לדלג לתוכן

עדה יונת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עדה יונת
יונת, 2013
יונת, 2013
לידה 22 ביוני 1939 (בת 86)
ירושלים, המנדט הבריטיהמנדט הבריטי פלשתינה (א"י)
שם לידה עדה ליפשיץ
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי קריסטלוגרפיה
השכלה
מנחה לדוקטורט וולפי טראוב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
תרומות עיקריות
חקר הריבוזום וגילוי מבנהו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עַדָה יוֹנַת (נולדה ב-22 ביוני 1939) היא כימאית וקריסטלוגרפית ישראלית, פרופסור מן המניין בפקולטה לכימיה במכון ויצמן למדע, המתמחה בקריסטלוגרפיה של חלבונים. מחקריה עוסקים במבנהו ובפעולתו של הריבוזום. יונת היא כלת פרס נובל לכימיה לשנת 2009 על מחקרה שתרם להבנת המבנה והתפקיד של הריבוזום.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדה אטל[1] יונת (לבית ליבשיץ)[2][3] נולדה בשנת 1939 בשכונת גאולה בירושלים למשפחה דלת אמצעים, ומצד אביה הייתה נצר לשושלת רבנים. הוריה עלו בשנת 1933 מפולין. אביה הלל היה רב, יליד זדונסקה וולה, וניהל יחד עם אמה אסתר חנות מכולת בשכונה. בעקבות יוזמת הגננת שלה, לאה ויס,[4][5] שצירפה את כיתה א' לגן, יונת למדה בבית הספר היסודי בשכונת בית הכרם שבירושלים.[6] היא התייתמה מאביה בגיל 11, ובשנת 1953 עברה עם אמהּ ואחותה לתל אביב, שם השלימה את לימודיה התיכוניים ב"תיכון חדש", תוך שנדרשה לעבוד כדי לסייע למשפחתה. היא קיבלה פטור משכר לימוד, ובתמורה נתנה שיעורים פרטיים במתמטיקה לעולים חדשים.

בשנת 1959, לאחר שירותה הצבאי, החלה בלימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, ולמדה לתואר בוגר בכימיה ותואר מוסמך בביוכימיה וביופיזיקה שעסק במערכות פוליפפטידים סינתטיים, בהנחיית פרופ' גדעון בלאואר. במקביל ללימודיה, עסקה בהוראת מתמטיקה בסמינר לוינסקי.

ב-1964 החלה את לימודיה לתואר שלישי במכון ויצמן למדע. עבודת הדוקטורט שלה, שבוצעה בהנחיית פרופ' וולפי טראוב ובעידודו הנמרץ של פרופ' גרהרד שמידט, חלוץ הקריסטלוגרפיה בישראל, עסקה באפיון המבנה של קולגן ברזולוציה גבוהה באמצעות קריסטלוגרפיה בקרני רנטגן. במהלך עבודתה ביצעה חישובים של קואורדינטות אטומיות בסיבי הקולגן באמצעות מחשב "גולם" במכון ויצמן. עם השלמת הדוקטורט, ב-1968, יצאה לפוסט-דוקטורט בארצות הברית, באוניברסיטת קרנגי מלון וב-MIT. לאחר שובה לישראל ב-1970 הצטרפה כחברת סגל למחלקה לכימיה ביולוגית במכון ויצמן. באותה עת ייסדה את המעבדה הראשונה בישראל, והיחידה במשך כעשור, לקריסטלוגרפיה של חלבונים. ב-1984 מונתה לפרופסור חבר במכון, במחלקה לביולוגיה מבנית, וב-1988 מונתה לפרופסור מן המניין. בשנים 1988–2004 עמדה בראש מרכז מזר לביולוגיה מבנית, ומשנת 1989 היא עומדת בראש מרכז קימלמן להיערכות ביומולקולרית.

במקביל לימדה וחקרה כמדענית אורחת במוסדות אחרים בישראל ובעולם. בין 1986 ל-2004 עמדה בראש יחידת המחקר של מכון מקס פלאנק בהמבורג, חברה במועצה להשכלה גבוהה, באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חברה זרה של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (נבחרה ב-2003) ובאקדמיה האירופית למדעים ולאמנויות.

