ז'ק ברוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'ק ברוך
Jacques Baruch
לידה 3 בנובמבר 1917 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בפברואר 1996 (בגיל 78) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת ארצות השפלה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת העבודה, Democratic Socialists '70 עריכת הנתון בוויקינתונים
חבר בית הנבחרים ההולנדי
3 באוגוסט 1971 – 6 בדצמבר 1972
(שנה ו־18 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איזק זכריאס (ז'ק) ברוךהולנדית: ‏Izak Zacherias (Jacques) Baruch, ‏3 בנובמבר 1917 באמסטרדם3 בפברואר 1996 באמסטרדם) היה רופא ופוליטיקאי במפלגת העבודה ובמפלגת הסוציאליסטים הדמוקרטיים.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר ז'ק ברוך היה בן למשפחה יהודית-פורטוגזית מהמעמד הבינוני. אביו איזדורה ברוך (Isedore Baruch) יליד 1889 היה קצב ואחר כך ירקן. אמו מילקה זכריה מורפוגו (Milka Zecharja Morpugu)[1] ילידת 1892. לאחר סיום בית הספר התיכון למד ז'ק ברוך רפואה באוניברסיטה עד 1940, וב-1946 הוא עבר בהצלחה את מבחני הרפואה. ב-1958 סיים בהצלחה גם את לימודי הבריאות.

במלחמת העולם השנייה היה חבר במחתרת. כינוייו המחתרתיים היו יוהאנס ואן דר מואלן וד"ר פריץ דה יונג.[2] בזמן שחרור פריז בסוף מלחמת העולם השנייה עבד ברוך שם בתחנת עזרה ראשונה.

בין היתר היה רופא באמסטרדם והתמחה בשיקום. היה ראש השירות הרפואי הסוציאלי (Medische Sociale Dienst). אחר כך היה מנהל האקדמיה לפיזיותרפיה (Academie voor Fysiotherapie) וראש המחלקה לפיזיותרפיה של המרכז למאבק במחלות ריאומטיות.

מ־1953 ועד 1970, להוציא 1966, היה חבר במועצת העיר אמסטרדם.

ב-1969 היה מועמד מטעם מפלגת העבודה לבית הנבחרים של הולנד, אך לא נבחר. ב-1970 הצטרף למפלגה החדשה "דמוקרטים סוציאליסטים 1970". מ-1971 עד 1972 היה חבר בבית הנבחרים, ועסק בעיקר בחקיקה של בריאות הציבור, עבודה סוציאלית ואיכות הסביבה. בשנת 1971 יזם את ההצעה שהובילה לשינוי תקנות הפיצויים, ולחקיקת החוק ב-1972 למתן קצבה לקורבנות הרדיפות ב-1940–1945, יהודים ולא יהודים[3][4].

משנת 1980 ועד 1990 היה יושב ראש האגודה נגד ראומטיזם. מ-1985 עד 1994 היה יושב ראש ההתאחדות לידע יהודי בהולנד (Genootschaap voor de Joodse Wetenschap in Nedeland). במשך זמן מה היה יושב הראש של התאחדות בתי הכנסת הפורטוגזיים-יהודיים.

ב-1975 קיבל תואר אביר מסדר אורניה-נאסאו. ב-1985 קיבל את אות זיכרון תנועת ההתנגדות "Verzetsherdenkingskruis". כמו כן, קיבל מדליה של הכרת טובה מצרפת (Médaille de la Reconnaissance française) על פעילותו במחתרת.

היה נשוי שלוש פעמים: ב־1942, 1954 ו-1960, אב לשני בנים ובת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'ק ברוך בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Marc Antonius Joseph Scheurs, Dr. Izak Zacherias (Jacques) Baruch, GENI, ‏19/7/2018 (בעברית ואנגלית)
  2. ^ איזק - ז'ק ברוך, באתר ארכיון בית לוחמי הגיטאות
  3. ^ Dr. I. Z. (Jacques) Baruch, PARLEMENT.com (בהולנדית)
  4. ^ Jozeph Michman, Hartog Beem, Dan Michman, תרגום: Ruben Verhasselt, Vergoedingen voor oorlogsgetroffenen, PINKAS Geschiedenis van de Joodse Gemeenschap in Nederland, 1999, Amsterdam: Contact, 1999, עמ' 235, ISBN 9025495133. (בהולנדית)