שנת היובל
שנת היובל בתורה היא שנה מקודשת המתקיימת אחת לחמישים שנה. בשנה זו מצווה לשחרר את כל העבדים ולהחזיר את כל הנחלות לבעליהן המקוריים. בנוסף, כמו בשנת שמיטה, מצווה לשבות מעבודת האדמה.
שנת היובל משתייכת למצוות התלויות בארץ וכדי לקיימה מדאורייתא צריך רוב עם ישראל לשבת בארצו. לפיכך, במשך רוב ההיסטוריה היהודית לא נהגה שנת היובל והמצוות התלויות בה.
הרמב"ם מונה שמונה מצוות המתקיימות בשנת היובל[1]: לקדש את השנה בשביתה כמו שנת השמיטה, לתקוע בשופר להכרזה על שחרור העבדים, לגאול קרקעות, לגאול בתי ערי חומה כפי שציוותה התורה, למנות את שנות היובל עם מניין שנות השמיטה, לא לעבוד את הקרקע, לא לקצור ספיחים ולא לאסוף פירות.
המקור בתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנת היובל והציוויים התלויים בה מוזכרים בספר ויקרא:
וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם. וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ. יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ. כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ.
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משמעות השם "יובל" אינה ברורה. תרגום אונקלוס והתרגום המיוחס ליונתן בחרו שלא לתרגם והשאירו את המינוח המקורי "יובלא". על פי רש"י ומפרשים נוספים פירוש המילה יובל הוא אַיִל, כמו "ישאו שבעת שופרות היובלים"[2] ומכאן נקראה שנת החמישים, שביום הכיפורים שלה תוקעים בקרן האיל בכל הארץ, שנת היובל. על פי הרמב"ן יובל הוא לשון דרור וחופש, שכל אדם יכול לגור בכל מקום שירצה, שבשנת היובל חוזרות הנחלות לבעליהן המקוריים - "ואמר יובל היא, שבה יובל כל איש אל אחוזתו ואל משפחתו", ועל פי האבן עזרא יובל הוא לשון שילוח.
חישוב שנת היובל[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת הספירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי חז"ל, ארבע עשרה שנים אחרי שנכנסו שבטי ישראל לארץ ישראל החלו למנות שמיטין ויובלות[3] ושוב כשנבנה בית המקדש השני[4]. ספר היובלים מתארך את כל האירועים לפי מניין יובלות מבריאת העולם. באגדה מופיע חשבון יובלות מבריאת העולם[5] ואותו חשבון מופיע במספר לוחות שנה שנמצאו בגניזת קהיר[6]. רוב לוחות השנה הללו נכתבו על ידי ידותון הלוי שהיה חזן בית הכנסת בן עזרא בפוסטאט[7]. מספר לוחות שנה אחרים מגניזת קהיר[8] מחשבים את היובל משנת ב'תק"ג שבה החלה הספירה הראשונה (שנים ב' ונ"ב בכל מאה הן יובלות). חלק מלוחות אלו נכתב על ידי חלפון בן מנשה[9] שהיה סופר בית הדין בפוסטאט. בשיטה זו אחז גם רבי אשתורי הפרחי[10]. לפי פירוש הקראים, הספירה החלה בשנת ב'תצ"ו, שבע שנים בלבד אחרי הכניסה לארץ[11].
משך היובל[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדעת חכמים, שנת היובל אינה נספרת במניין שנות השמיטה. כלומר, רק לאחר שנת היובל מתחילה שנה ראשונה לשמיטה הבאה וליובל הבא, כך שיש בין שנת יובל לשנת יובל 50 שנה. רבי יהודה חולק וסובר ששנת היובל עצמה היא גם שנה ראשונה לשמיטה וליובל הבא, כך שבין שנת יובל לשנת יובל יש רק 49 שנה[12].
הראב"ד פסק להלכה כחכמים[13], ורוב הראשונים פסקו כרבי יהודה[14], מלבד הרמב"ם שפסק שבזמן שבית המקדש קיים הלכה כחכמים וכשאין בית מקדש הלכה כרבי יהודה[15].
