וולוודיניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וולוודיניה
תחום obstetrics and gynaecology עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D056650
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

וולוודיניהיוונית, וולוה=פות, דיניה=כאב) היא תסמונת כאב כרוני באזור הפות, המאופיין בתחושות בעירה, דקירה, גירוי מכאיב, או שפשוף באזור מסוים בפות או בכל הפות, מבלי שזוהה ממצא גורם זיהומי, נוירולוגי או אחר. למרות השכיחות הגבוהה של התסמונת, עדיין קיים קושי באבחון, מצב שמוביל לסבל מתמשך בקרב נשים רבות.

אף על פי שהגורם המיידי לתסמונת אינו ידוע, ישנם מספר גורמים שכנראה תורמים לתופעה, כגון גנטיקה, אימונולוגיה, ואולי גם תזונה.

אבחון התסמונת נעשה על ידי שלילת גורמים אחרים, לפעמים גם בעזרת ביופסיה.

אין טיפול אחד אפקטיבי לתסמונת, אך טיפולים שעוזרים במידה מסוימת לחלק מהסובלות הוולוודיניה כוללים טיפוח הוולווה, שינויים תזונתיים, תרופות נגד כאבים, טיפול פסיכולוגי, ובמקרים קיצוניים גם ניתוחים.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסמין העיקרי הוא כאב באזור איברי המין, אשר יכול להיות מאופיין על ידי תחושות:

  • בעירה
  • כאב
  • הכשה
  • גולמיות
  • יחסי מין כואבים (dyspareunia)
  • פעימה
  • עקצוץ

הכאב יכול להיות קבוע או לסירוגין, ויכול להימשך חודשים או אפילו שנים, אבל גם יכול להיעלם באותה פתאומיות שהוא התחיל. הכאב יכול להיות באזור הפות כולו, או מקומי לאזור מסוים, כגון פתח הנרתיק וסטיבוליטיס.[1][2]

רקמת הפות יכולה להיראות דלקתית או נפוחה, אך בדרך כלל הופעת הפות היא נורמלית.[3]

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולוודיניה מערבת גורמים שונים ולרוב קשה לבודד גורם בלעדי. בין הגורמים שנבדקו:

  • זיהומיים: נשים הסובלות מוולוודיניה דיווחו על כך שעברו זיהומים חוזרים - פטרייתיים ואחרים – באזור.
  • הורמונליים: יש קשר בין ירידה ברמת האסטרוגן ושימוש בגלולות לבין שינויים ברקמת מבוא העריה ונטייה לכאב.
  • נוירולוגיים: גורמים הקשורים לעצבים באזור הכואב – כמו טראומה, גירוי, או צפיפות גבוהה יותר של תאי עצב תחושתיים.
  • מבניים: חולשה או עוויתות בשרירי רצפת האגן, או צניחת הרחם.
  • טונוס מוגבר של שרירי רצפת האגן: טונוס (מתח שרירים גבוה) המופיע גם במנוחה, שגורם לנשים רבות להימנע מחדירה בקיום יחסי מין.
  • גנטיים: נמצא קשר לשינוי בהרכב גנים מסוימים המעורבים בתהליכים דלקתיים ובהמשך נטייה לפתח מחלות דלקתיות, כולל באזור איבר המין.
  • אלרגיות: כל אלרגיה, כולל אלרגיה לפטריית קנדידה שהיא שכיחה מאוד.
  • נפשיים: לחץ ומתח נפשיים מחמירים את הבעיה ואת הכאב.
  • רמה גבוהה של גבישי אוקסלאט בשתן: מלחים שהפרשתם בשתן קשורה לכאב.[2]

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחנת וולוודיניה נעשית על ידי שילוב של סיקור ההיסטוריה רפואית ובדיקה של הפות והנרתיק. מטרת הבדיקה היא לוודא כי מקור הכאב הוא באזור הפות ולשלול גורמים אחרים לכאב, כגון בעיות מבניות, או זיהום פטריתי, דלקת, מחלת עור וכולי. הבדיקה כוללת מגע עדין באמצעות מטוש (מקלון דק שבקצהו צמר גפן) במספר נקודות והערכת מידת הרגישות המופקת בבדיקה זו. לפעמים מסתייעים בדיאגרמת כאב למיפוי האזורים המושפעים לאורך זמן.

