ז'אן ברוסול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ז'אן ברוסול
Jean Broussolle
Jean Broussolle.jpg
לידה 15 בדצמבר 1920
סן-ואלייה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 במרץ 1984 (בגיל 63)
ארל, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמר, זמר-יוצר עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה קול עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ז'אן ברוסולצרפתית: Jean Broussolle,‏ 15 בדצמבר 1920 - 22 במרץ 1984) היה פזמונאי, מלחין, מעבד וזמר בריטון צרפתי, ידוע, בין השאר, כחבר בחבורת הזמר הקומפניון דה לה שנסון. יחד עם המלחין ז'אן פייר קאלבה היה ברוסול אחראי לרבים משיריהם המוצלחים של הקומפניון דה לה שנסון בשנים 1956–1972.

פרטים ביוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוסול נולד בסן-ואלייה-סיר-רון(Saint-Vallier-sur-Rhone) במחוז דרום (Drôme), שבדרום-מזרח צרפת, כבן הבכור מבין 8 ילדי משפחתו. רבים מבני המשפחה עסקו ברפואה ובימאות, כישויו של ברוסול טופחו במיוחד על ידי שניים מדודיו. אחד מהם לימד אותו את הסולפז' ובגיל 5 נתן לו כינור במתנה, והשני, כומר בנוטרדאם בפריז ומוזיקולוג מפורסם, העניק לו חצוצרת פרשים. ברוסול בילה את שנות ילדותו בלורן שם, במחוז מוזל, הוא סיים את לימודי התיכון. בהמשך הוא למד ספרות באוניברסיטת שטרסבורג שהועברה ב-1940 עם הסגל הצרפתי שלה לקלרמון-פראן בגלל הכיבוש הגרמני. ברוסול עמד להתחיל קריירה של מורה לספרות וחלם על קריירה ספרותית ועיתונאית. אחרי שחרור פריז ב-1944 חי בה ברוסול בתנאי דלות וניסה לעבוד בתחום הקולנוע, התיאטרון והזמר. מצבו הכלכלי השתפר אחרי שהתחיל לנגן בחצוצרה בתזמורות של מונמארטר - במועדון "Le Boeuf sur le toit", בקברט של אנייס קפרי וב- Club d'essai de la Radio.עם זאת הוא שלט גם בכלי נגינה נוספים כמו (כינור וכלי הקשה).בהמשך הוא הקדיש את זמנו למלאכת ההלחנה, לעיבודם של שירים ולכתיבת פזמונים. [1]. הוא הצטיין בנוסף ביצירת מערכונים מוזיקליים שאחדים מהם נשארו פופולריים עד היום. Gontran, Le violon de tante Estelle, Les tourlourous) Les Ecossais, Les jumelles de marine, Les Tyroliens). שמו פרץ לתודעה הציבורית בשנת 1948 עם הלהיט Mon papa laboureur על לחן של אנדרה פופ, ובביצועה של קתרין סובאז'. [2] בשנת 1952, בזמן שניגן בחצוצרה בתזמורת באקס-לה-בן בדרום צרפת, העלה את תשומת לבו של ז'אן לואי ז'ובר שהחליט לגייסו לקומפניון דה לה שנסון. ההזדמנות הופיעה במרץ אותה שנה, אחרי עזיבתו של מארק אראן, המנהל המוזיקלי של הלהקה. הצטרפותו של ברוסול בעת סיור של הלהקה בארצות הברית אושרה פה אחד והוא הפך חיש מהר ל"נשמה המוזיקלית" של ההרכב.[3]

