לה סקאלה

לה סקאלה
Teatro alla Scala
מידע כללי
סוג	בית אופרה
על שם	כנסיית סנטה מריה אלה סקאלה
כתובת	Piazza della Scala, Via Filodrammatici 2, Milano
מיקום	מילאנו
מדינה	איטליה
בעלים	Società dei palchettisti del Teatro alla Scala
מפעיל	Fondazione Teatro alla Scala
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	? – 3 באוגוסט 1778
תאריך פתיחה רשמי	3 באוגוסט 1778
אדריכל	ג'וזפה פיירמאריני
סגנון אדריכלי	אדריכלות נאו-קלאסית מילאנזית
מידות
קומות	7
קואורדינטות	45°28′03″N 9°11′21″E / 45.4675°N 9.1891666666667°E
	www.teatroallascala.org
	(למפת מילאנו רגילה) לה סקאלה

תיאטרון לה סקאלה (באיטלקית: Teatro alla Scala) במילאנו, איטליה, הוא אחד מבתי האופרה המפורסמים ביותר בעולם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה הנוכחי הוא התיאטרון השני באתר. שרפה כילתה את הראשון, התיאטרו דוקאלה העתיק, ב-25 בפברואר 1776, אחרי מופע קרנבל. קבוצה של תשעים מעשירי מילאנו, שהיו בעלי פאלקי (תאים פרטיים) בתיאטרון, כתבו אל הארכידוכס פרדיננד הראשון מאוסטריה בבקשת תיאטרון חדש ומבנה זמני לשימוש עד השלמת החדש.

האדריכל הניאוקלאסי ג'וזפה פיירמאריני הגיש תוכנית זמנית אך הרוזן פירמיאן (מושל אוסטרי) דחה אותה. תוכנית שנייה התקבלה בשנת 1776 על ידי הקיסרית מריה תרזה.

התיאטרון החדש נבנה במיקום הקודם של כנסיית סנטה מריה אלה סקאלה, ממנה קיבל התיאטרון את שמו. הכנסייה שוחררה מקדושתה ונהרסה, ובמשך שנתיים נבנה התיאטרון עד להשלמתו על ידי פייטרו מרליאני, פייטרו מוזטי ואנטוניו וג'וזפה פה. התיאטרון נחנך ב-3 באוגוסט 1778, בשם Nuovo Regio Ducal Teatro alla Scala בהצגת L'Europa riconosciuta של אנטוניו סליירי.

הוצאות הבניה כוסו על ידי מכירת תאים פרטיים, שעוצבו וקושטו בפאר ביד בעליהם והרשימו משקיפים כמו סטנדל. לה סקאלה נודע תוך זמן קצר כמקום המפגש הראשון במעלה לאצילי מילאנו ועשיריה. במסורת אותם ימים, ב"פלטיאה" (הקומה הראשית) לא היו מושבים והקהל צפה בהצגות בעמידה. התזמורת הייתה גלויה לעין, כיוון שה"גולפו מיסטיקו" (הדות, מרתף התזמורת) עוד לא נבנה.

מעל התאים, יש בלה סקאלה יציע, שממנו יכולים צופים, שאינם עשירים כל כך, לצפות במופעים. יציע זה נקרא "לוג'ונה" והוא מלא וגדוש תמיד בחסידי האופרה הביקורתיים ביותר, אלה שמגיבים בהתלהבות עילאית או בקטילה ללא רחם על הצלחות הזמרים או כישלונותיהם, כראות עיניהם. היציע של לה סקאלה נחשב לטבילת אש בעולם האופרה, וכישלונות צורבים נטבעים בזיכרון לזמן רב. (הטנור המהולל קרלו ברגונצי, שחזר לבמה אחרי שנים רבות, נתקל בשריקות בוז ללא רחם על פתיחה גרועה של האריה שלו באאידה. על אותה אריה התחוללה שערורייה בשנת 2007, כאשר הקהל בלוג'ונה שאג קריאות בוז לטנור רוברטו אלאניה והוא נטש את האולם, דבר שהוביל לפיטוריו).

כמו רוב התיאטראות בתקופה ההיא, לה סקאלה שימש גם כקזינו, והמהמרים ישבו בפואייה.

