לדלג לתוכן

ז'אן ראסין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'אן ראסין
Jean Racine
לידה דצמבר 1639
La Ferté-Milon, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 באפריל 1699 (בגיל 59)
פריז, ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה כנסיית סן אטיין דו מונט עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת סן לואי, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה לטינית, צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה טרגדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי קלאסיציזם עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Andromaque, Bérénice, Britannicus, Bajazet, Mithridate, Iphigénie, Les Plaideurs, La Thébaïde, Alexandre le Grand, פדרה, Athalie, אסתר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Catherine de Romanet עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Jean-Baptiste Racine, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ז'אן ראסיןצרפתית: Jean Racine;‏ 21 בדצמבר 163921 באפריל 1699) היה מחזאי צרפתי.

נולד בעיירה לה פרטה-מילון (La Ferté-Milon) שמצפון-מזרח לפריז, לאב שהיה מפקח מטעם המלך על מכרות המלח שבסביבה. נתייתם מהוריו בהיותו תינוק וקיבל חינוך קלאסי אצל סבתו. למד במנזר פור רויאל דה שאמפ (שהיה ליד ורסאי), שבו התחנך ברוח התאולוג קורנליוס יאנסן. למד יוונית, הושפע ממחזותיהם של אוריפידס ושל סופוקלס, ותרגם חלק מהם לצרפתית. עבר להתגורר בפריז, שם למד פילוסופיה וספרות קלאסית. כתב מחזה והראה אותו למולייר, שעודד אותו להמשיך ולכתוב מחזות. ראסין החליט להקדיש את עצמו לתיאטרון, אך ב-1659 קרוביו שלחו אותו ללמוד תאולוגיה בדרום צרפת כדי להופכו לכומר. ראסין, שלא חפץ בקריירה דתית, חזר לפריז ב-1661.

מולייר הציע לראסין נושא למחזה, והוא כתב את "התבאים" (או האחים האויבים), שלהקתו של מולייר העלתה על הבמה בפריז ב-1664. ב-1665 כתב ראסין את הטרגדיה "אלכסנדר הגדול", שהוצגה על ידי להקת רויאל, שהייתה מתחרה של להקת מולייר בפריז. טרגדיה זו ביססה את מעמדו של ראסין כיורשו של קורניי. המבקר הספרותי ניקולה בואלו לימד את ראסין את כללי הכתיבה הקלאסית, והוא כתב את הטרגדיה "אנדרומַכָה" (1667) שהוקדשה להנרייטה הדוכסית מאורליאן, שהייתה בת דודו של המלך לואי הארבעה עשר. טרגדיה זו זכתה להצלחה מיידית. ב-1668 כתב את הקומדיה "המתדיינים", ששעשעה מאוד את המלך. ב-1670 כתב את הטרגדיה "טיטוס וברניס" (אנ') (על טיטוס וברניקי), שגם היא זכתה להצלחה רבה. ראסין המשיך לכתוב טרגדיה חדשה מדי שנה וב-1673 נבחר לחבר האקדמיה הצרפתית. ב-1677 הועלתה על הבמה הטרגדיה "פדרה", הנחשבת ליצירת המופת של ראסין.

המלך לואי הארבעה עשר מינה את ראסין ואת בואלו להיסטוריונים של חצר המלכות. בתפקידו כהיסטוריון התלווה ראסין למלך במסעותיו ובמלחמותיו. ב-1679 היה ראסין מעורב בתביעה משפטית. הוא הואשם בכך שהרעיל את מאהבתו תרז דו פרק ונידון למאסר. אך היות שמאהבתו של המלך, מאדאם דה מונטספאן, הייתה מעורבת בעניין, הורה המלך לבטל את התביעה. מאורע זה ותפקידו כהיסטוריון מלכותי גרמו לכך שראסין חדל לכתוב מחזות. כעבור עשר שנים, לבקשתה של מאדאם דה מנטנון, כתב את הדרמה "אסתר", שהוצגה בפני המלך ופמלייתו ב-1689. ב-5 בינואר 1691 הוצג המחזה האחרון של ראסין "עתליה" על ידי להקת המנזר סנט סיר בפריז. ראסין נפטר ממחלה ב-1699. המלך הורה להעניק קצבה שנתית לאשתו ולילדיו של ראסין.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ז'אן ראסין – בריטניקוס – מערכה רביעית, תמונה שנייה, מצרפתית: עמינדב דיקמן. דחק, כרך טו', 2022.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]