תיארוך שנות היובל[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי החשבונות בגמרא[16] יוצא שלפי דברי הרמב"ם שנת היובל האחרונה הייתה שנת ה'תשע"ו (48 יובלות מעליית עזרא הסופר)[17], לדעת הראב"ד שנת היובל האחרונה הייתה שנת ה'תשס"ה (47 יובלות מעליית עזרא)[18], ולדעת רוב הראשונים שנת היובל האחרונה הייתה שנת ה'תשס"ב והשנה הנוכחית (ה'תשפ"ג) היא השנה הראשונה בשמיטה הרביעית ביובל ה-49[19].
משנות השמיטה המוזכרות בספרי יוסף בן מתתיהו, עולה כדעת רבי יהודה, שבין שנת יובל אחת לשנת היובל הבאה יש רק 49 שנים, וכך גם מחושבים היובלות בספר היובלים ובלוח השנה במגילות קומראן. לפי פירושו של רוג'ר בקווית לחזון החיות, שנת ה'תשס"ט הייתה שנת היובל ה-121 מבריאת העולם[20]. המקובלים מחשיבים את שנת ה'תשנ"ה לשנת היובל ה-66[21], כדעת רב האי גאון[22] המובאת בתשובות הרמב"ם[23]. לפי פירוש רבי אברהם בר חייא לדברי רב הונא בריה דרב יהושע[24], שנת ה'תשפ"ג היא שנת היובל ה-56[25]. חשבון זה מופיע בשטר משנת ד'תשמ"ד לפי השלמתו של מרדכי עקיבא פרידמן[26].
הלוחות מגניזת קהיר מחשבים כדעת חכמים. לפי לוחות ידותון וסיעתו שנת ה'תש"ן הייתה שנת היובל ה-115, לפי לוחות חלפון וסיעתו שנת ה'תשנ"ב הייתה שנת היובל ה-65. לפי הקראים שנת היובל ה-65 הייתה שבע שנים קודם[27], בשנת ה'תשמ"ה[28]. החכם הקראי כלב אפנדופולו בהשלמותיו לספר אדרת אליהו של החכם אליהו בשייצי, מביא חשבון המקדים את חשבון הראב"ד ב-14 שנים, כלומר שנת ה'תשנ"א הייתה שנת היובל ה-47[29]. הגדרת שנות א' ונ"א לפרט כשנות יובל עולה גם מחיבור שנמצא בגניזת קהיר של משה עסרי המונה את שנת ד'תתק"ג כשנייה ליובל[30].
בכרוניקון של הירונימוס מופיעים כמה ציוני יובלות. חלקם מתאימים לחלוקת שנות העולם של תנא דבי אליהו ”שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ז, עמוד א') כאשר תקופת המשיח מתחילה בפעילות ישו:
- 1972 לפני הספירה - תחילת היובל ה-41, 2000 שנה מאדם הראשון.
- 1472 לפני הספירה - תחילת היובל ה-51.
- 972 לפני הספירה - תחילת היובל ה-61.
- 472 לפני הספירה - תחילת היובל ה-71.
- 29 - תחילת היובל ה-81 ותחילת פעילותו של ישו.
- 279 - תחילת היובל ה-86.
יובלות אלה מצוינים "לפי העברים". לעומתם השנים 204, 254 ו-304 מצוינות כיובל "לפי הרוב".
מצוות התלויות ביובל[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל חמישים שנה, לאחר שבע שמיטות, מצווים בית דין להכריז על היובל, ולקדש אותו, וקיימות מספר מצוות דאורייתא התלויות בה:
- ספירת שנות היובל - מצווה למנות את השנים עד שנת היובל: ”וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה”. אופן קיום המצווה דומה לספירת העומר, אלא שמצוות ספירת השנים מוטלת על בית הדין בעוד מצוות ספירת העומר מוטלת על כל יחיד ויחיד.
- קידוש שנת היובל - בתורה נאמר: ”וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה” (ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק י'), ומשמעות קדושת שנת היובל היא באיסורי העבודה בקרקע שבה, כמו בשנת השמיטה וכהמשך שלה. קדושת המספרים שבע וחמישים (שהוא, כאמור, שבע פעמים שבע ועוד אחת) מופיעה גם כן בספירת העומר, המורכבת משבעה שבועות[31] (שבהם שבע שבתות[32]) שבסופם חג השבועות.
