צורף

ערך זה עוסק ביצרן תכשיטים. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו צורף (פירושונים).

צורף הוא אֻמָּן, במשמעות בעל מלאכה העוסק בעיבוד מתכות אצילות (כסף, זהב, ופלטינה) לשם ייצור תכשיטים, לרוב תוך שיבוץ אבנים יקרות בתכשיט. יש צורפים המשתמשים גם במתכות כגון נחושת, אלפקה ופליז. הצורף הוא גם אָמָּן במשמעות מי שמעצב תכשיטים וחפצי נוי ממתכת אצילה ומשתמש במיומנויותיו כאֻמָּן כדי ליצור אותם.

צורף בפולין יוצר תליון בטכניקת ריקוע - וידאו

צורפות מסורתית עוסקת ביצירת תכשיטים וכלים מסורתיים בתרבויות שונות בטכניקות מסורתיות, בעיקר מיוצרים כל יחידה בעבודת יד ללא שימוש בטכנולוגיה מתקדמת.

צורפות עכשווית היא יצירה שנועדה לשימוש יומיומי אשר טומנת בחובה אמירה של האמן, נוצרה באופן חופשי ואינה כפופה לתכתיבים מסחריים כלשהם.

המלה העברית "צורף" כוללת בתוכה עבודה במתכות שונות, בעוד בשפות אחרות יש למשל אבחנה בין צורף כסף – Silversmith, לבין צורף זהב Goldsmith.

משמעות נוספת לפועל "צורף" היא פעולה טיהור. הצורף עובד עם אש עזה כדי להתיך את המתכת ולזקקה, פעולה של הפרדה בין המתכת היקרה לסיגים של מתכות נוספות המצויות בתוכה.

בישראל התפתחה הצורפות באופן בו היא משקפת את קיבוץ הגלויות מצד אחד ומצד שני את התפתחות התרבות והאמנות בישראל. שימור מלאכות יד עתיקות, צורפות מסורתית כמו עבודות הפיליגרן של העולים מתימן לבין חדשנות טכנולוגית ועיצוב אוונגרדי. עם הקמת בית הספר "בצלאל" ב-1906, בוריס ש"ץ, מייסד בצלאל, גייס צורפים תימנים שהצטרפו לבית הספר והשפיעו על התפתחות התחום בארץ. עולים מארצות האסלאם וממדינות אירופה גם הם השפיעו על התפתחות הצורפות לשילוב של צורפות מסורתית הכוללת מוטיבים יהודיים עם צורפות מודרנית ועכשווית. מטרת בית ספר בצלאל והאמנים שלימדו בו הייתה ליצור סגנון עברי וארץ ישראלי שהושפע מאמנות יהודית וארכאולוגיה מקומית, נופי הארץ וההיסטוריה שלה^[1].

מקצועות צורפות

מודליסט יוצר מודלים של תכשיטים או חלקי תכשיטים. ניתן להעתיק תכשיט על ידי יצירת תבנית מהמקור ויציקה של עותקים רבים מאותו תכשיט או אלמנט מעוצב. מי שיוצר תכשיט כדי ליצור עותקים ממנו, הוא למעשה מודליסט. השלב הבא הוא יצירת תבנית מאסטר ממנה ניתן לצקת תכשיטים רבים.
יוצק המתמחה ביציקת מתכות אל תכשיטים באמצעות שעווה נעלמת. להרחבה ניתן לפנות לערך בוויקיפדיה: יציקה.
מתקן ומשקם צורף המתמחה בתיקון תכשיטים, בשיקומם ושימורם.
משבץ המתמחה בקיבוע אבני החן אל תוך התכשיט או על פניו.
לוטש (ממרק) תכשיטים.
חרט המתמחה בגילוף צורות המובאות אל פני התכשיט.
יוצר תבניות הגומי המתמחה בייצור תבניות הגומי עבור המאסטר.
אמן אמייל המתמחה בעיטור התכשיט בזיגוג אמייל.
מצפה המתמחה בציפוי מתכות על פני תכשיטים וכלי כסף.

מן המקורות

בתנ"ך מופיע הערך צורף בהקשרים שונים. אצל הנביאים הצורף הוא שותף ביצירת פסלי אלילים, במשלי מופיע תפקידו כמזקק מתכות אצילות.

משלי כ"ה, ד': הָג֣וֹ סִיגִ֣ים מִכָּ֑סֶף וַיֵּצֵ֖א לַצֹּרֵ֣ף כֶּֽלִי׃ כאן ישנו תיאור של עבודת הצורף. לפי פירוש רש"י הנמשל הוא: "כשם שאין הכלי של כסף יוצא למלאכת צורף עד שיוציאו ממנו סיגים של נחשת שבו, כך אין צבור נפטרין מעונש עד שיוציאו מתוכם הרשעים ויעשו בהם דין."