פעילותו ב"קומפניון דה לה שנסון"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגעתו ללהקה של ז'אן-פייר קאלבה בשנת 1956 בישרה תקופה של שיתוף הפעולה פורה וחדשני של הצמד "קאלבה-ברוסול". בין היתר, עיבדו השניים שירים של יוצרים דרום-אמריקאים כמו ויניסיוס דה מוראיס ("ונוס") או פ. דה אנז'ליס. בתקופה זו התחולל מיוזמתו של ברוסול המעבר המוצלח מהפרק ה"מקהלתי", בחיי הלהקה, שבניהולו של מארק הראן", שהתחיל להיחשב למיושן, אל הפרק ה"כלי" יותר שהתחיל בערך אחרי 1972 תחת ניהולו של גסטון מישל קאסה. ברוסול ריענן אז את מופעי הלהקה תוך דגש על מערכונים - כגון Le Cirque, Le Violon de Tante Estelle, Les Tourlerous וכו'. להיטיהם של הקומפניון על מלותיו של בורסול אומצו על ידי זמרים רבים אחרים שביצעו אותם או לבד או יחד עם חבורת הקומפניון. ניתן לציין בהקשר זה את ז'ילבר בקו (Alors raconte)‏ (1956) ואנרי סלבדור (C'était hier, Quand je monte chez toi 1957 ), דריו מורנו (1958 Si tu vas á Rio), דלידה (Gondolier 1958) ואת העמית המלחין, ז'אן-פייר קלבה (Le Marchand de bonheur), (1959), (Enfant de bohème)‏ (1962).

המשך פעילותו האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מות חברו הטוב, גי בורגיניון, בדצמבר 1972 עזב ברוסול את חבורת הזמר. הוא המשיך לכתוב פזמונים, בין היתר, לסשה דיסטל: Ma première guitare, Accroche un ruban, La belle vie. הלחין אופרטה בשם "מיני-מוסטאש" וכן את היצירה "פיקולו סאקסו" שתוזמרה על ידי אנדרה פופ, לקול של מספר ולכלים, ונועדה להכיר לילדים את נפלאות עולם המוזיקה ושל כליו. Piccolo Saxo זכתה לביצוע מפורסם של השחקן פרנסואה פרייה.

ז'אן ברוסול נפטר בשנת 1984 בארל והובא לקבורה בבו-אן-פרובאנס.

להיטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1955 Alors raconte
  • Le Cirque*Le violon de tante Estelle 1955
  • 1957 Gondolier
  • Le Tourlourous
  • Guitare et tambourins 1957
  • 1957 Si tu vas à Rio (במקור הברזילאי:

Madoudeira chorou מאת קבליניו ומנוטרו)

  • 1957 Mélodie perdue
  • 1958 Le marchand de bonheur
  • 1958 Vénus
  • 1958 Ronde mexicaine
  • 1958 Nathalie s'en va
  • 1958 Allez savoir pourquoi
  • 1959 Bras dessus, bras
  • 1960 Notre concerto
  • 1960 Marin
  • 1960 Si tous les oiseaux

(לחן:ז'אן פייר קאלבה) - ידוע בישראל גם בגרסה עברית של נעמי שמר

  • 1960 L'enfant de bohème
  • 1961 Le cœur en bandoulière
  • 1961 Le Mexicain
  • 1961 Cheveux fous et lèvres roses
  • 1962 De ville en ville
  • ָ1962 Des milliers de soldats
  • 1962 Mon espagnole
  • La Costa Brava 1963
  • 1965 Tumbalala
  • 1965 Le temps des étudiants
  • 1967 Maria souviens-toi
  • 1970 Le coeur en fête
  • Merci Satchmo 1971

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

*Pierre Saka, Yann Plougastel - La Chanson française Larousse ,Montréal 1999

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mella (Fred), Mes maîtres enchanteurs Ed. Flammarion, Paris, 2006.
  • Lancelot (Hubert), Nous les Compagnons de la chanson Ed. Aubier-Archimbaud, Paris, 1989.
  • Fouinat (Christian), Les Compagnons de la chanson : des marchands de bonheur, allez savoir pourquoi Ed. Decal'Age Productions, Périgueux, 2007.
  • Broussolle (Jean), Le Compagnon en tournée autoproduit.
  • Louis Petriac, biographe et éditeur, admirateur.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

(Il donne le ton aux Compagnons (Jean-Guy Moreau

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ P.Saka,Y.Plougastel p.163
  2. ^ שם
  3. ^ J-G.Moreau