ולטר ליכל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ולטר ליכל
Walter Lichel
אין תמונה חופשית
לידה 1 במאי 1885
שטולפ, האימפריה הגרמנית האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית
פטירה 10 בדצמבר 1969 (בגיל 84)
ברנאו, גרמניה המערבית גרמניה המערביתגרמניה המערבית
השתייכות האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית  האימפריה הגרמנית
רפובליקת ויימאררפובליקת ויימאר  רפובליקת ויימאר
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית
תקופת שירות 19031945
דרגה גנרל (ורמאכט) גנרל חיל הרגלים (ורמאכט)
תפקידים צבאיים
מפקד הדיוויזיה ה-3
מפקד הדיוויזיה ה-123
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם השנייה
עיטורים

גנרל ולטר ליכלגרמנית Walter Lichel;‏ 1 במאי 1885 - 10 בדצמבר 1969) היה מפקד בכיר בוורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליכל נולד ב-1 במאי 1885 בשטולפ, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. בשנת 1903 התגייס ליכל לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט הרגלים ה-83 (הסן ה-3 - פון ויטיך). בשנת 1906 הועבר לרגימנט הרגלים ה-147 (המזורי ה-2), ובשנת 1906 הועבר לרגימנט הרגלים ה-144 (לורן ה-5), עמו לחם במהלך מלחמת העולם הראשונה. ב-18 ביוני 1915 הועלה לדרגת האופטמן, ואף נפצע כמה פעמים במהלך הקרבות. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, אות הפציעה בשחור, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.

לאחר המלחמה הצטרף ליכל לרייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ב-1 באוקטובר 1929 מונה ליכל למפקד הגדוד ה-2 ברגימנט הרגלים ה-10 (הסקסוני), וב-1 באוקטובר 1932 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט. ב-1 באוקטובר 1933 מונה לראש מטה המפקח הכללי של חיל הרגלים במשרד המלחמה, וב-1 בספטמבר 1934 הועלה לדרגת אוברסט. ב-1 באוקטובר 1934 מונה ליכל למנהל אקדמי באקדמיה הצבאית במינכן, וב-6 באוקטובר 1936 מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-22. ב-1 בפברואר 1938 הועלה לדרגת גנרל מיור, וב-10 בנובמבר 1938 מונה למפקד הדיוויזיה ה-3.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ המלחמה היה ליכל מפקד הדיוויזיה ה-3, ופיקד עליה במהלך הפלישה לפולין כחלק מהקורפוס ה-2 במסגרת הארמייה הרביעית, וב-1 בפברואר 1940 הועלה לדרגת גנרל לוטננט. במהלך המערכה על צרפת לחם ליכל עם הדיוויזיה שבפיקודו כחלק מהקורפוס ה-3 במסגרת הארמייה ה-12, וב-5 באוקטובר 1940 מונה למפקד הדיוויזיה ה-123. במהלך מבצע ברברוסה לחם ליכל עם הדיוויזיה שבפיקודו כחלק מהקורפוס ה-28, ולאחר מכן כחלק מהקורפוס ה-2 במסגרת הארמייה ה-16. ב-5 באוגוסט 1941 נפצע ליכל באורח קשה מאוד במהלך הקרבות, ופונה לבית חולים שם שהה עד ה-31 באוגוסט 1944. ב-18 בספטמבר 1941 קיבל ליכל על פעולותיו את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל, וב-1 בדצמבר 1942 הועלה לדרגת גנרל חיל הרגלים. ב-1 בנובמבר 1944 מונה ליכל למפקד המחוז הצבאי ה-11 בהנובר, וב-13 באפריל 1945 נפל בשבי בעלות הברית.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליכל שוחרר מהשבי בשנת 1947. לאחר שחרורו התגורר ליכל בעיר ברנאו, עד למותו ב-10 בדצמבר 1969, והוא בן 84 שנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]