ורה בריטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ורה בריטן
Vera Mary Brittain
Vera Brittain.jpg
לידה 29 בדצמבר 1893
הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 במרץ 1970 (בגיל 76)
וימבלדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק אחות, סופרת, משוררת, מחברת רומנים, פמיניסטית, פציפיסטית, עיתונאית, פעילה אנטי מלחמתית, סופרג'יסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג רולנד לייטון עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים שירלי ויליאמס עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סאמרוויל קולג', אוקספורד עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Testament of Youth עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
לוח הזיכרון המנציח את שתי החברות הטובות: ורה בריטן וויניפרד הולטבי

ורה מרי בריטןאנגלית: Vera Mary Brittain‏; 23 בדצמבר 189329 במרץ 1970) הייתה אחות, סופרת, פמיניסטית ופציפיסטית בריטית. ספר זכרונותיה "עדות נעורים" (אנ') משנת 1933 בו סיפרה על חוויותיה במהלך מלחמת העולם הראשונה, ותחילת מסעה לעבר פציפיזם, הפך לרב מכר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריטן נולדה בניוקסל, בת להורים אמידים. אביה, תומאס ארתור בריטן (1864–1935) היה ייצרן נייר, ואמה, אדית ברון בריטן (1868–1948), הייתה בעלת טחנות נייר.

כשהייתה בת 18 חודשים עברה המשפחה למקספילד צ'שייר, וכשהייתה בת 11 הם עברו להתגורר בעיירת הספא בקסטון בדרבישייר. בילדותה היה אחיה היחיד אדוארד חברה הקרוב ביותר. בגיל 13 נשלחה לפנימיית סנט מוניקה, בעיירה קינווד שבאזור סרי, היכן שדודתה הייתה מנהלת בית הספר.

למרות ההתנגדות הראשונית של אביה, בריטן החליטה ללמוד ספרות אנגלית בקולג' לנשים סמרוויל באוקספורד, וב-1915 דחתה את קבלת התואר כדי לעבוד כאחות מתנדבת (VAD) במשך רוב מלחמת העולם הראשונה, בתחילה הייתה בבקסטון ואחר כך בלונדון, מלטה וצרפת.

ארוסה, רולנד לייטון, חבריה הקרובים ויקטור ריצ'רדסון וגפרי ט'ורלו, ואחיה אדוארד, נהרגו כולם במלחמה.[1] המכתבים ששלחו זה לזה מתועדים בספר "מכתבים מדור אבוד". במכתב אחד לייטון מדבר בשם חבריו המתנדבים, שלמדו בבתי ספר יוקרתיים, ובשם הוא כותב על הצורך לקחת "חלק פעיל" במלחמה.[2]

בתום המלחמה, עם שובה לאוקספורד להמשיך את לימודיה, בריטן התקשתה להסתגל לחיים בבריטניה של לאחר המלחמה. היא פגשה את וויניפרד הולטבי, והתפתחה ביניהן ידידות קרובה, שתיהן קיוו להשתלב בסצנה הספרותית בלונדון. הקשר ביניהן נמשך עד מותה של הולטבי בשנת 1935 מאי ספיקת כליות.[3] סופרות אחרות שלמדו עם בריטן בקולג׳ סומרוויל שבאוקספורד היו דורותי ל. סיירס, הילדה ריד, מרגרט קנדי, וסילביה תומפסון.

בשנת 1925 התחתנה בריטן עם חוקר מדע המדינה ג'ורג' קטלין (1896–1979) ונולדו להם שני ילדים. בנם, ג'ון בריטן-קטלין (1927–1987), עמו הייתה לורה בריטן מערכת יחסים קשה, היה אמן, צייר, איש עסקים ומחבר האוטוביוגרפיה "הקוורטט המשפחתי" שיצאה לאור בשנת 1987. בתה היא שירלי ויליאמס שנולדה בשנת 1930.

הרומן הראשון של בריטן "הגאות האפלה" שפורסם בשנת 1923, יצר שערורייה כיון שתיאר באור מגוחך את המרצים באוקספורד, במיוחד את המרצים בקולג׳ סומרוויל. בשנת 1933 פרסמה את הממואר "עדות נעורים", שבזכותו התפרסמה, ובשנת 1940 את "עדות על חברות" ביוגרפיה על חברתה הסופרת והעיתונאית וויניפרד הולטבי. בשנת 1957 פרסמה את ספרה "עדות על ניסיון" (1957), שהוא המשך הסיפור האישי שלה בין השנים 1925–1950.

ורה בריטן כתבה בכנות, וביססה רבים מהרומנים שלה על חוויות אישיות, ועל אנשים שהכירה. הרומן "אחוזה מכובדת" משנת 1936 הוא אוטוביוגרפי, ועוסק בחברות הכושלת של בריטן עם הסופרת פיליס בנטלי, רגשותיה הרומנטיים כלפי המו"ל האמריקני ג'ורג' ברט ג'וניור, ומותו של אחיה אדוארד במלחמת העולם הראשונה בחזית האיטלקית בשנת 1918.

