ורד צהוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ורד צהוב
עטיפת הספר
עטיפת הספר
מידע כללי
מאת ברק חמדני
שפת המקור עברית
הוצאה
הוצאה כנרת זמורה ביתן
תאריך הוצאה 2012
מספר עמודים 365
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 003417187

ורד צהוב הוא שם ספרו השלישי של ברק חמדני, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הספר מתרחשת בשבוע אחד בינואר 1943, ומשלבת שני סיפורים המתרחשים בו זמנית בשני מקומות שונים:

גטו טרזיינשטט – סגן מפקד הגטו, קצין האס אס קארל נימאייר, מקבל ממפקדו משימה חשובה – לארח בגטו משלחת של הצלב האדום, הבאה לבצע ביקורת על המתרחש במקום. על מנת להצליח במשימה זו, נימאייר מתחיל מיד בפעילות לייפוי הגטו, תוך הפרדתה והפעלתה של קבוצת יהודים קטנה שהגיעה לגטו רק ימים אחדים קודם לכן ואשר טרם נחשפה למוראות המקום. בקבוצה זו נכלל אוסקר, ילד בן תשע, שחלומו הוא להיות סופר. אוסקר משוטט ברחובות, בכיכר, באולמות השינה של המחנה, וכך נחשף לסדרה מרתקת של אירועים מוזרים המגרים את סקרנותו – מחזרות קרקס ועד הופעות תזמורת. הוא מחליט לחקור את פשר האירועים ולנסות לפענח את הקשר ביניהם.

הסתגרותה של אותה חבורת יהודים קטנה, ופעילותה החשאית כמצוות נימאייר, מטרידות מאוד את יתרת אסירי המחנה, עשרות אלפים במספר, אשר אינם שותפים להכנות לביקורת. ככל שהזמן חולף, הולכות וגוברות השמועות על כך שאותה קבוצה מסתגרת זוכה לתנאי מחיה משופרים. הדבר מעורר זעם בקרב האסירים, כמו גם ניסיונות לפרש ולהסביר את המתרחש בצד הסגור של המחנה.

סטלינגרד – ימים אחדים לפני תבוסתו הסופית של הוורמאכט, בבונקר חבוי תחת הקרקע, מחליט מפקד דיוויזיית הרגלים ה-16 של הוורמאכט, לוטננט גנרל פון שטאדן, כי הוא דווקא ניצח במערכה, ומורה לאנשיו להתחיל בהכנות לביצוע מצעד ניצחון. בין יתרת חייליו נמנה מזכירו, הנס נימאייר, בנו של סגן מפקד גטו טרזינשטט. הנס נרתם מיד למאמצים, ובכלל זאת מתנדב לצאת ולהביא אספקה מאחד הבונקרים הסמוכים. ביציאתו החוצה, אל הרחוב, ובביקורו בבונקר הסמוך, מגלה הנס את האמת - הניצחון לא היה ולא נברא. הוא מסיק כי מפקדו הוטעה, וחש לבשר לו את האמת הכואבת על המתרחש מחוץ לבונקר.

מציאות ואשליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון המרכזי בספר הוא האשליה, כאמצעי להתמודדות עם המציאות וכמפתח להישרדות. גיבורי הספר מחפשים משמעות למתרחש סביבם. הם מנסים לפרש את אירועי המציאות, בין אם המציאות היא אמיתית או מדומה, ובעיקר עסוקים בהונאה: הם מרמים זה את זה במודע או שלא במודע, ולא פעם מרמים גם את עצמם. דוגמאות:

נימאייר, סגן מפקד הגטו: מופקד על מעשה ההונאה הכרוך בביקור הצלב האדום. הוא מסתיר מפני היהודים במחנה העסוקים בהכנות לאירוע את סיבת ההכנות.

אוסקר: מנסה לפענח את האירועים המתרחשים סביבו. הוא מעניק להם הסבר ופרשנות משלו; לקראת סוף הסיפור, כשהוא מגלה מה "באמת" מסתתר מאחורי האירועים, הוא מנסה להסתיר זאת מפני נימאייר.

הנאצים: פעולות רבות של הנאצים, במציאות ובספר, נועדו כדי להסוות את כוונותיהם האמיתיות: הטרנספורטים נוסעים ל"מזרח"; ליהודים קשישים ניתנת הזכות לרכוש דירה במקום שנקרא "טרזינבאד"; ליהודים שיצאו בטרנספורט לבירקנאו, ניתנת האפשרות לשלוח לקרוביהם בגטו גלויות דואר מלאות אופטימיות.