חקר מבנה הריבוזום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עדה יונת במעבדה, 2009

עדה יונת התפרסמה בעבודתה פורצת הדרך בתחום פענוח המבנה המרחבי של הריבוזום על ידי קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן. היא החלה במאמציה בדרך זו עוד בשנות ה-70 של המאה ה-20, ובמשך שנים רבות נחשבו מאמציה לחסרי תקווה, ותוצאותיה הראשונות התקבלו בספקנות.

קריסטלוגרפיה בקרני רנטגן היא טכניקה מקובלת לבחינת המבנה המרחבי של מולקולות ביולוגיות ומבנים מיקרוסקופיים אחרים: בשיטה זו יוצרים מן החומר גביש, מקרינים אותו בקרני X, ומתוך פיזור הקרינה מסיקים את מבנה המולקולה, המלמד על תפקודה. הפעלת השיטה על הריבוזומים נחשבה כקשה ואף בלתי אפשרית עקב גודלם, מורכבותם הפנימית, גמישותם וחוסר יציבותם, שהקשו על גיבושם לגביש ועל ביצוע המדידות הקריסטלוגרפיות. יונת לא נרתעה מן הקשיים. השראה למחקרה סיפקו הדובים, אשר נכנסים לתרדמת חורף, שבמהלכה הריבוזומים בתאיהם מתכנסים למבנה דמוי גביש.[7]

כדי להתקדם, נדרשו לה ריבוזומים בכמות רבה. ב-1978 פגשה בכנס מדעי את הנס גינטר ויטמן, נשיא מכון מקס פלאנק לגנטיקה מולקולרית בברלין, שהציע לה לעבוד במכון והעמיד לרשותה כמויות גדולות של ריבוזומים מנוקים שהיו שם. יונת החלה לעבוד בגרמניה בשיתוף פעולה עם הקבוצה, וכעבור שנתיים הצליחה לקבל תמונה ראשונה של תת-היחידה הגדולה בריבוזום.

חידושים במחקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוחלת החיים הקצרה של הגביש יצרה בעיה בהדמייתו: הקרינה החזקה הנדרשת כדי לפענח את המבנה המרחבי, פירקה את הגבישים כמעט מיד. כדי להתגבר על קושי זה, פיתחו יונת ומדענים נוספים במכון ויצמן שיטה להקפאה מהירה של הגבישים בטמפרטורה של כ-185 מעלות צלזיוס מתחת לאפס, כך שעמידותם לקרינה תעלה. טכניקה זו, קריו-קריסטלוגרפיה, נעשתה מאז לטכניקה יסודית בתחום. פיתוח נוסף היה השימוש בריבוזומים שמקורם בחיידק המצוי בים המלח, Haloarcula marismortui, שיציבותו נשמרה בריכוזי מלח גבוהים. בהמשך נעשה שימוש גם בחיידקים עמידים לטמפרטורות גבוהות, שחיים במעיינות חמים. פיתוח נוסף היה סימונן של "נקודות התייחסות" בגבישי הריבוזומים באמצעות צברים של אטומים כבדים. פיתוחים אלו אפשרו את גיבושם של הריבוזומים, הקרנתם והבנת שלבי הפעולה בתהליך הסינתזה של חלבונים, ומכאן נדרשה עבודה על שיפור ההפרדה (רזולוציה) של התמונות.

ב-1995 הציגה יונת את ממצאיה בכנס של קריסטלוגרפיה בקנדה. בשלב זה היה ברור שפענוח מדויק של מבנה הריבוזום באמצעות קריסטלוגרפיה בקרני X הוא משימה אפשרית. מדענים, שחלקם התייחסו בספקנות לממצאיה של יונת עשור קודם לכן, התחרו בה כעת על הבכורה בתחום.[8] שורת מאמרים על המבנה של תת-יחידות ושל הריבוזום כולו, עם כושר הפרדה משתפר והולך, התפרסמו בשנים 1999 ו-2000 בכתבי העת החשובים.

