וולודימיר קירילוביץ' ויניצ'נקו
 | |
| לידה |
16 ביולי 1880 (יוליאני) קרופיבניצקי, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
6 במרץ 1951 (בגיל 70) מוז'ין, arrondissement of Grasse, צרפת |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, הרפובליקה העממית של אוקראינה |
| מקום קבורה |
מוז'ין |
| השכלה |
אוניברסיטת קייב |
| תפקיד |
|
| מפלגה |
Revolutionary Ukrainian Party, המפלגה הקומוניסטית של אוקראינה (ברית המועצות), Ukrainian Communist Party, המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, Ukrainian Social Democratic Party, Ukrainian Social Democratic Labour Party, Communist Party of Ukraine |
| השקפה דתית |
נצרות אורתודוקסית |
| בן או בת זוג |
Rozaliia Vynnychenko |
| חתימה |
 |
  | |
וולודימיר קירילוביץ' ויניצ'נקו (באוקראינית: Винниченко Володимир Кирилович 28 ביולי 1880 - 6 במרץ 1951) היה מהפכן אוקראיני, מדינאי, סופר ומחזאי, הראשון שעמד בראש המזכירות הכללית של המועצה המרכזית האוקראינית של הרפובליקה העממית האוקראינית.
ויניצ'נקו נולד ביליזבטגראד במחוז חרסון, באימפריה הרוסית. הוא היה הבן היחיד של אביו והבן הרביעי של אימו (אלמנה עם שלושה ילדים בעת נישואיה לאביו). הוא התבלט בבית הספר והמורה שכנע את הוריו לשלוח אותו לגימנזיה, למרות מצוקתם הכלכלית. כשהיה בגימנזיה, בכיתות הגבוהות, השתתף בארגון מהפכני, כתב שיר בהתאם ועל כך נכלא לשבוע ומאוחר יותר סולק מהגימנזיה. חרף זאת המשיך ללמוד ולהכין עצמו לבחינות הבגרות ובשנת 1900 עמד בבחינות בהצלחה.
ב-1901 התחיל ויניצ'נקו לימודי משפטים באוניברסיטת קייב והתוודע לתורת הסוציאליזם. הוא הצטרף לשורות מפלגה מהפכנית, שעתידה לשנות את שמה למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית האוקראינית. עקב פעילותו הפוליטית נעצר ב-1903, סולק מהאוניברסיטה ונכלא, אך הצליח להימלט ממעצרו. עקב פעילותו המחתרתית נעצר שוב ב-1906, אך לפני שנשפט שוחרר בערבותו של אוקראיני עשיר, פטרון של הספרות האוקראינית. הוא נמלט והיגר מרוסיה. מחוץ לרוסיה הוציא לאור, יחד עם מיכאילו הרושבסקי את המגזין "פרומין". החל מ-1907 הוא חי בלבוב, וינה, ז'נבה, פריז, פירנצה וברלין. ב-1911 נשא לאישה את רוזליה ליפשיץ, רופאה יהודיה צרפתייה. עם תחילת מלחמת העולם הראשונה שב לרוסיה, התיישב בצורה לא חוקית ליד מוסקבה ועסק בפעילות ספרותית.
פעילות פוליטית לפני הכרזת עצמאות אוקראינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1917, לאחר המהפכת פברואר, שב לקייב ולקח חלק בפוליטיקה האוקראינית והיה לחבר במועצה המרכזית האוקראינית. באפריל 1917 נבחר ויניצ'נקו כסגן של מיכאילו הרושבסקי וסגן ראש הראדה הקטנה. הוא מונה לראש המשלחת האוקראינית, שנשלחה לפטרוגרד ב-16 במאי 1917 כדי לנהל משא ומתן עם הממשלה הזמנית של רוסיה על ההכרה ברא'דה המרכזית כסמכות האזורית העליונה והענקת זכויות אוטונומיה לאוקראינה כחלק מרוסיה שנבנתה מחדש על פי המודל הפדרלי. מ-15 ביוני 1917, עמד ויניצ'נקו בראש המזכירות הכללית - הגוף דה פקטו של הרשות המבצעת בשטח של 9 (מאוחר יותר 5) מחוזות אוקראינים, וגם קיבל את תפקיד המזכיר הכללי (שר) לענייני פנים.
פעילות ויניצ'נקו במסגרת הרפובליקה העממית האוקראינית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מהפכת פברואר 1917 שב ויניצ'נקו לאוקראינה והחל בעבודה פוליטית פעילה. הוא היה לחבר במועצה המרכזית האוקראינית ולאחר מכן, ב-15 ביוני, עמד בראש המזכירות הכללית והתמנה למזכיר הכללי לענייני הפנים. הוא התנגד למיליטריזם, לפירוק הכוחות המזוינים וליצירת מיליציה במקום צבא סדיר, ולכן הייתה עליו ביקורת מצד מתנגדיו, במיוחד מצד סימיון פטליורה.
וולודימיר ויניצ'נקו הוא המחבר של כמעט כל ההצהרות ופעולות החקיקה של הרפובליקה העממית האוקראינית. בלחץ הצבא, ב-10 ביוני 1917, בקונגרס הצבאי הכל-אוקראיני ה-2, הוא הכריז על ההאוניברסל הראשון של הראדה המרכזית וב-26 ביוני 1917, במליאת הראדה המרכזית, הצהרת המזכירות הכללית, שהכריזה על מהלך הראדה המרכזית האוקראינית ל"מימוש אוטונומיה מתמשכת" של אוקראינה.
ב-29 באפריל 1918 אימצה הראדה המרכזית את חוקת הרפובליקה העממית האוקראינית. לאחר מכן, עם התגברות הלאומנות, עזב את הממשלה. פחות מחודש לאחר מכן, הוא שוב עמד בראש הממשלןה.
חייו בגולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