גם במלאכי מופיעה מלאכת הצורף כמשל לטיהור הציבור: ספר מלאכי ג׳, ג׳, וְיָשַׁ֨ב מְצָרֵ֤ף וּמְטַהֵר֙ כֶּ֔סֶף וְטִהַ֤ר אֶת־בְּנֵֽי־לֵוִי֙ וְזִקַּ֣ק אֹתָ֔ם כַּזָּהָ֖ב וְכַכָּ֑סֶף וְהָיוּ֙ לַֽיהוָ֔ה מַגִּישֵׁ֥י מִנְחָ֖ה בִּצְדָקָֽה.

ישעיהו מ', י"ט: הַפֶּ֨סֶל֙ נָסַ֣ךְ חָרָ֔שׁ וְצֹרֵ֖ף בַּזָּהָ֣ב יְרַקְּעֶ֑נּוּ וּרְתֻק֥וֹת כֶּ֖סֶף צוֹרֵֽף׃

מוסדות לימוד לצורפות

באקדמיה הישראלית קיימים שני מוסדות עיקריים שמעניקים תואר ראשון בצורפות:

בצלאל, האקדמיה לאמנות ולעיצוב בירושלים, המחלקה לצורפות ואפנה. "המחלקה רואה חשיבות בשמירת ההרמוניה בין תחומי הצורפות, האביזרים והאופנה ושואפת להביא בשורה חדשה בכל הקשור לסביבת הגוף מבחינה רעיונית, חומרית וטכנית, תוך שמירה על מרחב היצירה של כל תחום."
שנקר, הנדסה, עיצוב, אמנות. המחלקה לעיצוב תכשיטים ע"ש אליס גוטסמן. "המחלקה לעיצוב תכשיטים ע"ש אליס גוטסמן בשנקר נוסדה מתוך חזון ומטרה לגשר על הפער שבין אמנות לתעשייה."

עד השנה האחרונה פעל בית ספר "אומנית" של נעמ"ת שהכשיר צורפות וצורפים והעניק תעודה מקצועית של משרד העבודה.

ישנם בתי ספר פרטיים לצורפות בארץ, בהם מתקיימת הכשרה מעשית מקיפה לצד סדנאות וקורסים קצרים.

צורפות מסורתית

תכשיטים מהווים קישוט המשלים את הלבוש, עדות למצב הלובש - למשל טבעת אירוסין או נישואין, סמל למעמד ולעושר. התכשיטים העידו על מוצא העונדים והאם הם עירוניים או כפריים. ישנם תכשיטים המהווים הגנה או סגולה ותכשיטיה של אשה נשואה הם רכושה הבלעדי. תצוגת התכשיטים במחלקה לאתנוגרפיה יהודית במוזיאון ישראל מציגה את המורכבות הזו. ^[2]

צורפות מסורתית בתימן

במסורת התימנית הכלה מגיעה לחופתה כשהיא עוטה תכשיטים ורקמה משולבת פרטי מתכת מעוצבים מכף רגל ועד ראש. התכשיטים הוכנו על יד משפחת הכלה, נשמרו והועברו ממשפחה למשפחה, מכלה לכלה. אשה שהייתה אמונה על הלבשת הכלה אספה אותם והכינה את הכלה לחופה.

	טבעות כחלק מלבוש כלה תימניה

לקריאה נוספת

מזיאר ישורון (אזר-אדיבי), אומנות התכשיט המשובץ, מושגים חומרים תהליכים, (עורכת: שירה עמי), מכון היהלומים הישראלי, 2006.
טים מקרייט, המדריך השלם לצורפות. תרגום של הספר The Complete metalsmith - An Illustrated Handbook. ספר המלווה בהסברים מעשיים ובאיורים רבים.
תקציר מאמר בנושא צורפות עכשווית באתר מכללת בצלאל: A Touchy Affair: On Contemporary and Commercial Jewelry
אוסף מאמרים בנושא צורפות מאתר מכללת בצלאל
"מעשה צורף", תכשיטי בית יעקבי בימי ראשית המדינה, כנען-קדר נורית.
צורפות בכור ההיתוך; אומנויות יהודי תימן והתהוותה של תרבות החזותית הלאומית בישראל 1967-1882, יעל גילעת.
דיוקן צרוף : חייו ויצירתו של הצורף משה בן דוד מביחאן לכור החיתוך הישראלי, יעל גילעת.
עטור מצחך, מתיבת התכשיטים של עדות ישראל, עורכת: עליה בן-עמי.
תכשיטים מימי קדם, רנאטה רוזנטל.
מורשת הצורפות בעם ישראל, אברהם צורף.
ארץ חפץ, אומנות ועיצוב במתכת בשני העשורים הראשונים למדינה. מאוסף ויקי בן-ציוני.