ורוניקה סורית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןורוניקה סורית
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: לחכיים
סוג: ורוניקה
מין: ורוניקה סורית
שם מדעי
Veronica syriaca
רומר ושולטס, 1817

ורוניקה סורית (שם מדעי: Veronica syriaca) היא צמח עשבוני חד-שנתי נפוץ ממשפחת הלכחיים (בעבר שויך ללועניתיים)[1][2]. הוורוניקה צומחת בשדות צפון ארץ ישראל ומרכזה[3]. פריחה המונית של הצמח עשויה ליצור מרבד צבעוני כחול-סגלגל. חלקו התחתון של הצמח הוא לבן וחלקו העליון נע בין כחול לסגול. שילוב הצבעים כחול ולבן גרם לצמח להיקרא בתקופה מסוימת "ורוניקה ציונית". הפריחה בארץ ישראל היא בחודשים ינואר עד מרץ. הצמח, כמו יתר הצמחים בסוג, קרוי על שמה של ורוניקה הקדושה.

תפוצה ובית גדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפוס תפוצתו ים-תיכוני ותפוצתו העולמית מצומצמת ומשתרעת מדרום טורקיה עד מצרים (לא כולל סיני)[1]. היא גדלה בערבות, בקרקעות מעובדות ובשדות בור, בקרקעות כבדות בהן הניקוז גרוע. הוא גדל בעמק עכו, בחוף הכרמל, בשרון, בגליל העליון, בגליל התחתון, בעמק יזרעאל, בכרמל, בשומרון, בשפלה, בהרי יהודה, בבקעת החולה, בגלבוע, במדבר שומרון, במדבר יהודה, בחרמון, בגולן, בגלעד, בעמון ובמואב[4].

מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורוניקה סורית
ורוניקה סורית בנחל דליות
ורוניקה סורית בטורקיה

ורוניקה סורית היא צמח עשבוני חד-שנתי, זקוף, גובהו 10 עד 30 ס"מ, מסועף בדרך כלל מהבסיס ומסתעף גם למעלה ושערותיו בלוטיות[5].

הגבעולים עגולים, בלתי נבובים ושעירים. הלוואים חסרים.

העלים פשוטים, העלים התחתונים נגדיים לרוב, החפים או העלים המלווים את הפרחים ומחיקם יוצאים הפרחים, מסורגים[6].

העלים קירחים, דמוי ביצה, שפתם חרוקה או משוננת, לפעמים תמימה. העלים התחתונים ביותר בעלי פטוטרת. טרף העלה מאונה (העלים חרוקים באופן ברור) עם 5 עד 9 אונות לעיתים רחוקות 11 אונות. צורת המתאר של הטרף עגולה, רוחב העלים שווה לאורכם או גדול מאורכם, בסיסם דמוי לב עד דמוי יתד.

התפרחות הן אשכולות דלילים שיוצאים מחיק חפים ונישאים בקצה הגבעולים וגם בצדדיהם. החפים האמצעיים תמימים, קטנים בהרבה מכל שאר העלים שאינם נושאים פרחים בחיקיהם והם קצרים בהרבה מעוקצי הפרחים. החפים אליפטיים עד מוארכים, העליונים תמימים.

הפרחים דו-מיניים, בעלי עטיף כפול, בלתי נכונים (אונות הכותרת בלתי שוות) ומאוחי עלי כותרת, כלומר עלי הכותרת מאוחים בבסיסם לצינור קטן והם נושרים כיחידה אחת.

הגביע מחולק עמקות ל-4 או ל-5 אונות, בדרך כלל לא שוות. אונות הגביע משתיירות בפרי. העורקים באונות הגביע אינם בולטים.

הכותרת גלגלית (האונות מפושקות וצינור הכותרת קצר מאוד), בלתי נכונה, האגן בעל 4 אונות מפושקות, שאינן שוות, העליונה רחבה יותר.

הכותרת גדולה לפחות פי 2 מהגביע וקוטרה 7 עד 17 מ"מ. צבעה כחול שמיים עם אונה תחתונה צרה לבנה. החלקים הכחולים מעורקים לאורכם ב-3 קוים כחולים כהים יותר. מרכז הפרח ירוק או זהוב, והמאבקים צהובים.

האבקנים 2, מעורים בכותרת, ארוכים למדי. הזרים נימיים, וקירחים. המאבקים בעלי 2 לשכות, הנפתחות בחריץ אורך, דרכו משתחררת האבקה.

השחלה עילית, עשויה 2 עלי שחלה מאוחים, היוצרים 2 מגורות[7]. עמוד שחלה אחד, משתייר בפרי, נימי, הצלקת אחת ותמימה[4]. השיליה חיקית.

עוקצי הפרחים מפושקים, וארוכים פעמים מספר מהגביע.

עוקצי הפירות זקופים או ישרים ונטויים כלפי מטה, ארוכים פי כמה מהגביע. אונות גביע מוארכות.

אורך עמוד השחלה 2.2 עד 3.5 מ"מ. והוא ארוך מהמפרץ שבתוכו הוא עומד.

הפרי הוא ההלקט פחוס כרגיל מן הצדדים, ריסני (נושאת שערות בלוטיות בשפתה), עטוף גביע משתייר, והוא מחולק כמעט עד הבסיס לשתי מגורות מפושקות. המפרץ בראשו, עם זווית צרה. עמוד השחלה ארוך פי 1.5 עד 3 מהמפרץ של ההלקט, שבתוכו הוא עומד. רוחבה של ההלקט ארוך יותר מאורכה, וההלקט ארוך כמו הגביע או ארוך יותר. ההלקט נפתח לאורך המחיצה שבין המגורות. בכל מגורה 8 עד 10 זרעים[5].

הזרעים זעירים, אורכם 1.3 מ"מ לכל היותר, דמוי ביצה ומקומטים קלות. בעלי אנדוספרם בשרני, המקיף את העובר הזקוף. הזרעים מופצים באמצעות הרוח.

הפריחה בין סוף דצמבר לבין סוף אפריל[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ורוניקה סורית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 POWO plants of the World Online. Published on the Internet, Veronica syriaca Roem. & Schult
  2. ^ Veronica syriaca Roem. & Schult, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏18-07-2023
  3. ^ 1 2 ורוניקה סורית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  4. ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל כנה ירושלים 1998, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 611-614
  5. ^ 1 2 Naomi Feinbrun-Dothan, Flora Palaestina – Part Three, Ericaceae to Compositae, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1978, עמ' 201-205
  6. ^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 412-414
  7. ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 400
ערך זה הוא קצרמר בנושא בוטניקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.