ללא בדיקה מכוונת, קשה להגיע לאבחנה בבדיקה גינקולוגית רגילה, במיוחד כי הרבה גניקולוגים אינם מכירים עדיין את התסמונת הזו, ולכן גם קורה שנשים שסובלות ממנה נאלצות להבדק אצל מספר רופאים לפני שמגיעות לאבחון. חוסר הידע הזה גם מוביל לכך שלעיתים קרובות רופאים אומרים לנבדקות ש"הכל בראש" ושהן כלל לא סובלות מבעיה רפואית. בנוסף, נשים רבות נמנעות מלחפש סיוע רפואי בגלל תחושת בושה, כי התסמינים מופיעים בדרך כלל בהקשר של פעילות מינית.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין מרפא לוולוודיניה. הטיפול מתמקד בהקלת התסמינים, ובעיקר טיפול נגד כאב, כמו תרופות אנטי-פרכוסיות, או נוגדות-דיכאון טריסיקליקים, ולפעמים גם חוסמי עצבים. נשים שחוות עוויתות או חולשה בשרירי רצפת האגן יכולות להיעזר בפיזיותרפיה, ביופידבק, או זריקות בוטוקס. במקרים של אבחון לוסטיבוליטיס, שהוא סוג של וולוודיניה הממוקם בפתח הנרתיק, הטיפול יכול לכלול גם זריקות אינטרפרון, או כירורגיה לכריתת הרקמות המושפעות.

בנוסף, מומלץ לסובלות מוולוודיניה לערוך שינויים באורח החיים, כמו הימנעות מתחתונים וגרביונים סינתטיים, ומשימוש בסבונים או חומרים כימיים אחרים שעלולים לגרות את האזור. גם שימוש ברטיות קרות, טבילה באמבטייה פושרת, זהירות יתר בפעילות פיזית שעלולה ללחוץ על אזור הפות.

בגלל ההשפעות הנפשיות שהתסמונת גוררת, גם טיפול פסיכולוגי הוא נפוץ מאוד כחלק ממערך הטיפול.[4]

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מחקרים של ארגון הבריאות העולמי ושל המכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית, 16% מהנשים סובלות מוולוודיניה בשלב מסוים בחייהן, כאשר 90% מהן מדווחות על כאבים כרוניים במהלך שנים. השכיחות של הופעת התסמינים היא גבוהה ביותר בין גילאי 18-25, ונמוכה ביותר אחרי גיל 35. רק 25% מהסובלות מהתסמונת מדווחות על הפוגה.[5]

מחקרים אחרים מדווחים ש-28% מהנשים סובלות מכאב באזור הפות ומתקשות לקבל מענה לבעיה, וישנם דיווחים המגיעים עד 49%. עם זאת, ישנם קשיים מובנים בהערכת שכיחות התופעה, מכיוון שוולוודיניה הוא מונח חדש יחסית בספרות הרפואית, וייתכנו מקרים המתואמים לתסמונת אשר אינם מדווחים ככאלה. ומצד שני, מכיוון שאבחון התסמונת נעשה על ידי שלילת גורמים אפשריים אחרים, ישנם תמיד מקרים הנתונים עדיין בסימן שאלה בכל זמן נתון.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וולוודיניה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bergeron S, Binik YM, Khalifé S, Pagidas K (1997). "Vulvar vestibulitis syndrome: a critical review". Clin J Pain 13 (1): 27–42. PMID 9084950. doi:10.1097/00002508-199703000-00006. 
  2. ^ 2.0 2.1 וסטיבולודיניה ממגע, ד"ר אחינעם לב-שגיא, אוקטובר 2013
  3. ^ אתר "כאב"
  4. ^ פורטל הגיניקולוגיה הישראלי
  5. ^ Harlow BL, Stewart EG. A population-based assessment of chronic unexplained vulvar pain: have we underestimated the prevalence of vulvodynia? J Am Med Womens Assoc. 2003 Spring;58(2):82-8.
  6. ^ Reed BD, Harlow SD, Sen A, Legocki LJ, Edwards RM, Arato N, Haefner HK. Prevalence and demographic characteristics of vulvodynia in a population-based sample. Am J Obstet Gynecol. 2011

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.