ויני מדיקיזלה-מנדלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויני מנדלה
Winnie Madikizela-Mandela
Winnie Mandela 190814.jpg
ויני מנדלה בסווטו
מדינה דרום אפריקה
תאריך לידה 26 בספטמבר 1936 (בת 81)
מקום לידה אמבונגווני
השכלה אוניברסיטת דרום אפריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC)
דת מתודיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
בן-זוג נלסון מנדלה, (1958–1996; גרושים; 2 ילדות)
חברת פרלמנט דרא"פ
תקופת כהונה 2009
הגברת הראשונה של דרא"פ
תקופת כהונה 1994 – 1996 (כשנתיים)
הקודם מריקה דה קלרק
הבא גראסה מישל
סגנית שר האמנות, התרבות, המדע והטכנולוגיה
תקופת כהונה 1994 – 1996 (כשנתיים)
הקודם אין, תפקיד חדש בממשלת פוסט-האפרטהייד
הבא פאלו ג'ורדן (אמנות ותרבות), דרק הנקום (מדע וטכנולוגיה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ויני מדיקיזלה-מנדלהאנגלית: Winnie Madikizela-Mandela; נולדה בשם Nomzamo Winifred Zanyiwe Madikizela, ב-26 בספטמבר 1936) היא פעילה חברתית ואנטי-אפרטהייד, ופוליטיקאית דרום-אפריקאית. היא כיהנה כנשיאת ליגת הנשים של הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC), והחזיקה במספר משרות בממשלה. 

 היא הייתה נשואה לנלסון מנדלה במשך 38 שנים, כולל 27 בהן ישב בכלא בתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה, כאשר היא פעלה כנציגתו אל מול העולם, והעבירה לציבור את מחשבותיו ודיווחה על מצבו.[1] השניים היו עדיין נשואים כאשר הוא נהיה לנשיא דרום אפריקה ב-1994, אך בפועל נפרדו שנתיים קודם לכן. הם התגרשו ב-1996,[2] אך ויני המשיכה להיות נוכחת בחייו למרות נישואיו השניים ב-1998, ועמדה לצידו כאשר עבר טיפולים למחלת לב.[3]

דמותה שנויה במחלוקת - תומכיה מכנים אותה "אם האומה", בעוד אחרים מגנים אותה מאחר שוועדת האמת והפיוס דרום האפריקנית מצאה שהיא הייתה אחראית באופן אישי לרציחתם, עינויים, חטיפתם ותקיפתם של גברים, נשים וילדים רבים, וכן אחראית באופן עקיף למספר רב אף יותר של פשעים.[4]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה בשפת הקוסה הוא נומזמו (היא שמתאמצת). היא נולדה בכפר אמבונגווני, בחבל ביזאנה, בפונדונלד. היא עבדה במגוון משרות בבנטוסטן טרנסקיי. למרות המגבלות על השכלת שחורים באפרטהייד, היא הצליחה לסיים תואר בעבודה סוציאלית ממכללת יאן הופמאייר ביוהנסבורג, ומאוחר יותר, BA ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת ויטווטרסנד.

נישואים ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא פגשה את עורך הדין והאקטיביסט אנטי-האפרטהייד נלסון מנדלה ב-1957. היא הייתה בת 22, והמתינה לאוטובוס בסווטו. מנדלה ראה אותה, הוקסם,  והזמין אותה לארוחת צהריים למחרת. השניים נישאו ב-1958, ונולדו להם שתי בנות - זנאני (1959) וזינדזי (1960). נלסון נעצר ב-1963 ונשלח לכלא, ושוחרר רק ב-1990. החיים לאחר שחרורו לא היטיבו עמם - למרות חזית מאוחדת ופופולרית במהלך שנותיו בכלא, ויני ונלסון נפרדו ב-1992, והתגרשו ב-1996, שנתיים לאחר שנלסון נהיה לנשיא דרום אפריקה. בראיון ב-1994, כשנשאלה לגבי הסיכויים לפיוס עם נלסון, ויני אמרה, "אני לא נלחמת להיות הגברת הראשונה של האומה. למעשה, אני לא הטיפוס להופיע עם פרחים יפים בידיי, ולהיות קישוט יפה עבור כולם."[5]

