ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר
Ingres, Self-portrait.jpg
דיוקן עצמי בגיל 24
תאריך לידה 29 באוגוסט 1780
מקום לידה מונטובן
תאריך פטירה 14 בינואר 1867 (בגיל 86)
מקום פטירה פריז
תחום יצירה צייר, פוליטיקאי, צייר, מורה, כנר
זרם באמנות נאו-קלאסיציזם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בית המרחץ הטורקי (1862), שמן על בד, מוזאון הלובר

ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגרצרפתית: Jean Auguste Dominique Ingres; ‏29 באוגוסט 1780 - 14 בינואר 1867) היה צייר צרפתי. היה תלמידו המצטיין של ז'אק לואי דויד והנהיג את אסכולת דויד והתנועה הנאו-קלאסית לאחר מותו.

ז'אנר ציוריו כולל ציורים היסטוריים, מיתולוגיים, דיוקנאות ועירום נשי. הוא הקדיש הרבה מחיו לעירום הנשי וניסה להקנות להן יופי אידאלי המודגש בציוריו בכך שהיה "מוותר" על פירוט אנטומי מדויק של גופן של הנשים ("האודליסק הגדולה" 1814, "המרחץ הטורקי" 1862).

ב-1801 זכה בפרס רומא המלכותי אשר נתן לו את ההזדמנות לעזוב את פריז לאיטליה, אך עזב רק ב-1806 לאחר שהציג חמש יצירות ב"סלון" הצרפתי. הקהל הרחב התלהב מעבודותיו, אך מבקרי האומנות הצליפו בו קשות כשטענו שיצירות מאופיינות בקווים נוקשים מדי, שהצבעוניות מאופקת ושפירוט גוף האדם נראה מעוות.

ב-1824 חזר לפריז והקים סטודיו לתלמידים, כדי לעורר שוב את המוניטין הטוב שלו התחיל להתערבב עם אנשי החברה הגבוהה בכך שצייר את דיוקנאותיהם. בשנים 18341841 אף כיהן כראש האקדמיה לאמנות צרפתית ברומא. ב-1850 עזב את האקדמיה בעקבות מות אשתו.

מודל היופי הנשי ביצירותיו של אנגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי אנגר, מודל היופי הינו קרוב במהותו ליופי הקלאסי. האמן הושפע רבות מהז'אק-לואי דויד, אבי הסגנון הנאו קלאסי ויוהאן יואכים וינקלמן, היסטוריון תולדות האומנות אשר כתב במאה ה-18 בגרמניה אודות יופיים של האנשים והאמנות בימי יוון ורומא העתיקים אשר הגיעה לתמצות אידאל היופי. וינקלמן טען כי על האומנות הנאו-קלאסית לשאוף ולחקות את אומנות יוון ורומא מכיוון שאמנות זו נעלה יותר מטבע עצמו. נשותיו של אנגר התאפיינו בפנים אובליות ובהירות, עיני שקד גדולות, גבות עגולות ומשורטטות, סנטר קטן וצוואר ארוך וענוג. דוגמאות בולטות לכך הן ביצירותיו: "הברונית רוטשילד" 1848, ו"העלמה ריווייר" 1806. גם מבחינת תיאור גוף נשי נהג אנגר לתאר נשים ענוגות, ארוכות, חלקות וחסרות קמטים וזוויות. מכיוון ששאף לשמור על קו יפה וזורם כמנהג אמני הנאו קלאסיקה לעתים נהג להוסיף חוליות ולהאריך את גב הדוגמניות או לטשטש את מרפקן. בולטת במיוחד היא יצירתו: "המעיין" 1956 המציגה אידאל יופי של אישה חלקה, נטולת שיער ערווה, נראית כפסל שיש מימי יוון ורומא. זהו אינו תיאור של אישה בשר ודם, אלא אידאל נשי חף מפגמים[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פייפר, דיוויד, אינציקלופדיה לאמנות ופיסול, הוצאת כתר, 1984