אסירי המחנה: יוצרים עיוות מכוון בכמות היוצאים בטרנספורטים כדי להשאיר כמה שיותר יהודים במחנה; במקביל לתוכנית התרבות המותרת, מקיימים תוכנית תרבות חשאית המוסתרת מעיניו של נימאייר; עורכי העיתונים בגטו מנסים להסביר את האירועים המתרחשים בגטו באמצעות כתיבת מאמרים; בדחני הגטו גם הם מפרשים את האירועים כראות עיניהם, ובראשם החבר י', כוכב העיתון ההומוריסטי "שבע פרות".

פון שטאדן, מפקד הדיוויזיה: מכריז על ניצחון שלא היה ולא נברא; יוזם ומפקד על מבצע אספקה מוטס דמיוני שקיים רק ברשתות הקשר.

הנס נימאייר: במכתביו מן החזית, ולאור העובדה שאינו מצליח להילחם באמת, הנס מפריז בתיאורי קרב ומייחס לעצמו קרבות ואירועים שלא היו ולא נבראו.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הספר "ורד צהוב" מתרחשת על רקע מלחמת העולם השנייה ודנה בביקורו של הצלב האדום בגטו טרזין וכיבושה של העיר סטלינגרד בידי הגרמנים. עלילת הספר מחולקת למספר עלילות משנה: עלילתו של אוסקר ועלילותיו של פון שטאדן.[1]

סיפורו של אוסקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורו של אוסקר, הילד היהודי בן התשע ואמו אשר גורשו מביתם בדרזדן[2] מוביל אותם לגטו טרזין. אוסקר שזה עתה הגיע לגטו מופרד מאמו ומבחין במאורעות יוצאי דופן בגטו שאינם תואמים את התנאים הקשים שהיו בגטאות אחרים. כל אלו מהווים אירועים מכוננים לביקור משלחת הצלב האדום בגטו טרזין. כחלק מהתעמולה הנאצית נקבע ביקור של הצלב האדום בגטו. כפי שמתואר בספר, לקראת הביקור הגרמנים שיפצו בתים, שינו את שמות הרחובות לשמות פיוטיים, הקימו מבנים כגון: בנק בכיכר הגטו, מרכולים ובתי קפה. במועד קרוב יותר למועד הביקור קורצפו מדרכות הגטו ואפילו הוקם גן שעשועים לילדים (ליום אחד) כדי להסוות אפילו יותר את סבלם של היהודים בגטו.[3][4]

בעקבות הביקור המוצלח החליטו הנאצים להפיק סרט תעמולה, שהופקד בידיו של קורט גרון, שחקן ובמאי יהודי גרמני בעל שם ואחד מאסירי הגטו באותה עת. הסרט מהווה ביטוי לעיוות קבוע של המציאות בידי הנאצים, באמצעות מנגנוני תעמולה משוכללים, שהופעלו ברמה העולמית והלאומית גם יחד. בראש הרשימה מופיעים מעשי הונאה רבים מספור שאירעו במהלך התקופה, ובפרט הסתרת השמדת היהודים.[5]

הצילומים נערכו באותה השנה בידי צוות יהודי מהגטו. לאחר סיום ההפקה, רוב אנשי הצוות נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ.[6]

סיפורו של פון שטאדן והאנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורו של פון שטאדן, מפקד הדיוויזיה ומזכירו האנס נימאייר, נערך במקום אחר במקביל למתרחש בגטו. סיפורם לוקח חלק בקרבות הרחוב בעיר סטלינגרד עד תבוסתו של הוורמאכט בפברואר 1943. מערכה זו כונתה "קרב סטלינגרד" והסתיימה בתבוסת הגרמנים.[7][8]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברק חמדני, ורד צהוב, 2012
  2. ^ דרזדן, באתר בית התפוצות
  3. ^ רות בונדי, אדלשטיין נגד הזמן
  4. ^ גטו טרזיינשטאט 1941 – 1945, באתר בית טרזין- להנצחת חללי גטו טרזין
  5. ^ טרזינשטט, באתר מט"ח
  6. ^ רות בונדי, גטו טרזין, באתר יד ושם
  7. ^ מה היה קרב סטלינגרד שעצר את היטלר?, באתר אנציקלופדיה אאוריקה
  8. ^ ביוור, מבצע ברברוסה