תקופת האפרטהייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויני הייתה נעצרת תכופות על ידי כוחות הממשלה בגין פעילותה הפוליטית נגד משטר האפרטייד. היא עברה עינויים, הוחזקה במעצר בית, הייתה במעקב, ואף ישבה בכלא בבידוד למשך שנה וחצי. היא הפכה לסמל המאבק, והוגלתה רשמית לעיר ברנדפורט באורנג' פרי סטייט (אזור הבנטוסטנים), ולא הורשתה לצאת משם אלא לבקר את נלסון בכלא. דברים אלה לא מנעו ממנה להמשיך בפועלה - היא הקימה קליניקות, הובילה קמפיינים למען שוויון, ועשתה את דרכה בהיררכיית האירון של ה-ANC.[6]  ב-1985 ויני מנדלה זכתה בפרס רוברט פ. קנדי לזכויות אדם, יחד עם הפעילים אלן בוסק ובאיירס נאודה, בשל עבודתם בדרום אפריקה.

הרשעות וממצאים פליליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה הטוב של ויני הוכתם על ידי רטוריקה כפי שהפגינה בנאום במונסיוויל ב-13 באפריל 1986, כאשר הביעה תמיכה בפרקטיקת ה"necklacing" (מלשון ענק, או שרשרת - שריפת אנשים בעודם חיים עם צמיגים ממולאים בדלק סביב צווארם), באומרה, "עם קופסאות הגפרורים שלנו והענקים שלנו, נשחרר את הארץ הזו."[7]

בנוסף, היו האשמות מצד שומר הראש שלה, ג'רי מוסיבוזי ריצ'רדסון, שהיא הזמינה מעשי חטיפה ורצח.[8] בדצמבר 1988, ריצ'רדסון חטף את ג'יימס סייפל בן ה-14, יחד עם שלושה נערים נוספים, מביתו של הכומר פול ורין. ועל פי טענת ריצ'רדסון, הוא הביא את הנערים לביתה של ויני על פי פקודתה, מכיוון שהיא חשדה שהכומר מתעלל בהם מינית. בביתה, הנערים עונו כדי שיודו בדבר ההתעללות. סייפל הואשם שהוא משת"פ, וגופתו נמצאה ב-6 בינואר 1989 בשדה עם פציעות דקירה לגרונו.[9][10]

ב-1991 היא זוכתה מכל ההאשמות חוץ מחטיפה. גזר דינה היה שש שנות מאסר, אך בערעור העונש מוגר לקנס. בדו"ח הסופי של ועדת האמת והפיוס, מ-1998, כתוב, "הגב' ויני מדיקיזלה מנדלה היא אחראית פוליטית ומוסרית להפרות הבוטות של זכויות האדם בידי ה-MUFC (מועדון הכדורגל על שם מנדלה, שסיפקו לוויני שירותי אבטחה)". 


ב-1992 ויני הואשמה ברציחתו של ד"ר אבו בכר אסוות, ידיד משפחה אשר בדק את סייפל לאחר שנחטף, ולפני שנרצח. נטען כי היא שילמה סכום בשווי $8000 וסיפקה את כלי הנשק לרצח, אשר בוצע ב-27 בינואר 1989.[11] השימועים בוועדת האמת והפיוס הושעו, כאשר הושמעו טענות שעדים חווים הפחדות ואיומים בשמה של ויני מנדלה.[12]

המעבר לדמוקרטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויני מנדלה יחד עם נלסון מנדלה, אלברטו צ'יסנו ובתו סידליה, במוזמביק, 1990

בתקופת המעבר ממשטר האפרטהייד לדמוקרטיה, ויני אימצה גישה פחות סלחנית כלפי הקהילה הלבנה מאשר בעלה. למרות שוויני ונלסון הופיעו כמלוכדים כשהוא השתחרר, נישואיהם הסתיימו זמן לא רק לאחר מכן, ואחר כך אף התגלה שוויני ניהלה מערכת יחסים אחרת בזמן שנלסון שהה בכלא. לאחר הגירושים, היא אמצה את השם מדיקיזלה-מנדלה, ומונתה להיות סגנית שר האמנות, התרבות, המדע והטכנולוגיה בממשלת פוסט-האפרטהייד הראשונה (מאי 1994). היא הושעתה מתפקידה כעבור קצת פחות משנה בגין חשדות לשחיתות.[13]

