קרארה
| |||
 | |||
| מחצבות שיש קרארה מעל בתי העיר | |||
| מדינה |
 איטליה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז |
 טוסקנה | ||
| נפה | מאסה-קרארה | ||
| בירת העיר |
קרארה  | ||
| שטח | 71 קמ"ר | ||
| גובה | 100 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 59,905 (1 בינואר 2023) | ||
| ‑ צפיפות | 922.4 נפש לקמ"ר (2008) | ||
| קואורדינטות | 44°04.6′N 10°06′E / 44.0767°N 10.100°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://www.comune.carrara.ms.it | |||
  | |||
קרארה (באיטלקית: Carrara) היא עיר בנפת מאסה-קרארה שבטוסקנה, איטליה. היא מפורסמת בזכות השיש האיכותי שבה שצבעו לבן-אפור-כחלחל.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקום ידועה התיישבות כבר במאה ה-9 לפנה"ס, אז ישבו במקום שבטי הליגוריים (אנ'). במאה השנייה לפנה"ס כבשה רומא את המקום יחד עם כל ליגוריה והפעילה בו מחצבות שיש. בימי הביניים עברה העיר בין לומברדיה לאימפריה הביזנטית ולבישופות לוני. במסגרת מאבקי הכוח בין הגואלפים והגיבלינים נטתה העיר למפלגת הגיבלינים (תומכי הקיסרות הרומית הקדושה ומתנגדי מדינת האפיפיור). ב-1313 עברה העיר לשליטת הרפובליקה של פיזה, לוקה ופירנצה, מאוחר יותר היא עברה לשליטת משפחת ויסקונטי, דוכסי מילאנו שהחזיקו בה עד 1477. בין מחצית המאה ה-15 וראשית המאה ה-19 הייתה העיר מרכזה של דוכסות מאסה וקרארה, תחת שליטת משפחת סיבו-מלספינה (Cybo Malaspina; שצאצאה הנושע ביותר הוא האפיפיור אינוקנטיוס השמיני) ומ-1738 משפחת ד'אסטה (d'Este), כחלק מדוכסות מודנה ורג'ו, למעט פרק זמן קצר בו שלטה באזור אליזה בונפרטה, שארת בשרו של נפוליאון.
בעת איחוד איטליה הייתה העיר מרכז להתקוממות אותה הוביל ג'וזפה מציני.
קרארה נודעה כנושאת דגל האנרכיזם האיטלקי ובשנת 1968 נוסדה בה "פדרציית האנרכיסטים הבינלאומית"[1].
שיש קרארה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיש קרארה נודע כשיש משובח עוד מהעולם העתיק. הפנתאון ברומא ואף עמוד טראיאנוס עשויים שיש קרארה. פסלי הרנסאנס האיטלקי חזרו והעלו את השיש מקרארה למדרגה עליונה בשאיפתם לאיכות. פסל דוד של מיכלאנג'לו עשוי שיש קרארה באיכות ירודה, וכן חזית הדואומו של סיינה, הפרטים בקמפנילה די ג'וטו בפירנצה ועוד. התחייה הגותית של המאה ה-19 פנתה אף היא לקרארה. חזית ההדואומו של פירנצה, כנסיית סנטה קרוצ'ה בעיר ועוד נבנו משיש זה. גם המרבל ארץ' בלונדון נבנה בשיש קרארה.
סביב מחצבות השיש הוקמו אקדמיה לפיסול ומוזיאון המציג שימוש בשיש לצורכי פיסול ואדריכלות מן העת העתיקה ועד ימינו.
הגאולוג פאולו סאבי חקר את שיש קרארה וגילה, במחצית המאה ה-19, שהוא סלע מותמר.
אתרים בעלי עניין[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הקתדרלה ("דואומו") מן המאה ה-12
- ארמון הדוכסים (Palazzo Cybo Malaspina), הכולל מבצר מן המאה ה-13 על בסיס מוקדם יותר של מבצר לומברדי (Castello Malaspiniano) וארמון רנסאנסי מן המאה ה-16. כיום משכן האקדמיה לאומנויות יפות. במקום נמצאו גם עתיקות רומאיות.
- הכנסייה הבארוקית סן פרנצ'סקו שהוקמה בשנים 1623–1664 בהוראתו של הדוכס קארלו הראשון (Carlo I Cybo-Malaspina)
- כנסיית סופרג'יו (Suffragio) שבנייתה החלה ב-1686 והסתיימה רק במאה ה-19 עם חזית שיש מפוארת בסגנון הבארוק בה מפוסלת היצירה "מריה והנשמות בכור המצרף".
ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קרארה (באיטלקית)- "הר מיכלאנג'לו" ספר על מחצבות קרארה (באנגלית)
- ריכוז פרטים לגבי העיר (באנגלית)
- קרארה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פרק ה"אודות" באתר הפדרציה (באנגלית)