הצטברות הידע על מבנה הריבוזום ואתרי הפעילות השונים שבו אפשרה הבנה טובה יותר של דרכי פעולתן של תרופות אנטיביוטיות קיימות, ופיתוחן של תרופות חדשות. קריסטלוגרפיה של קרני X על ריבוזומים שהוצאו מחיידקים, אשר טופלו קודם לכן בתרופות אנטיביוטיות שונות, אפשרה הבנה טובה יותר של מנגנון הפעולה של התרופות השונות.[9]

יונת מרצה בפני קהילת עורכי ויקיפדיה העברית, מכון ויצמן למדע, ינואר 2025

ב-2006 עבדה קבוצת המחקר של יונת בשיתוף לואיס מסא וחתן פרס נובל לכימיה ג'רום קרל, על הבנת הקשר שנוצר בין ה-tRNA לבין הריבוזום, בעת ייצור חלבונים בתא. על-פי יונת, "ההבנה שהשגנו באשר לדרך בנייתו של חלבון בריבוזום תאפשר פיתוח של תרופות אנטיביוטיות יעילות יותר, שיוכלו לפגוע גם בחיידקים שכבר פיתחו עמידות כנגד תרופות אנטיביוטיות קיימות".[10] ב-2012 הביעה יונת את חששה מכך שחברות התרופות לא ישקיעו מאמצי מחקר בפיתוח אנטיביוטיקה חדשה, משיקולים כלכליים, והאנושות עלולה לחזור לעידן שלפני המצאת האנטיביוטיקה בתוך 20–30 שנים.[11] יונת אף שלחה מחקרים לחלל ושיתפה פעולה עם כ-12 משלחות של נאס"א.[12]

לאחר הזכייה בפרס נובל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים שמאז זכייתה בפרס נובל לכימיה, המשיכה יונת במחקר פעיל סביב הריבוזום. מאפיין מבני שהיא גילתה עוד בשנות ה-90 הוא שני רכיבי RNA השוכנים בלבו של הריבוזום ויוצרים יחד מעין כיס זעיר שגודלו כ-120 נוקלאוטידים, בסה"כ כ-5 אחוזים מגודלו של הריבוזום. התברר שכיס כזה מצוי בריבוזומים של כל היצורים החיים ושליבת פעילותו מתרחשת בתוכו: שם נוצרים הקשרים בין אבני הבניין החלבוניות ע"פ הסדר המוכתב בצופן הגנטי. מבנה הכיס נקרא פרוטו-ריבוזום והשערתה של יונת ועמיתיה היא שזהו האב הקדמון של הריבוזום המודרני, אשר נוצר כגופיף מולקולרי אוטונומי ונשמר לאורך האבולוציה בשל חשיבותו ויעילותו.[13]

כמו כן, יונת וקבוצתה המשיכו לחבר בין הבנת מבנה הריבוזום לבין יישומים קליניים כנגד מחלות חיידקיות. במרכז מחקרה פיתוח וייעול של טיפולים אנטיביוטיים ותרופות הנקשרות ביעילות רבה יותר לאתרי הריבוזום, במטרה לשתק את ייצור החלבונים של החיידק, וכן שינוייים גנטיים שאופיינו בריבוזומים של חולי מחלות כגון סרטן, אנמיה ואלצהיימר. בעבודתה זו זכתה יונת לשתף פעולה עם בתה, ד"ר חגית יונת, המכהנת כראש המערך הגנטי למבוגרים במרכז הרפואי תל השומר.

פרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 בדצמבר 2009 קיבלה עדה יונת פרס נובל לכימיה על מחקרה פורץ הדרך בחקר הריבוזום. יונת חלקה את הפרס עם תומאס סטייץ מאוניברסיטת ייל וונקטרמן רמאקרישנן מאוניברסיטת קיימברידג'.

בין הפרסים שבהם זכתה עדה יונת בישראל ובעולם נמנים:

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתה, ד"ר חגית יונת, היא רופאה פנימית המומחית לגנטיקה, מנהלת מחלקה פנימית א' ומערך הגנטיקה למבוגרים במרכז הרפואי תל השומר.