היומנים של בריטן בין השנים 1913–1917 פורסמו בשנת 1981 בתור "קורות הנוער". חלק מהמבקרים טענו כי "עדות נעורים" שונה מאוד משאר כתביה של בריטן במהלך המלחמה, ורמזו לכך שהייתה יותר מאופקת כאשר כתבה בצורה רטרוספקטיבית.[4]

בשנות העשרים של המאה העשרים בריטן הפכה למרצה קבועה מטעם איחוד חבר הלאומים, וביוני 1936 הוזמנה לדבר בעצרת שלום בדורצ'סטר, שם ישבה על הבמה יחד עם דיק שפרד, ג'ורג' לנסברי, לורנס האוסמן ודונלד סופר. לאחר אותו מפגש, שפרד הזמין אותה להצטרף לאיחוד למען השלום. לאחר שהתלבטה במשך שישה חודשים, היא נענתה להזמנה בינואר 1937, ובאותה שנה גם הצטרפה ל"אחוות הפציפיסטים האנגליקנים". הפציפיזם שאליו התוודעה בא לידי ביטוי בזמן מלחמת העולם השנייה, כשהחלה את הסדרה "מכתבים לשוחרי שלום".

בריטן הייתה פציפיסטית באמונתה אך סייעה למאמץ המלחמתי. היא עבדה כמפקדת כבוי אש, ונסעה ברחבי בריטניה וגייסה כספים לקמפיין של האיחוד למען השלום לעזרה במזון.

היא סבלה התקפות קשות על כך שיצאה נגד הפצצות על ריכוזי אוכלוסין בערים הגרמניות באמצעות ספרון שפרסמה בשנת 1944 על הנושא בשם: "טבח על ידי הפצצה". בשנת 1945 נודע שבספר השחור של הנאצים, שכלל שמות של כ 3,000 איש, שייעצרו מייד בבריטניה, עם הצלחת הפלישה הגרמנית, שמה של בריטן הופיע גם כן.[5]

משנות השלושים ואילך בריטן כתבה באופן קבוע למגזין הפציפיסטי חדשות השלום. במרוצת הזמן היא הפכה לחברת מערכת המגזין, ובשנות החמישים והשישים "כתבה מאמרים נגד האפרטהייד והקולוניאליזם ובעד פירוק נשק גרעיני".[6] ורה בריטן הייתה חלק מהסצנה הפמניסטית בבריטניה וחברה בקבוצת שש הנקודות .

בנובמבר 1966 בדרכה להרצאה היא נפלה ברחוב חשוך בלונדון ונחבלה קשות. אמנם היא הגיעה לאירוע והשתתפה בו. אך מאוחר יותר התברר שסדקה את זרוע שמאל ושברה את האצבע הקטנה של ידה. פציעות אלה בישרו את ההתדרדרות הפיזית והקוגניטיבית שלה.[7]

ורה בריטן מעולם לא התגברה ממש על נפילת אחיה האהוב, במלחמת העולם הראשונה.

היא נפטרה בווימבלדון ב־29 במרץ 1970, בת 76 הייתה במותה. בצוואתה ביקשה לפזר את אפרה על קברו של אדוארד בכפר באיטליה היא כתבה: "... במשך כמעט 50 שנה חלק מליבי נמצא בבית הקברות הכפרי האיטלקי."[8] בתה כיבדה את בקשה.[9]

מורשתה התרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיבוד הטלוויזיוני של ה-BBC של "עדות נעורים" ב-1979 שריל קמפבל שיחקה את דמותה של ורה בריטן.

כותבת השירים והשותפה לדרך ב"אחוות הפציפיסטים האנגליקנים" סו גילמוריי כתבה שיר לזכרה של בריטן, בשם "ורה".[10]

בשנת 1998 אלן בישופ ומארק בושרידג' ערכו את המכתבים של בריטן וארבעת האנשים הצעירים שהתכתבה איתם (אחיה, ארוסה ושני חברים קרובים), מתקופת מלחמת העולם, ואלו פורסמו תחת הכותרת "מכתבים מדור אבוד". האוסף גם עובד ידי בושרידג' לסדרת רדיו בתחנת הרדיו (BBC radio 4) בכיכובם של אמנדה רוט ורופרט גרייבס.

"כיוון שמתת", מבחר חדש של שירים ופרוזה שכתבה בריטן בתקופת מלחמת העולם הראשונה, שערך מארק בושרידג', פורסם על ידי ההוצאה לאור "ויראגו" בשנת 2008 לציון יום השנה התשעים של שביתת הנשק.