למרות הכל, היא נותרה אהודה בקרב רבים מפעילי ה-ANC. בדצמבר 1993, ושוב באפריל 1997, היא נבחרה לנשיאות ליגת הנשים של ה-ANC, בפעם השנייה אחרי שכבר הופיעה בפני ועדת האמת והפיוס. הארכיבישוף דזמונד טוטו הכיר בחשיבותה במאבק נגד האפרטהייד, אך גם עודד אותה להתנצל ולקחת אחריות על מחדליה. בתגובה זהירה, היא הודתה שדברים "השתבשו מאוד".[14]

בעיות משפטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 באפריל 2003, ויני מנדלה הורשעה ב-43 סעיפים של הונאה, ו-25 סעיפי גניבה, והברוקר שלה, עדי מולמן, הורשע בעוון 58 סעיפי הונאה ו-25 סעיפי גניבה. שניהם כפרו באשמה, שהייתה בגין גניבת כספים מקרן לוויות. על מדיקיזלה-מנדלה נגזרו חמש שנות מאסר. היא התפטרה מכל תפקידיה ב-ANC ובממשלה. בערעור ב-2004, השופט מצא כי "הפשעים לא היו למטרת העשרה עצמית", והוא ביטל את האשמות הגניבה וגזר הדין הנלווה, ואישר רק את ההרשעה עבוד סעיף הונאה אחד, עם גזר דין מושהה של שלוש וחצי שנים.[15]

החזרה לפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2007, ה-ANC הכריזה על בחירות לוועד המנהל הארצי; ויני זכתה במקום הראשון.[16][17]

ב-2008, כשפרצו מהומות נגד מהגרים בדרום אפריקה, ויני ביקרה את הפורעים, והאשימה את מדיניות הממשלה בחוסר הדיור ובגישה השלילית כלפי המהגרים. היא התנצלה לקורבנות האלימות, והציעה את ביתה כמחסה למשפחת מהגרים מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

בבחירות הכלליות של ה-ANC ב-2009, ויני לקחה את המקום החמישי ברשימת המפלגה, אחרי נשיא המפלגה ונשיא דרום אפריקה, ג'ייקוב זומה, נשיא המדינה לשעבר קגלמה מוטלנת'ה, סגן הנשיא בלקה מבטה, ושר האוצר טרבור מנואל. מאמר ב-Observer גרס שמיקומה הגבוה מראה כי הנהגת המפלגה רואה אותה כמשאב חשוב בבחירות, ושהיא מסייעת ללכד תמיכה עממית ובמיוחד בשכבות העניות באוכלוסייה.[18]

בראיון ב-2010, מדיקיזלה-מנדלה תקפה את בעלה לשעבר, ואמרה שהוא "אכזב את השחורים", ש"מוציאים אותו לעיניי הציבור רק כדי לגייס כספים", ושהוא בסך הכל "קרן". היא גם ביקרה את החלטתו לקבל את פרס נובל יחד עם דה קלרק. בין היתר, היא טענה שמנדלה כבר אינו נגיש לבנותיהם, ולא חסכה דבריה גם מהארכיבישוף טוטו, לו קראה "אוויל".[19]

הראיון משך תשומת לב מהתקשורת, וה-ANC הודיעו שהיא תתבקש להסביר דבריה. ב-14 במרץ 2010, יצאה הודעה בשמה של מדיקיזלה-מנדלה שהראיון מפוברק.[20]