- תקיעת שופר ביובל - בהגיע יום הכיפורים של שנת היובל, מצווים בית דין לתקוע בשופר[33] כפי שנצטוו בתורה: ”וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם”. תקיעה זו מסמלת את התחלתה של שנת היובל, ותכליתה הוא לפרסם כי הגיעה שנת היובל. לאחר תקיעה זו, משתחררים העבדים לחופשי, והשדות שנקנו מאז היובל הקודם (יתבאר להלן), חוזרים לבעלים ללא תמורה כלשהי, כפי שנתפרש בתורה: ”וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ” (ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק י'). במשנה, מסכת ראש השנה, פרק ג', משנה ה' נאמר שסדר התקיעות והברכות שביובל זהה לסדר התקיעות והברכות שבראש השנה.
- גאולת קרקע - מלבד שחרור העבדים, אף השדות והקרקעות שבארץ ישראל שנקנו משנת היובל הקודמת היו חוזרות לבעליהם המקוריים ביום כיפור של שנת היובל. שדה אחוזה שהוקדש ולא נגאל, מחולק לכהנים ממשמרת הכהונה של השבוע שבו מתחילה שנת היובל. יש הטוענים, בעקבות זאת, שהיובל (יחד עם שנת השמיטה) מהווה כלי חזק לצדק ושוויון חברתי. נובע מכך, כי נדל"ן הנמכר בארץ ישראל, מוחכר למעשה לתקופה של לא יותר מחמישים שנה[34]. היובל גם גרם לכך שנחלות שבטי ישראל נותרו שלמות, שכן לא ניתן למכור קרקעות לצמיתות.
היובל בימינו ובעתיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשנה והתלמוד מלמדים כי היובל הפסיק לנהוג אחר שגלו עשרת השבטים, על-אף שהשמיטה המשיכה לנהוג.
היובל נוהג רק כאשר "רוב ישראל שרויים על אדמתם", ואף נדרש שכל שבט יחיה בנחלתו המובטחת, דבר המצמצם מאוד את אפשרות יישום היובל בימינו באופן טבעי. עם זאת, הרמב"ם פוסק שמצוות היובל תתחדש בזמן "הביאה השלישית" - בפעם השלישית שבני ישראל ייכנסו לארץ ישראל:
לעתיד לבוא, בביאה שלישית, בעת שיכנסו לארץ, יתחילו למנות שמיטין ויובלות, ויקדשו בתי ערי חומה, ויתחייב כל מקום שיכבשוהו במעשרות, שנאמר "והביאך י"י אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה", מקיש ירושתך לירושת אבותיך: מה ירושת אבותיך אתה נוהג בחידוש כל הדברים האלו, אף ירושתך אתה נוהג בה בחידוש כל הדברים האלו.
בשנת ה'תשע"ה דנה הסנהדרין החדשה בנושא הירושה השלישית. בית הדין, בראשות הרבנים יואל שוורץ, ישראל אריאל, דניאל סטבסקי, הלל ויס, דב שטיין ורבנים נוספים, קבע שאנו נמצאים עכשיו בעת הירושה השלישית, ולפיכך יש להתחיל לספור יובלות. השנה הראשונה לספירת היובל נקבעה לשנת ה'תשע"ו, ומאז נוהגים חברי הסנהדרין לספור את השנים לשמיטה וליובל בכל שנה לאחר ראש השנה[35].
בשנת ה'תשע"ד פורסם על ידי קופת העיר בני ברק, שסגולת התשיעי שבתשיעי מגיעה לשלמותה בשנה זו, כי למרות שהיובל לא נוהג בפועל, חשבון היובלות עדיין מתקיים[36]. חישוב זה כדעת הראב"ד מופיע גם בכתב יד משנת ה'קמ"ח[37] ובלוח שנה לשנת ה'תס"ח[38].
"יובל" בתרבות הכללית[עריכת קוד מקור | עריכה]
משמעות המילה יובל התרחבה במשך השנים, והחלה להורות על אירועים המציינים חמישים שנה למוסד, ארגון, או אישיות. לעיתים אף משתמשים במילה כציון מספר קטן יותר של שנים.