ב־9 בנובמבר 2008 שידר ערוץ הטלוויזיה BBC One סרט תיעודי באורך שעה על בריטן, כחלק מתוכניות יום הזיכרון לסיום מלחמת העולם הראשונה, בהנחיית ג'ו ברנד.[11]

בפברואר 2009 דווח כי סרטי ה- BBC מתעתדים להפיק סרט עלילתי מספרה של בריטן "עדות נעורים".[12] השחקנית האירית סירשה רונן לוהקה לתפקיד בריטן.[13]אך בדצמבר 2013 הוכרז כי במקומה תשחק אליסיה ויקנדר השוודית. הסרט יצא לאור בשנת 2014, כחלק מהנצחות למלחמת העולם הראשונה,[14] כיכבו בו קיט הרינגטון,[15] קולין מורגן, טארון אגרטון, אלכסנדרה רואץ',[16] דומיניק ווסט, אמילי ווטסון, ג'ואנה סקנלן, היילי אטוול, ג'ונתן ביילי ואנה צ'נסלור.[17] מפיקי הסרט היו דייוויד היימן, ורוזי אליסון.

ב־9 בנובמבר 2018 העתון וול סטריט ג'ורנל פרסם טור מאת אהרון שנור המוקדש לשירת מלחמת העולם הראשונה. גם השיר של ורה בריטן "אולי" נכלל בכתבה.[18]

ניתן למצוא לוחות המנציחים את זכרה של ורה בריטן במספר בתים בהם התגוררה ברחבי בריטניה, וגם בפארק ציבורי בעיירה בקסטון.

הארכיון של ורה בריטיין נמכר בשנת 1971 לאוניברסיטת מקמסטר שבקנדה. אוסף מסמכים נוסף, שנאסף במהלך כתיבת הביוגרפיה הרשמית של בריטן נתרם, על ידי פול ברי ומארק בוסטרידג', לספריית סמרוויל, הקולג' שבו למדה, שבאוניברסיטת אוקספורד.[19]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ורה בריטן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mark Bostridge (21 במאי 2012). "Vera's Testament is young again". The Daily Telegraph. 
  2. ^ Brittain, Vera (1998). Letters from a Lost Generation. London: Little, Brown and Company. עמ' 30. 
  3. ^ Mark Bostridge (15 במרץ 2012). "The story of the friendship between Winifred Holtby and Vera Brittain". The Daily Telegraph. 
  4. ^ Ouditt, Sharon (1994). Fighting Forces, Writing Women: Identity and Ideology in the First World War. London: Routledge. עמ' 33. 
  5. ^ Berry, Paul and Bostridge,Mark, Vera Brittain: A Life, 1995, ISBN 0-7011-2679-5 (p. 445).
  6. ^ Loretta Stec, "Pacifism, Vera Brittain, and India". Peace Review, vol. 13, no. 2, pp. 237–44, 2001.
  7. ^ Paul Berry in the foreword to Testament of Experience, 1980 Virago edition.
  8. ^ Berry and Bostridge, Vera Brittain: A Life, 1995 (p. 523)
  9. ^ "Prose & Poetry – Vera Brittain". Firstworldwar.com. אוגוסט 2001. בדיקה אחרונה ב-27 במאי 2008. 
  10. ^ [1] Archived 2 יולי 2007 at the Wayback Machine
  11. ^ "BBC Two – A Woman in Love and War: Vera Brittain". Bbc.co.uk. 23 במרץ 2010. בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2013. 
  12. ^ Film. "Vera Brittain to be subject of film". The Daily Telegraph, 13 February 2009. בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2013. 
  13. ^ Anita Singh (20 במאי 2012). "Cannes 2012: BBC to dramatise life of WW1 writer Vera Brittain". The Daily Telegraph. 
  14. ^ BamigboYye, Baz (19 בדצמבר 2013). "Chiwetel in the danger zone: Star tells of the 'dark moment' he had to 'whip' actress in new film 12 Years A Slave". dailymail.co.uk. בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2014. 
  15. ^ Kit, Borys (4 בפברואר 2014). "'Game of Thrones' Star Kit Harington to Headline 'Testament of Youth'". hollywoodreporter.com. בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2014. 
  16. ^ Ge, Linda (13 בפברואר 2014). "Taron Egerton, Colin Morgan and Alexandra Roach Join Alicia Vikander in 'Testament of Youth'". upandcomers.net. בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2014. 
  17. ^ Bullock, Dan (16 במרץ 2014). "Filming Begins On 'Testament of Youth' Starring Alicia Vikander & Kit Harington". thehollywoodnews.com. בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2014. 
  18. ^ "WSJ – The Great War Produced Some Great Poetry". wsj.com. 9 בנובמבר 2018. בדיקה אחרונה ב-28 באפריל 2019. 
  19. ^ "Special Collections". some.ox.ac.uk. בדיקה אחרונה ב-28 באוגוסט 2018.