במקור הואר לה סקאלה בשמונים וארבע מנורות שמן על ה"פאלקושניקו" ועוד אלף בשאר התיאטרון. כדי למנוע סכנת שרפה, מולאו כמה חדרים במאות דליי מים. עם הזמן, הוחלפו מנורות השמן במנורות גז, ואת אלה החליפו בשנת 1883 אורות חשמל. המבנה המקורי שופץ בשנת 1907 לדמותו הנוכחית. בשנת 1943, בזמן מלחמת העולם השנייה, ניזוק לה סקאלה באופן חמור בהפצצות. הוא נבנה מחדש ונפתח שוב ב-11 במאי 1946, בקונצרט נודע, בניצוחו של ארטורו טוסקניני.

לה סקאלה אירח את ה"פרימה" (הצגת בכורה) של הרבה אופרות מפורסמות וקיים קשר מיוחד עם ג'וזפה ורדי. ואולם, במשך שנים אחדות לא הרשה ורדי להציג בתיאטרון את יצירותיו, כיוון שהתזמורת תיקנה ("השחיתה", במילותיו הוא) חלק מן המוזיקה שלו.

בימינו, לה סקאלה מארח מוזיאון (שהגישה אליו היא דרך הפואייה) ובו אוסף יוצא דופן של ציורים, רישומים, פסלים, תלבושות ושאר מיני תיעוד הנוגעים לאופרה.

העונה בלה סקאלה נפתחת באופן מסורתי ב-7 בדצמבר, יומו של סנט אמברוג'יו, הקדוש הפטרון של מילאנו. כל המופעים חייבים להסתיים לפני חצות הלילה; אופרות ארוכות מתחילות בשעת ערב מוקדמת יותר, במקרה הצורך. מחזיקי כרטיסים אינם רשאים להיכנס לאחר תחילת ההצגות. אין יוצאים מן הכלל, כפי שהתברר פעם לריצ'רד ברטון.

התפתחויות עדכניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיאטרון נסגר לשיפוצים מ-19 בינואר 2002 עד נובמבר 2004 במיזם של האדריכל מטיצ'ינו, מריו בוטה. בתקופת הסגירה, הועברה חברת האופרה אל התיאטרו דֶלְיִי ארצ'ימבולדי החדש, הרחק ממרכז העיר. התברר, שהשיפוצים שנויים במחלוקת, כיוון שהדוגלים בשימור הקיים חששו, שפרטים היסטוריים ילכו לאיבוד; מכל מקום, נאמר שלהקת האופרה התרשמה לטובה מן השיפורים במבנה ומאיכות הצליל, שהתעצם עם הרחקת השטיחים האדומים הכבדים מן האולם. הבימה עוצבה כולה מחדש, והרחבת החלל מאחורי הקלעים תאפשר אחסון מספר גדול יותר של תפאורות, ומכאן הפקות רבות יותר. המושבים כוללים עכשיו משגוחים, המאפשרים לקהל לעקוב אחר ליברית האופרה באנגלית, צרפתית ואיטלקית. מחירי הכרטיסים לפתיחה המחודשת הגיעו עד ל-2,000 אירו. השיפוצים עלו, לפי הדיווחים, 61 מיליון אירו, והגרעון התקציבי של בית האופרה כוסה בשנת 2006.

קרלו פונטנה, מנכ"ל לה סקאלה מאז 1990, פוטר מתפקידו בפברואר 2005 על ידי מועצת המנהלים עקב חילוקי דעות עם המנהל המוזיקלי, ריקרדו מוטי. תגובת סגל העובדים לפיטורים גרמה להפרות סדר חמורות ולשביתות עובדים. בהצהרה הודיעה מועצת המנהלים של התיאטרון, כי "דחוף לאחד את הנהלת התיאטרון". ב-16 במרץ 2005 נערכה הצבעת אי-אמון גורפת של תזמורת לה סקאלה וחברי סגל אחרים נגד מוטי ובתביעה לפטר את מחליפו של פונטנה, מאורו מלי. מוטי אולץ כבר לבטל קונצרט אחד כמה ימים קודם לכן בגלל הסכסוך. שר התרבות של איטליה, ג'וליאנו אורבני, התייצב לימין המנצח, אבל קרא לפעולה מיידית מצד ההנהלה להבטיח את פעולתו הסדירה ויוקרתו של לה סקאלה. ב-2 באפריל 2005, התפטר מוטי מלה סקאלה, בטענת "עוינות" מצד חבר העובדים.^[1]