ולרי סבלין
 | |
| לידה |
1 בינואר 1939 סנקט פטרבורג, ברית המועצות  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
3 באוגוסט 1976 (בגיל 37) מוסקבה, ברית המועצות |
| מדינה |
ברית המועצות |
| השכלה |
|
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות |
| פרסים והוקרה |
מסדר שירות המולדת בכוחות המזוינים הסובייטים, דרגה 3 |
  | |
ולרי מיכאילוביץ' סבלין (ברוסית: Вале́рий Миха́йлович Са́блин; 1 בינואר 1939 – 3 באוגוסט 1976) היה קצין בחיל הים הסובייטי וחבר המפלגה הקומוניסטית. בנובמבר 1975, מאוכזב מהשחיתות ומהסטגנציה בברית המועצות של ליאוניד ברז'נייב, הוא הוביל מרד על הפריגטה הסובייטית סטורוז'בוי (ברוסית: Сторожевой) בתקווה לפתוח במהפכה פוליטית לניניסטית חדשה בברית המועצות. המרד שלו נכשל והוא הוצא להורג בגין בגידה תשעה חודשים לאחר מכן.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סבלין נולד בשנת 1939, בנו של קצין בחיל הים. הוא סיים את לימודיו במכון הימי פרונזה בלנינגרד בשנת 1960 ושירת בצי הצפוני הסובייטי. הוא מעולם לא פחד להביע את דעותיו בגלוי. בשנת 1962, כשהיה בן 23, הוא כתב מכתב לניקיטה חרושצ'וב, מנהיג ברית המועצות דאז, וביקש "להיפטר מהגורמים המושחתים במפלגה הקומוניסטית". לסבלין היה מזל והוא רק ננזף[1]. בשנת 1973 סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית-פוליטית על שם לנין ומונה לקומיסר. השוטר ניקולאי צ'רקשין, אחד מעמיתיו של סבלין, כתב: "הוא תמיד חשב בצורה בין לאומית... הוא ניסה להבין לעומק תופעות חברתיות. הוא היה פוליטיקאי טבעי.[1]"
המרד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – המרד על סטורז'ובוי
ב-8 בנובמבר 1975 תפס קפטן ולרי סבלין את הסטורוז'בוי, פריגטת טילים מסוג בורבסטניק, וכלא את קברניט הספינה וקצינים אחרים בבטן הספינה. תוכניתו של סבלין הייתה לקחת את הספינה ממפרץ ריגה צפונה למפרץ פינלנד ולנינגרד, דרך נהר נבה, לעגנה על ידי הסיירת אורורה (סמל המהפכה הרוסית), שם היה מוחה ברדיו ובטלוויזיה נגד השחיתות המשתוללת של עידן ברז'נייב. הוא תכנן לומר את מה שרבים חשבו באופן פרטי: שהמהפכה והמולדת נמצאים בסכנה; שהרשויות השולטות היו מושחתות, דמגוגיות, ושקרניות, והובילו את המדינה לתהום; שאידיאלים של הקומוניזם הושלכו; וכי היה צורך דחוף להחיות את עקרונות הצדק הלניניסטיים. סבלין היה מאמין חזק בערכים לניניסטיים וטען כי המערכת הסובייטית בגדה בהם.
אחד מהקצינים הזוטרים ברח ממאסר וקרא לסיוע. כשהסטורוז'ובוי יצא משפת מפרץ ריגה, עשרה מטוסי מפציצים ומטוסי סיור ושלוש עשרה אוניות מלחמה החלו במרדף, וירו מספר יריות אזהרה. כמה פצצות הוטלו על מקדמת הספינה ומאחוריה, וכן ירי מתותחים. ההגה של הסטורוז'בוי נפגע ובסופו של דבר נעצר. הספינות הרודפות סגרו על הספינה של סבלין, והפריגטה נעצרה על ידי קומנדו ימי סובייטי. עם זאת, לפני כן, סבלין נורה בברכו ועוכב על ידי הצוות שלו, שגם שחרר את הקברניט ושאר הקצינים השבויים.
סבלין הואשם בבגידה, הועמד לדין בבית משפט ביוני 1976 ונמצא אשם. אף על פי שלפשע זה נגזר עונש מאסר של 15 שנה, סבלין הוצא להורג ב-3 באוגוסט 1976. מפקדו השני של המרד, אלכסנדר שיין, קיבל עונש מאסר של שמונה שנים. שאר המורדים שוחררו.
בשנת 1994 המכללה הצבאית של בית המשפט העליון של הפדרציה הרוסית בחנה את גזר הדין עם אפשרות לשיקום לאחר המוות. בית המשפט שיקם את סבלין באופן חלקי במקום לפטור אותו לחלוטין ואת שיין (שעד אז ריצה את עונשו).
דיווחים על המרד במערב[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקרמלין לא רצה שהחדשות על המרד יתפשטו ולכן היה מוכן להציג את המרד כניסיון עריקה למערב - בניגוד לכוונותיו של סבלין. ניתן לצאת ממפרץ ריגה צפונה רק דרך מעבר צר בין האיים האסטוניים סאראמה והייומאה והיבשה. ספינה שדרכה מועדת ללנינגרד מריגה המעוניינת להימנע מתנאים כה מוגדרים חייבת בתחילה לכוון מערבה לכיוון האי השוודי גוטלנד. סבלין פנה בדרך זאת, מה שעשוי היה ליצור רושם מוטעה כי הסטורוז'בוי פונה לשוודיה או אפילו לדנמרק, שחברה בנאט"ו, במקום לנינגרד. עד סוף המלחמה הקרה, המודיעין המערבי האמין שהצוות תכנן לערוק.
גרגורי ד' יאנג היה המערבי הראשון שחקר את המרד במסגרת עבודת התואר השני שלו "מרד על סטורוז'בוי: מקרה חקר על מתנגדי משטר בצי הסובייטי", ומאוחר יותר בספר "הזקיף האחרון" מאת יאנג ונייט בראדן. התזה הוצבה בארכיוני האקדמיה הימית של ארצות הברית, שם נקראה על ידי טום קלנסי, אז איש מכירות ביטוח, שהתשמש בה כהשראה לכתיבת המרדף אחר אוקטובר האדום.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ולרי סבלין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Boris Egorov, How did a Navy officer organize one more revolution in the USSR in 1975?, www.rbth.com, 9 בנובמבר 2018 (באנגלית)