במשך שנים יונת הייתה חברה בפורום אינטלקטואלי שהתכנס מדי שבוע בקפה כסית בתל אביב, ובו היו חברים אורי אבנרי ורעייתו רחל, יצחק לבני, דן קדר, שלמה שבא, דוד שחם, ראובן וימר, עמיקם גורביץ', נחמיה שטרסלר ונוספים.[18]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיינו גם בפורטלים:
פורטל אישים
פורטל כימיה
פורטל מדע בישראל
  • אורית ראובני-גפן, "גם בשביל מזל צריך לעבוד קשה", ריאיון עם עדה יונת, המגזין "לאשה", 24 במרץ 2008

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ בבית המשפט המחוזי בירושלים, באתר חרות, ‏12 בספטמבר 1951
  2. ↑ István Hargittai, Magdolna Hargittai, Candid science 6: Interview with Ada Yonath (p. 390)
  3. ↑ משה רונן ויחזקאל אדירם, הבורר, מתוך המוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות, 18 בנובמבר 2009 (בעמודה השנייה)
  4. ↑ סבתה של העיתונאית דנה ויס
  5. ↑ פוסט בעמוד הפייסבוק של עיריית ירושלים, ‏29 באוגוסט 2019
  6. ↑ Judy Siegel-Itzkovich, Former 'village fool' takes the prize, Jerusalem Post, 8 במרץ 2008
  7. ↑ מרית סלוין, המירוץ אחרי הריבוזומים, גליליאו, גיליון 43, ינואר-פברואר 2001
  8. ↑ איתן ישראלי, המירוץ אחרי הריבוזומים, "הרפואה", עיתון ההסתדרות הרפואית בישראל, כרך 138, חוברת י"ב, 2000, עמ' 1037–1038
  9. ↑ איך תרופה פועלת, "המכון", 26 במרץ 2002
  10. ↑ פרופ' עדה יונת, מסתרי הקשר הפפטידי, 27 בנובמבר 2006, באתר "המכון" - חדשות מדע בשפה ידידותית], מכון ויצמן למדע
  11. ↑ אבי בליזובסקי, חוסר הרצון של חברות התרופות לפתח אנטיביוטיות חדשות, מסיבות כלכליות, עלולה להחזיר אותנו עשרות שנים לאחור, כתבה באתר "הידען"
  12. ↑ עפרי אילני‏, החוקרת הישראלית עדה יונת זכתה בפרס נובל לכימיה, באתר וואלה, 7 באוקטובר 2009
  13. ↑ מסע הקסם המדעי, החיים בכיס הקטן: כיצד נוצרו החלבונים הראשונים?, באתר ynet, 15 בספטמבר 2022
  14. ↑ Louisa Gross Horwitz Prize - 2005
  15. ↑ Paul Ehrlich and Ludwig Darmstaedter Prize 2007
  16. ↑ פרס מפעל חיים לעדה יונת
  17. ↑ תואר דוקטור לשם כבוד לסופר דויד גרוסמן ולכלת פרס נובל פרופ’ עדה יונת
  18. ↑ ראובן וימר, עדה יונת וסוד החיים, הוצאה עצמית, 2022
זוכי פרס נובל ישראלים
כימיה אברהם הרשקו (2004) • אהרן צ'חנובר (2004) • עדה יונת (2009) • דן שכטמן (2011) • אריה ורשל (2013) • מיכאל לויט (2013)
כלכלה דניאל כהנמן (2002) • ישראל אומן (2005) • ג'ושוע אנגריסט (2021) • יואל מוקיר (2025)
ספרות שמואל יוסף עגנון (1966)
שלום מנחם בגין (1978) • שמעון פרס (1994) • יצחק רבין (1994)
זוכי פרס נובל לכימיה
1901–1925 ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925)
1926–1950 סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950)
1951–1975 מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975)
1976–2000 ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקואי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
2001 ואילך נולס, נויורי, שארפלס (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) • בייקר, ג'מפר, הסביס (2024) • רובסון, קיטגאווה, יאגי (2025)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=עדה_יונת&oldid=42601296"