וולפי טראוב
| |
| לידה |
6 בספטמבר 1927 לייפאיה, לטביה  |
|---|---|
| פטירה |
10 באוקטובר 2013 (בגיל 86) רחובות, ישראל  |
| עיסוק | ביוכימאי |
| מקום לימודים | |
| מנחה לדוקטורט | ג'ון דזמונד ברנל |
| מוסדות | |
| תלמידי דוקטורט |
עדה יונת  |
| תרומות עיקריות | |
| קריסטלוגרפיה בקרני רנטגן עבור מבנים חלבוניים | |
  | |
וולפי טראוב (6 בספטמבר 1927 – 10 באוקטובר 2013) היה ביוכימאי ישראלי ופרופסור בפקולטה לכימיה במכון ויצמן למדע, חלוץ בתחום הקריסטלוגרפיה בקרני רנטגן. מנחה הדוקטורט של עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה לשנת 2009.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וולפי טראוב נולד בלייפאיה שבלטביה, בן לצדוק (חודיק) טראוב וסוניה (שרה ביילה) לבית בנימינוביץ.[1] בגיל 6 היגר לדרום אפריקה עם משפחתו, והיה ידיד נעוריו של אהרון קלוג, לימים חתן פרס נובל לכימיה.
את לימודי התואר הראשון והשני בכימיה עשה באוניברסיטת קייפטאון, ולאחר מכן עבר לקולג' בירקבק באוניברסיטת לונדון, לצורך לימודי התואר השלישי בהנחיית פרופ' ג'ון דזמונד ברנל.[2] עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה בקריסטלוגרפיה, הוגשה בשנת 1955.
טראוב שימש מספר שנים כחוקר במחלקה לביוכימיה באוניברסיטת קולומביה ובתחילת שנות ה-60 עלה עם משפחתו לישראל בעידודו של פרופ' גרהרד שמידט והצטרף לשורות מכון ויצמן למדע[3] במחלקה לכימיה מבנית (כיום כימיה ביולוגית), זאת בחסות מלגת יד ויצמן. לאחר תקופה הפך לחבר סגל, ב-1966 קודם לדרגת פרופסור חבר[4] ובהמשך לפרופסור מן המניין. בשנים 1988–1989 כיהן כראש המחלקה.[5]
טראוב היה נשוי לגלדיס (לבית זיגמן),[1] ממנה התאלמן ב-1986. לאחר פטירתה חי עם בת זוג, אן בלוך.
לוולפי וגלדיס טראוב נולדו שני ילדים, ליסה (שילוח-עוזרד; לימים מנכ"לית קרן הקולנוע הישראלי) ומייקל. התגורר ברחובות, שם גם נטמן עם פטירתו בשנת 2013.[6]
מחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]טראוב היה חלוץ בתחום הפענוח המבני של סיבי חלבון באמצעות קריסטלוגרפיה בקרני רנטגן.[5] בראשית עבודתו במכון ויצמן הוא קבע את המבנה של מספר הומו-פולימרים, והדגים את נטייתם להתארגן באופן דומה לסיבי קולגן. לאחר מכן הצליח לקבוע לראשונה, ברזולוציה גבוהה, את מבנה סיבי הקולגן – החלבון הנפוץ ביותר בממלכת החי, והחלבון הבלתי-מסיס העיקרי בחומר הבין-תאי וברקמות חיבור.
באותם ימים מוקדמים נחשב הקולגן לחלבון חוץ-תאי בלתי מעניין ברובו, והגישה המדעית הרווחת הייתה שאין למצוא משמעות רבה בשונות הקטנה המופיעה ברצפי חומצות האמינו שלו. למרות זאת זיהה טראוב בסיבי הקולגן היבטים מבניים של זיהוי והתארגנות עצמית. הוא יצר חזון ראשוני לגבי אחד התחומים העיקריים בביוכימיה: כיצד קובע רצף חומצות האמינו של חלבון מסוים את המבנה המקופל שלו, אשר מקנה לו את תפקודו הביולוגי. פרס נובל בכימיה לשנת 2013, שהוענק יום לפני מותו, ניתן גם הוא בתחום זה.
ברבות השנים הנחה טראוב מספר תלמידים שהפכו לחוקרים בולטים, בהם כלת פרס נובל פרופ' עדה יונת ממכון ויצמן ופרופ' אורי שמואלי מאוניברסיטת תל אביב.[2]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 משפחת טראוב, באתר geni
- ^ 1 2 וולפי טראוב, באתר הגנאלוגיה בכימיה
- ^ חמישה מדענים מארה"ב - ברחובות, באתר הארץ, 26 בדצמבר 1960
- ^ מינויים והעלאות במכון ויצמן, באתר הצופה, 13 ביוני 1966
- ^ 1 2 ד"ר חנה גולדרינג, פרופ' וולפי טראוב ופרופ' קורט רוזנהק הלכו באחרונה לעולמם, באתר מסע הקסם המדעי, 26 בנובמבר 2013
- ^ מודעת אבל על פטירתו של וולפי טראוב, באתר אבלים, 13 באוקטובר 2013