המילה התאזרחה גם בשפות אחרות, כך שגם למלכת אנגליה, לדוגמה, חוגגים את ה"ג'ובילי" (jubilee) פעם בחמישים שנה.
בתקופת מלחמת האזרחים האמריקנית השתמשו מתנגדי העבדות במונח "יובל" (jubilee) במשמעות "שחרור העבדים", בהשראת התנ״ך. כך למשל בשיר המפורסם "צועדים דרך ג'ורג'יה" ("Marching Through Georgia") הבית החוזר כולל את המילים "Hurrah! Hurrah! We bring the jubilee!" ("הידד, הידד, אנו מביאים את היובל!") כשהכוונה היא "באנו לשחרר את העבדים!"[39].
בימינו פועלת תנועה בשם "ג'ובילי 2000" (Jubilee 2000), המנהלת מאבק ציבורי בארצות שונות (במיוחד באמצעות הפגנות כלפי ועידות הG-7 וG-8) בדרישה לשמיטת החובות האדירים המעיקים על מדינות העולם השלישי העניות – גם זאת בהשראת שנת היובל התנ"כית.
בעיר ירושלים קיימת שכונה בשם "קריית היובל", לציון יובל לקרן הקיימת לישראל.
בעיר הוד השרון קיים רחוב בשם "שנת היובל", המהווה שכונה שכל בתיה נבנו בשנת ה-50 להקמת מדינת ישראל.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנציקלופדיה תלמודית כרך כ"ב תשנ"ה מעמ' קי"ב
- הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה - שביעית ויובל, פרק י.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אליעזר מלמד, מצוות היובל, באתר פניני הלכה
- ח. י. בורנשטיין, חשבון שמיטין ויובלות, באתר "דעת", מתוך: התקופה, י"א, 1921
- רעיונות לחידוש מצוות היובל וחלוקת הנחלות בימינו: אראל סגל-הלוי, "התחילו במשחק מראשיתו" - מצוות חלוקת הנחלות והיובל, מראשית הציונות ועד ימינו, אקדמות כח, בית מורשה, ה'תשע"ג.
- יעקב בלידשטיין, יובל: אידאולוגיה והיסטוריה בהלכת חז"ל, אתר פשיטא.
- ד"ר אבי נוב, פרשת שבוע כלכלית: יופרטו הקרקעות, בעניין חוק היובל המקראי, באתר ynet, 7 במאי 2010
- יוֹבֵל, באתר האקדמיה ללשון העברית, 10 באפריל 2013
- טבלת השיטות השונות בחישוב היובלות
- יובל (יהדות), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עשין קלו–קמ, לאווין רכד–רכו
- ^ ספר יהושע, פרק ו', פסוק ד'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ', עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"ב, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ז, עמוד ב'. תנא דבי אליהו, פרק ו'.
- ^ הספרייה הבודליינית MS Heb. f. 102.33, אוסף בית המדרש לרבנים באמריקה ENA 433, ספריית אוניברסיטת קיימברידג' T-S K2.33, T-S NS 325.202, T-S K2.111, T-S 10K20.1
- ^ שולמית אליצור, שירי ר' ידותון הלוי החבר, דיני ישראל כו-כז
- ^ אוסף היברו יוניון קולג' מספר 1007 - נידונה בתשובה על קביעתה של שנת ד"א תתל"ח ליצירה, ספריית אוניברסיטת קיימברידג' T-S AS 144.326, T-S K2.59, T-S K2.22, T-S NS 98.7, T-S NS 157.136
- ^ רשימת לוחות שנה מהגניזה
- ^ כפתור ופרח סוף פרק נ"א
- ^ אהרן ניקומודיאו, גן עדן, עניין שמיטה ויובל, פרק ראשון.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ס"א, עמוד א'. תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ט', עמוד א'. תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"ב, עמוד ב'.
- ^ בהשגות הראב"ד על משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק י', הלכה ו'.
- ^ לדוגמה רבי זרחיה הלוי בספר המאור הגדול, מסכת עבודה זרה דף ט' עמוד ב'. וכן תוספות, מסכת עבודה זרה, דף ט', עמוד ב'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק י', הלכה ה'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"ב, עמוד ב' - דף י"ג, עמוד א'.
