סרט עלילתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סרט עלילתי או סרט בדיוני הוא סרט שמתאר סיפור, אירוע או סיפורת בדיוניים או באופן בדיוני. בסרטים כאלו, הצגת עלילות ודמויות אמינים עשויה לעזור ולשכנע את קהל הצופים שהסיפור העלילתי המתרחש לנגד עיניהם הוא אמיתי. תאורה ותנועת מצלמה, כמו גם אלמנטים קולנועיים אחרים, הפכו לחשובים יותר ויותר בסרטים האלה. עבודה רבה ומפורטת מושקעת בכתיבת תסריטים לסרט עלילתיים, שכן לעתים רחוקות מתאפשר בשלב הצילומים לסטות מהתסריטים שנקבעו מראש, אחרת תאבד תחושת הריאליזם. שחקנים חייבים לשחק בצורה אמינה, כדי לשכנע את הקהל שלדמויות בסרט יש חיים אמיתיים.

ככל הנראה, הסרט העלילתי הראשון שנעשה אי פעם היה " L'Arroseur arrosé" ("הגנן המושקה") של האחים לומייר, אשר הוקרן לראשונה בבית-קפה ב-28 בדצמבר 1895.‏[1] שנה לאחר מכן, בשנת 1896, אליס גי בלאשה ביימה את הסרט העלילתי "La fee aux choux" ("פיית הכרוב"). עם זאת, הסרט המפורסם ביותר, מבין הסרטים העלילתיים המוקדמים, הוא סרטו של ז'ורז' מלייס משנת 1902 "מסע אל הירח".[2] רוב הסרטים הקודמים לזה היו תמונות נעות של התרחשויות יומיומיות, כגון "רכבת נכנסת לתחנה" של האחים לומייר. מלייס היה אחד מבמאי הקולנוע הראשונים שקידמו את הטכנולוגיה הקולנועית, ובכך סלל את הדרך לקולנוע העלילתי.[3] מאז הוצגו לראשונה בשלהי המאה ה-19, הסרטים העלילתיים התקדמו כל כך, עד כדי כך שסוגות קולנועיות, כגון קומדיה או מערבון, היו, וימשיכו להיות, דרך נוספת לסווג את הסרטים הללו.[4]

השימוש במונח "קולנוע עלילתי" נעשה על מנת להבדיל בינו לבין קולנוע שאיננו עלילתי, אשר מעביר לצופים מידע, כגון סרטי טבע תיעודיים או סרטים ניסיוניים (עבודות כמו " Wavelength" של מייקל סנואו, "האיש עם מצלמת הקולנוע" של דג'יגה ורטוב או סרטיה של שנטל אקרמן). עם זאת, ישנם סרטים תיעודיים, שאינם בדיוניים, אך עשויים בכל זאת לספר סיפור. ככל שהז'אנרים הקולנועיים מתפתחים, מהז'אנר העלילתי ומהז'אנר התיעודי נוצר ז'אנר היברידי, המכונה "docufiction".

סרטים רבים מבוססים על התרחשויות אמיתיות, אך הם עדיין נחשבים כסרטים "עלילתיים" ולא "תיעודיים". הסיבה לכך היא שסרטים המבוססים על התרחשויות אמיתיות אינם נוצרים מחומר גלם של ההתרחשויות האמיתיות, אלא הם שיחזורים, המבוצעים על ידי שחקנים בשכר, המגלמים דמויות, לעתים קרובות יותר באופן דרמטי יותר, ובכך מספרים מחדש את שהתרחש (למשל: "21" של רוברט לוקטיק).[5]

בניגוד לספרות עלילתית, המבוססת בדרך כלל על דמויות, מצבים ואירועים שהם בדיוניים, דמיוניים או היפותטיים לחלוטין, הקולנוע תמיד מציג רפרנט אמיתי, המכונה "pro-filmic", שכולל את כל מה שקיים ומתרחש מול המצלמה.

מאז הופעתו של "הסגנון ההוליוודי הקלאסי" של תחילת המאה ה-20, שבמסגרתו תסריטים הופקו לסרטים על בסיס הפופולריות של הז'אנר, הכוכבים, המפיקים והבמאים המעורבים בפרויקט, הנרטיב, בדרך כלל בצורת סרט באורך מלא, שמר על דומיננטיות בקולנוע המסחרי והפך לשם נרדף עממי ל-"קולנוע".[6] הריאליזם הוא אחד המרכיבים המרכזיים, בסגנון הפופולרי המכונה "הוליוודי קלאסי". המרכיב המרכזי ביצירת קולנוע ריאליסטי טמון בשימוש בעריכה המשכית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סרט עלילתי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Alison McMahan, "Alice Guy Blaché, Lost Visionary of the Cinema" (New York: Continuum, 2002) p. 13.
  2. ^ Rosalind Leveridge, “Fantastic voyages of the cinematic imagination: George Méliès’s Trip to the Moon” Early Popular Visual Culture (May 2012), 10 (2), pg. 197-199
  3. ^ Rosalind Leveridge, “Fantastic voyages of the cinematic imagination: George Méliès’s Trip to the Moon” Early Popular Visual Culture (May 2012), 10 (2), pg. 197-199
  4. ^ Barsam, Richard Meran., and Dave Monahan. Looking at Movies: An Introduction to Film. New York: W.W. Norton &, 2010
  5. ^ Barsam, Richard Meran., and Dave Monahan. Looking at Movies: An Introduction to Film. New York: W.W. Norton &, 2010
  6. ^ Kaplan, E. Ann. Women and Film: Both Sides of the Camera. New York: Methuen, 1988