וולטר קריין
 | |
| לידה |
15 באוגוסט 1845 ליברפול, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
14 במרץ 1915 (בגיל 69) הורשם, הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה |
Golders Green Crematorium |
| תקופת הפעילות |
1859–1915 (כ־56 שנים) |
| תחום יצירה |
ספרות ילדים |
| זרם באמנות |
סימבוליזם |
| יצירות ידועות |
The Shepheard's Calender, Mrs. Walter Crane |
| פרסים והוקרה |
מדליית אלברט (1904) |
| חתימה |
 |
  | |
וולטר קריין (באנגלית:Walter Crane ; 15 באוגוסט 1845 – 14 במרץ 1915) היה אמן ומאייר ספרים בריטי. הוא נחשב ליוצר ספרי הילדים המשפיע והפורה ביותר, בדורו.[1]
עבודתו של קריין הציגה כמה מהמוטיבים הצבעוניים והמפורטים ביותר של ילדים בגינה שאפיינו שירים וסיפורי ילדים במשך עשרות שנים. הוא היה חלק מתנועת האמנויות והאומנויות והפיק מגוון של ציורים, איורים, ספרי ילדים, אריחי קרמיקה, טפטים ואומנויות דקורטיביות אחרות. קריין זכור גם בזכות יצירת מספר תמונות איקוניות הקשורות לתנועה הסוציאליסטית הבינלאומית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריין היה בנם השני של תומאס קריין (האב), צייר ומיניאטוריסט, ומארי קריין (לבית קרסלי), בתו של יצרן מאלט. [2] אחיו הבכור תומאס קריין גם היה מאייר, ואחותו לוסי קריין, הייתה סופרת מוכרת. הוא היה תלמיד של האמן והמבקר הנודע ג'ון ראסקין.
קבוצה של עיצובים צבעוניים לאיור "גברת שלוט" של טניסון זכתה לשבחים של חרט העץ ויליאם ג'יימס לינטון שאצלו למד וולטר קריין שלוש שנים בשנים 1859–1862. כחרט עץ הייתה לו הזדמנות לעקוב אחר האמנים שיצירתם עברה דרכו, בעיקר מהאחווה הפרה-רפאליטית כמו דנטה גבריאל רוזטי וג'ון אוורט מיליי, סר ג'ון טניאל, מאייר אליס בארץ הפלאות, ופרידריק סנדיס. הוא העריץ את ציירי הרנסאנס האיטלקי, מרכיב נוסף וחשוב בהתפתחות כישרונו היה לימוד הדפסי צבעים יפניים, שאת שיטותיהם חיקה בסדרה של ספרי צעצוע, שהתחילו אופנה חדשה.[3]
פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתחילת שנות השמונים, של המאה ה-19, בהשפעתו של ויליאם מוריס, קריין היה קשור קשר הדוק לתנועה הסוציאליסטית. הוא עשה בדיוק כמו מוריס עצמו והכניס אמנות לחיי היום יום של כל המעמדות. הוא הקדיש תשומת לב רבה לעיצובים לטקסטיל וטפטים ולקישוט הבית. אך הוא גם השתמש באמנותו לקידום ישיר של המטרה הסוציאליסטית. במשך זמן רב סיפק את הקריקטורות השבועיות עבור העיתונים הסוציאליסטיים Justice, Commonweal ו- The Clarion.
הוא הקדיש זמן לחברת התערוכות לאמנויות ומלאכות, שאותה סייע להקים בשנת 1888. והיה סגן נשיא איגוד הלבוש הבריא והאומנותי - תנועה שהחלה בשנת 1890, שמטרתה הייתה לקדם בגדים רופפים, בניגוד ל"נוקשות, הצפיפות ומשקל הבגדים המסורתיים הוויקטוריאנים". [4] הם הפיקו חוברות רבות המתארות את מטרת האיגוד, ביניהן אחת שכותרתה הייתה "איך להתלבש ללא מחוך" אותה אייר קריין.
קריין הסתבך בשערורייה בזמן ביקורו בארצות הברית ב-1891, לרגל פתיחת תערוכתו. התסבוכת קשורה להתנגדותו להוצאתם להורג של אנרכיסטים שנשפטו כטרוריסטים בשנת 1887, במה שנודע כאירועי היימרקט. התמיכה והאירוח האמריקאי שלו בוטלו לאור פרשה זו.
