וילמוש פמש בק

וילמוש פמש בק
Fémes Beck Vilmos
לידה	18 בפברואר 1885; בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	16 בדצמבר 1918 (בגיל 33); בודפשט, הרפובליקה ההונגרית הראשונה
מקום קבורה	בית הקברות פרקשרטי בבודפשט
תקופת הפעילות	1906–1914 (כ־8 שנים)

וילמוש פמש בק (בהונגרית: Fémes Beck Vilmos; בודפשט, 18 בפברואר 1885 – בודפשט, 16 בדצמבר 1918) היה צורף, מדליסט ופסל הונגרי-יהודי שנפטר ממחלה בטרם עת בגיל 33. הוא אחיו הצעיר של הפסל פילפ אדן בק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילמוש היה בנם של פאל בק וארנסטין גולד. הוא החל את לימודיו בגיל צעיר בבית מלאכה לצורפות, והיה אמן ברונזה מתלמד אצל האמן לאסלו ונדראק. ההדרכה האמנותית הראשנה ניתנה לו על ידי אחיו הגדול, הפסל ההונגרי-יהודי פילפ אדן בק. הוא למד אחר כך צורפות ועיצוב בשיעורי ערב בבית הספר לאמנויות שימושיות. כבר בגיל 18 היה אומן מיומן וניתן לראות שתי קעריות פח בעיצוב שלו מהתקופה הזו שמוצגות במוזיאון לאומנויות שימושיות בבודפשט. הוא זכה במדליות זהב בתערוכה הבינלאומית במילאנו בשנת 1906 עם חפצי הצורפות שלו. תחילה עבד בדרזדן ואחר כך במושבת האומנים של דרמשטאדט לצד האדריכל האוסטרי יוזף מריה אולבריך, שעל הרהיטים פרי תכנונו תכנן וייצר בק ציפויי מתכת, למעשה אביזרי ברזל ואביזרי קיבוע. בשנת 1907 נסע ללונדון ולפריז במלגה ממלכתית ואז החל לעבוד באופן עצמאי לצד ג'ורג' רומר. הוא חזר להונגריה בשנת 1909 והחל להכין את המדליות, את פסלי הברונזה הקטנים ואת פסלי הדיוקנאות שלו. אשתו הייתה מריה פרידריק, איתה התחתן ב־25 ביוני 1911 בבודפשט.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייחודיות והאישיות האמנותית שלו התפתחה במהירות ויצירותיו הוצגו בתערוכות השנתיות של השמונה ובבית האמנים. עד מהרה התבלט באמנות עיצוב וייצור המדליות שלו, תחילה במדליית לכנר. לפני מלחמת העולם הראשונה הוא קיבל הזמנה גדולה יחסית, עיצב שתי דמויות ברונזה במהלך בניית וילה שיפר (1910-1912) ועיצב כמעצב פנים את האולם בוילה. בוילה זו השוכנת ברחוב מונקצ'י מיהאי 19 ברובע 6, עדיין ניתן לראות את בריכת הפרחים של משיש קרארה, המתארת ארבע דמויות. כפסל הוא יצר פסלים קטנים ברוח המגמות המודרניות של ראשית המאה העשרים בסגנון ( האר נובו, הקונסטרוקטיביזם, הקוביזם והאקספרסיוניזם) אך עד מהרה מצא את סגנונו האינדיבידואלי. הוא התגייס למלחמה בשנת 1914, שירת לכל אורך המלחמה ושב הביתה חולה בשנת 1918. לאחר מותו בטרם עת, ארגן סלון האמנות בֶּלְוֶודֶר תערוכת מורשת של עבודותיו בשנת 1923. תערוכת זיכרון אורגנה לכבודו בבודפשט בשנת 1945 ובסקשפהרוואר במוזיאון המלך אישטוואן הקדוש בשנת 1985. חלק מיצירותיו הן בבעלות פרטית או נהרסו, רבות מיצירותיו נשמרות בגלריה הלאומית של הונגריה.

עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

2 db óntál (1910 körül) (Iparművészeti Múzeum)
Lechner (1911) (érem)
Térdelő akt („Térdelő akt madárral” címen is emlegetik) (1911) (Vert bronz, 5,3 cm ; MNG)
A látás-gyönyör istennőjének (1911) (Öntött bronz, vésett, átmérő 74 mm ; MNG)
Merítő nő (Év nélkül) (Öntött bronz, 80 mm ; MNG)
Lidinek (érem)
Mária (1914) (érem)
2 קערות אבץ (בערך 1910 ) ( מוזיאון לאמנות שימושית )
לכנר (1911) (מדליה)
עירום כורע (המכונה גם "עירום כורע עם ציפור") (1911) (ברונזה, 5.3 ס"מ; MNG)
אלת היופי במראה (1911) (ברונזה יצוקה, חרוטה, קוטר 74 מ"מ; MNG)
אישה יוצקת (ללא שנה) (ברונזה יצוקה, 80 מ"מ; MNG)
לידי (מדליה)
מריה (1914) (מדליה)

פיסול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Tersánszky-fej (1910) (Bronz, magasság: 49,5 cm ; MNG)
Férfi fej (1910) (Tihanyi Lajos?) (Bronz, magasság: 45 cm ; MNG)
Nő virággal, madárral (1911) (Bronz, átmérő: 8,5 cm ; MNG)
Térdelő akt (1911) (Vert bronz, 5,3 cm; MNG)
Kalászt tartó (1912) (Bronz, magasság: 28 cm ; Székesfehérvár)
Nő madárral (1912) (Bronz, magasság: 41,5 cm ; MNG)
Térdelő fiú (1912) (Bronz, magasság: 63 cm ; MNG)
Női akt (1912 körül) (Bronz, magasság: 31,5 cm ; MNG)
Szendergő (1912) (Sárgaréz, 41 cm ; Kieselbach Galéria)
Kenczler-fej (Év nélkül) (MNG)
Kabos Edit portré szobra
Éneklő leány (mellszobor)
Táncosnő („Táncoló nő” címen is emlegetik)
Bacchus
Beatrice és Dante
ראשו של טרשאנסקי (1910) (ברונזה, גובה: 49.5 ס"מ; MNG)
ראש גבר (1910) (לאיוש טיהני?) (ברונזה, גובה: 45 ס"מ; MNG)
אישה עם פרח וציפור (1911) (ברונזה, קוטר: 8.5 ס"מ; MNG)
עירום כורע (1911) (ברונזה מוכת, 5.3 ס"מ; MNG)
מחזיק שיבולת (1912) (ברונזה, גובה: 28 ס"מ; אוסף דיאק, גלריית העיר, סקשפהרוואר )
אישה עם ציפור (1912) (ברונזה, גובה: 41.5 ס"מ; MNG)
ילד כורע (1912) (ברונזה, גובה: 63 ס"מ; MNG)
עירום נשי (בערך 1912) (ברונזה, גובה: 31.5 ס"מ; MNG)
מנמנם (1912) (פליז, 41 ס"מ; גלריית קיזלבך)
ראש קֶנצלר (ללא שנה) (MNG)
פסל דיוקן של אדית קבוש
ילדה שרה (פסל חזה)
רקדנית (המכונה גם "אישה רוקדת")
בכחוס
ביאטריס ודנטה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפת המקור:

Művészeti lexikon. Szerk. Zádor Anna és Genthon István. 2. köt. Budapest : Akadémiai, 1966. Fémes Beck Vilmos l. 41-42. o.
Nagy Ildikó: Fémes Beck Vilmos (1885-1918). Művészettörténeti Értesítő, 1985/3-4., 97-118.
Nagy Ildikó: Tersánszky Józsi Jenő és Tihanyi Lajos portréja Fémes Beck Vilmostól. Művészettörténeti Értesítő, 1993/1-2., 40-47.
Gábor Eszter, Nagy Ildikó, Sármány Ilona: A budapesti Schiffer villa. Egy későszecessziós villa rekonstrukciója. Művészettörténeti Értesítő, 1982/2., 74-88.
Vám- és Pénzügyőr Múzeum (volt Schiffer-villa)

בתרגום לעברית:

לקסיקון אומנותי. אנה זדור ואישטוואן גנטון. כרך ב ' בודפשט: אקדמית, 1966. פמש בק וילמוש. 41-42. p.
אילדיקו נגי: וילמוש פמש בק (1885–1918). עלון לתולדות האמנות, 1985 / 3-4, 97-118.
אילדיקו נגי: דיוקן ינה יוז'י טרסאנסקי ולאיוש טיהני מאת וילמוש פמש בק. עלון לתולדות האמנות, 1993 / 1-2, 40-47.
וילה שיפר בבודפשט. שחזור של הוילה בסגנון אר נובו. עלון לתולדות האמנות, 1982/2, 74-88.
מוזיאון המכס והבלו (וילה שיפר לשעבר)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא וילמוש פמש בק בוויקישיתוף