבלים את ריבונותו של עם ישראל על ארצו ואינם מקיימים שבע מצוות בני נח – חלקם בכך שהם משתפים פעולה עם המחבלים שעוברים על "לא תרצח", וחלקם בכך שאינם פועלים להעמידם לדין, כפי המצווה השביעית להעמיד בתי דין. ולכן חלק זה בערביי ישראל אינם נחשבים כגרים תושבים, ומצווה לגרשם מהארץ. אך כאשר מסיבות בינלאומיות ומוסריות אין אפשרות לגרשם, יש לעודד את הגירתם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הלכות גדולות דף קנב
  2. ^ הרב רבינוביץ' במאמרו "גר תושב בזמן הזה" מסביר את שיטת הרמב"ם שהוא מודה ל"חולקים" עליו בקבוצות של גוים שכבר נמצאות בארץ, וכך גם לפי הרמב"ם קבוצות שנמצאות כבר בארץ ושומרות שבע מצוות בני נח יוגדרו כגר תושב אפילו בזמן הזה.