יצוגים במדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט הטלוויזיוני "מנדלה" שיחקה אותה אלפרה וודארד. ב-1997, שיחקה אותה טינה ליפורד בתוכנית הדרמה "מנדלה ולה קלרק". בדרמת ה-BBC "גב' מנדלה" גילמה אותה סופי אוקונדו, ב-2010. בסרט "ויני מנדלה" מ-2011, שיחקה אותה ג'ניפר הדסון. התסריט היה מבוסס על הביוגרפיה של מנדלה מאת אנה מארי דו פראז בזדרוב, Winnie Mandela: A Life.[21] איגוד השחקנים הדרום אפריקאי התנגד לליהוקה של הדסון, בטענה שהשימוש בשחקנים זרים כדי לספר את סיפורי השחורים בדרום אפריקה חותר תחת מאמצים לפתח את תעשיית הקולנוע המקומית.[22]

דמותה של מנדלה חזרה בסרט משנת 2013, Mandela: Long Walk to Freedom, הפעם בגילומה של נעמי הריס (את נלסון מנדלה גילם השחקן הבריטי אידריס אלבה). כשצפתה בסרט, מדיקיזלה-מנדלה אמרה שהיא הרגישה שזו הפעם הראשונה שסיפורה יוצג על המסך. במאמר ב-The Guardian, גוגלת'ו אוקמסלקו כתבה שהסרט החזיר את ויני למקומה הראוי, והכיר במקומה במאבק, ש"עבור נשות דרום אפריקה היה יותר משמעותי מזה של בעלה".[23]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "In Mandela Legacy, a Place for Winnie?". The New York Times. 3 באוגוסט 2013. 
  2. ^ Daley, Suzanne (20 במרץ 1996). "South African Judge Gives Nelson Mandela a Divorce". The New York Times. 
  3. ^ Smith, David (6 בדצמבר 2013). "Nelson and Winnie Mandela's marriage ended, but the bond was never broken". The Guardian. 
  4. ^ "Truth and Reconciliation Commission of South Africa Report, Volume Two, Chapter 6 (pp. 543–82): Special Investigation: Mandela United Football Club". 29 באוקטובר 1998. 
  5. ^ Pereira, Derwin (22 ביוני 1994). "Derwin Pereira - 'Invest to rebuild S. Africa' call by Winnie Mandela". Pretoria. 
  6. ^ "Nomzamo Nobandla Winnifred MADIKIZELA-MANDELA". African National Congress. In 1969 she became one of the first detainees under Section 6 of the notorious Terrorism Act. She was detained for 18 months in solitary confinement in the condemned cell at Pretoria Central before being charged under the Suppression of Communism Act. 
  7. ^ "Row over 'mother of the nation' Winnie Mandela". The Guardian (UK). 27 בינואר 1989. 
  8. ^ "Winnie says evidence against her is 'ludicrous'". BBC News. 4 בדצמבר 1997. 
  9. ^ Wren, Christopher S. (26 במאי 1990). "Winnie Mandela Aide Guilty of Murder". The New York Times. 
  10. ^ Bodies probably won't bury Winnie M&G. 15 March 2013
  11. ^ "Panel Hears Evidence Winnie Mandela Sought Doctor's Death", The New York Times, 2 December 1997.
  12. ^ Winnie hearing adjourned after intimidation claims.
  13. ^ Bridgland, Fred (26 באפריל 2003). "Winnie Mandela's fall from grace". The Scotsman (Edinburgh). 
  14. ^ "Facing the Past". PBS NewsHour. 4 בדצמבר 1997. 
  15. ^ "Winnie: No personal gain". News24. 7 במאי 2004. 
  16. ^ Newly-elected National Executive Committee, ANC Website.
  17. ^ Winnie Mandela tops ANC election list, The Times, 21 December 2007
  18. ^ Winnie set for shock comeback to ANC politics.
  19. ^ Naipaul, Nadira (8 March 2010) "How Nelson Mandela betrayed us, says ex-wife Winnie".
  20. ^ "'Ms Naipaul is a liar and a fraud'".
  21. ^ Fleming, Michael. (17 November 2009) "Jennifer Hudson to star in 'Winnie'".
  22. ^ Tartaglione, Nancy. (7 December 2009) South African Actors Up In Arms over Hudson Casting | Movie News.
  23. ^ "Long Walk to Freedom returns Winnie Mandela to her rightful place". The Guardian. 5 בינואר 2014.