- ^ לוח דבר בעתו לשנת ה'תשע"ו עמוד 177
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק י', הלכה ד'.
- ^ חיים טברסקי, ה'תש"ע – שנה תשיעית ליובל, באתר אתרוג.
- ^ THE SIGNIFICANCE OF THE CALENDAR FOR INTERPRETING ESSENE CHRONOLOGY AND ESCHATOLOGY
- ^ יעקב קצין, אור הלבנה, עמוד צ"ד. אליהו דוד סלאטקי, יד אליהו, ערך יובל.
- ^ אברהם אליהו הרכבי, תשובות הגאונים, סימן מ"ה.
- ^ מהדורת יהושע בלאו סימן שפ"ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ט', עמוד ב'.
- ^ ספר העיבור מאמר שלישי שער שישי
- ^ האיפטיה (המנין המלכותי) בשטרות ובמדרש – מציאות של העולם הקדמון בלבוש ספרותי, תעודה כרך י"א (ה'תשנ"ו), עמוד 225 הערה 92. להתאמה לשיטת חלפון וסיעתו צריך להשלים 'השביעית' במקום 'החמישית'.
- ^ אהרן ניקומודיאו, גן עדן, עניין שמיטה ויובל, פרק שלישי.
- ^ לפי המניין לבהר"ד שלושת השנים המוזכרות צריכות להיות ה'תשנ"א וה'תשנ"ג וה'תשמ"ו
- ^ שמיטה ויובל פרק שלישי
- ^ כתב היד נמצא כיום בספרייה הבודליאנית ומספרו MS heb e.45/52
- ^ ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק ט'.
- ^ ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ט"ו.
- ^ התקיעה הנוהגת בימינו במוצאי יום הכיפורים היא מנהג בלבד, וכפי הנראה ללא קשר אמיתי לתקיעה ביובל.
- ^ בעקבות כך, ועל-פי עיקרון זה, מחכירים רשות מקרקעי ישראל את קרקעותיהם לתקופה של 49 שנה.
- ^ ירושה שלישית ויובל ראשון - קישורים לסרטוני וידאו המתעדים את ספירת השמיטין והיובלות על ידי הסנהדרין החדשה
- ^ סגולת "השעה התשיעית" ב"שנה התשיעית"
החרדים ממתינים בדריכות: "בצהרים - עת רצון נדירה" - ^ תיאורו באתר הספרייה הלאומית
- ^ T-S k2.68
- ^ מלות השיר והסבר על ההקשר התנ"כי באתר [1]
| שמיטה ויובל | ||
|---|---|---|
| מצוות השביעית | שמיטת קרקעות • מלאכות שביעית • שמיטת כספים • פרוזבול • מצוות הקהל • שביעית בזמן הזה | 
|
| פירות שביעית | איסור ספיחין • איסור סחורה • איסור שמור • איסור נעבד • דמי שביעית • חובת הביעור | |
| מצוות היובל | ספירת שנות היובל • שנת היובל • גאולת קרקע • בתים ושדות בתקופת היובל • מצוות הענקה | |
| פתרונות הלכתיים | יבול שישית • זריעה מוקדמת • יבול חו"ל • מצע מנותק • אוצר בית דין • היתר מכירה • יבול נוכרי • פח שמיטה | |
| ארגונים | קרן השביעית • אוצר הארץ • ועדת שמיטה • שמיטה ישראלית | |
| טקסטים | מסכת שביעית • תורת השמיטות • שבת הארץ • ספרות על שנת השמיטה | |
| מצוות התלויות בארץ | ||
|---|---|---|
| מתנות כהונה | ביכורים • תרומה גדולה • תרומת מעשר • חלה | 
|
| מתנות לוייה | מעשר ראשון | |
| מתנות עניים | לקט • שכחה • פאה • פרט • עוללות • מעשר עני | |
| שמיטה ויובל | שמיטה • שמיטת קרקעות • שמיטת כספים • שנת היובל • שדה אחוזה | |
| מצוות הקשורות לקדושה | מעשר שני • כלאיים • כלאי הכרם • כלאי זרעים • ערלה • נטע רבעי | |