מוות, ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
וולטר קריין מת ב־14 במרץ 1915 בבית החולים בווסט סאסקס. גופתו נשרפה במשרפה של גולדרס גרין, שם נשאר אפרו. הוא הותיר אחריו שלושה ילדים.
עבודה אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1865 הוא החל לשתף פעולה באיור ספרי צעצוע של חרוזי ילדים ואגדות.[5] בין השנים 1865–1876 ייצרו קריין ואוונס שניים עד שלושה ספרי צעצוע בכל שנה. [6]
יצירתו התאפיינה בקווי מתאר חדים וגוונים שטוחים. וכן קשר אסתטיתי בין הקליגרפיה ובין האיור.[7]
קרייו אייר עשרות ספרי ילדים, במהלך שנות השמונים והתשעים וכתב בעצמו ואייר שלושה ספרי שירה, ״המלכה סאמר״ (1891), ״רנסאנסנס״ (1891), ו״שלוש הסירנות״ (1886). הוא גם אייר את ספריה של נלי דייל בנושא הוראת הקריאה באנגלית, אלה כנראה הושלמו בין השנים 1898 ל -1907.
עבודות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הציורים שלו, היו בעיקר אלגוריות ביניהן גשר החיים (1884) והם הוצגו באופן קבוע בגלריית גרוסבנור ומאוחר יותר בגלריה החדשה. ״סוסיו של נפטון״ הוצגו בגלריה החדשה בשנת 1893.[3]
יצירתו הייתה מגוונת וכללה דוגמאות לתבליטי גבס, אריחים, ויטראזים, כלי חרס, טפטים ועיצובי טקסטיל, שבכולם יישם את העיקרון שבעיצוב דקורטיבי גרידא "האמן עובד בצורה החופשית והטובה ביותר ללא התייחסות ישירה לטבע" תערוכה של יצירותיו מסוגים שונים התקיימה בגלריות של האגודה לאמנות, ברחוב בונד בשנת 1891, ונלקחה לארצות הברית באותה שנה על ידי האמן עצמו. לאחר מכן היא הוצגה בגרמניה, אוסטריה וסקנדינביה.[3]
הוא היה בוחן במחלקת המדע והאמנות במוזיאון דרום קנזינגטון; מנהל העיצוב בבית הספר העירוני של מנצ'סטר (1894); מנהל אמנותי במכללת רידינג (1896); ובשנת 1898 לתקופה קצרה מנהל המכללה המלכותית לאמנות, שם תכנן תוכנית לימודים חדשה שנועדה להביא את התלמידים למגע הדוק יותר עם כלים וחומרים. [8]
הספר "האיור הדקורטיבי של ספרים ישנים וחדשים" (מהדורה שנייה, לונדון וניו יורק, 1900) הוא תרומה חשובה שלו לתיאוריה.
בשנת 1887 הוזמן קריין על ידי אמילי ברינגטון לצייר סדרת ציורי קיר לקישוט אולם הצלב האדום החדש בסאות'וורק. קריין יצר שלושה ציורי קיר בגודל מלא בנושאים של הצלה וגבורה. [9] לאחר 1894 לא נוצרו ציורי קיר נוספים, בין היתר בשל מחסור במימון אלא גם משום שהתגלה כי תאורת הגז באולם פוגעת בציורים. אולם הצלב האדום נמצא כעת בידיים פרטיות ומעמדם של ציורי הקיר אינו ידוע.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- וולטר קריין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי וולטר קריין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- וולטר קריין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Walter Crane: A revolution in nursery picture books"
- ^ Walter Crane, An artist's reminiscences, New York : Macmillan, 1907
- ^ 1 2 3 Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Crane, Walter". Encyclopædia Britannica. 7 (11th ed.). Cambridge University Press. pp. 366–367.
- ^ The Sanitary Record, W. H. Allen & Co, July 1890
- ^ Alphabet of old friends (back cover), digitalcollections.lib.washington.edu
- ^ "Illustrated Books by Walter Crane", web.archive.org, 2011-07-21
- ^ Souter, Nick and Tessa (2012). The Illustration Handbook: A guide to the world's greatest illustrators. Oceana. p. 20
- ^ Stuart Macdonald, The History and Philosophy of Art Education, University of London Press, 1970, p. 294.
- ^ John Price, Everyday Heroism: Victorian Constructions of the Heroic Civilian (Bloomsbury: London, 2014)