ז'יל פרו
 | |
| לידה |
18 באוגוסט 1810 ליון, הקיסרות הראשונה  |
|---|---|
| פטירה |
19 באוגוסט 1892 (בגיל 82) Paramé, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
פר לשז |
| מעסיק |
לה סקאלה, האופרה הלאומית של פריז, Bolshoi Kamenny Theatre |
| בן או בת זוג |
קרלוטה גריזי |
  | |
ז'יל-ז'וזף פרו (בצרפתית: Jules-Joseph Perrot; 18 באוגוסט 1810 – 29 באוגוסט 1892) היה רקדן וכוריאוגרף צרפתי, שפעל בהמשך בתיאטרון מריאינסקי בסנקט פטרבורג, רוסיה. הוא יצר כמה מן הבלטים המפורסמים ביותר במאה ה-19, בהם "פה דה קאטר", "לה אסמרלדה", "אונדין" וז'יזל עם ז'אן קוראלי.
מרקדן למנהל בלט[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרו נולד בליון שבצרפת. הוא הרבה לרקוד עם מארי טליוני, אך שותפותם לא האריכה ימים. לאחר זמן מה סירבה טליוני לרקוד עמו מחשש, שיעיב עליה. הוא עזב את האופרה של פריז ב-1835 לתור מרכזי ריקוד אירופאים כגון לונדון, מילאנו, וינה ונאפולי, שם פגש את קרלוטה גריזי ועמד על כשרונה. הוא אימן אותה והציג אותה לפני העולם כבלרינה הגדולה הבאה בהופעה בלונדון בשנת 1836, כשהוא עצמו רוקד כבן-זוגה.
בעקבות הצלחת תרומותיו לכוריאוגרפיה של ז'יזל, המשיך פרו וכתב את Alma ou La Fille du Feu ("אלמה" או "עלמת האש") (לונדון 1842) לפאני צ'ריטו. הכוריאוגרפיה זכתה להצלחה רבתי. במהלך שש השנים הבאות יצר בקביעות בלטים ב"תיאטרון הוד מלכותה" בלונדון, בהם "אונדין" (1843), "אסמרלדה" (1844), "משפט פאריס" (1846) ו"פה דה קאטר" (12 ביולי 1845). בבלט הזה, הצליח במשימה הקשה, לשכנע את ארבע הבלרינות המובילות באותם ימים להופיע יחד על במת תיאטרון הוד מלכותה בלונדון. רבים מן הבלטים שיצר פרו נכתבו למוזיקה של צ'זארה פוני.
פרו הוזמן לרקוד בבלט האימפריאלי בסנקט פטרבורג ובהמשך התמנה למנהל הבלט שם. הוא נשאר עם הבלט הרוסי האימפריאלי עד 1858. בתקופת שהותו שם, נישא לקפיטולינה סמובסקאיה, תלמידה בבית הספר של התיאטרון האימפריאלי. לזוג נולדו שני ילדים. הוא חזר לפריז לחיים של בטלה יחסית.
פרו מת בעת חופשה בפאראמה, ב-29 באוגוסט 1892.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ז'יל פרו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ז'יל פרו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)