שואת יהודי הולנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואת יהודי הולנד היא השואה שעברה על יהודי הולנד, שהחלה עם כיבוש הולנד בידי גרמניה הנאצית במאי 1940, והסתיימה עם שחרור הולנד במאי 1945, עם כניעת גרמניה הנאצית. מתוך כ-140 אלף יהודים שהתגוררו בהולנד עם כיבושה, הערכה היא שמעל 75% מיהודי הולנד, או מעל 150 אלף יהודים, נרצחו בשואה. לאחר השחרור חזרו מעט יהודים להולנד והתקבלו בחוסר הבנה או חוסר אהדה גמורה על מה שעבר עליהם. "לא ידענו"[1] טוענים הולנדים רבים לאחר השחרור מהכיבוש הגרמני.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהדות הולנד התקיימה מהמאה ה-12. בשנת 1796, הולנד הייתה אחת המדינות הראשונות שהעניקה שוויון זכויות ליהודים. ערב מלחמת העולם השנייה חיו בהולנד כ-140,000 יהודים, שהיוו כאחוז וחצי מכלל אוכלוסיית הולנד. לפני המלחמה היהודים בהולנד נהנו מרווחה, ביטחון וסובלנות מצד השלטון והאזרחים והשתלבו בתרבות ההולנדית. רובם היו מבוססים מבחינה כלכלית, והם קיימו חיי קהילה פעילים[2].

רוב יהודי הולנד חיו התגוררו בקהילה היהודית באמסטרדם, שהפכה לאחת ממרכזי היהודים המפוארים באירופה. מתוך 140,000 יהודי הולנד, כ-80,000 יהודים חיו בעיר. ריכוזי יהודים נוספים היו בהאג וברוטרדם[2]. עם עליית היטלר לשלטון, החלו להגר יהודים מגרמניה הנאצית (ובהם אנה פרנק ומשפחתה), מאוסטריה ומהפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה להולנד. בשנת 1938 אסרה הולנד על הגירה לתחומה. בתקופה זו היגרו להולנד כ-34,000 פליטים יהודים, ולפי הערכה אחרת -בין 35,000 לבין 50,000 פליטים[3], מתוך מהגרים אלה, נותרו בהולנד כ-15,000 יהודים, והשאר המשיכו ליעדים אחרים[2].

הכיבוש הגרמני ותחילת רדיפתם של יהודי הולנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1940 נכבשה הולנד בידי צבא גרמניה, באירוע שיזכר כתקרית פנלו ולאחר קרבות של 4 ימים בלבד, נכנעה הולנד. יהודים רבים ניסו לברוח לבריטניה ודרומה, ועשרות התאבדו. באופן כללי המשטר הנאצי התייחס להולנדים כשותפים פוטנציאלים והשקיע בתעמולה כדי לקרבם לתפיסותיו[2].

בחודשים הראשונים נהגו הגרמנים באיפוק יחסית. בהוראתו המפורשת של היטלר הוקם ממשל אזרחי של אנשי SS. מונה נציב בשם ארתור זייס-אינקווארט, וחמישה אנשי ממשל נוספים שתפקדו כעין שרים לכספים וכלכלה, ענייני חוץ, ביטחון, צבא ומשטרה. לצד ממשלה זו הייתה גם ממשלה הולנדית, אך כיון שהמלכה וממשלתה גלו לבריטניה, היו מנהלי משרדי הממשלה שמונו מטעם הנאצים הסמכות הגבוהה ביותר. בתחילה ניתן לממשל ההולנדי לפעול, אך עד מהרה הוחלף. הנהגה של כוחות הכיבוש הגרמנים בהולנד הייתה חדורת מוטיבציה נאצית, ודאגה להקים מערכת יעילה לרדיפת יהודים[4].

ב־28 באוגוסט 1940 נאלצות מחלקות ממשלתיות להבטיח לא לשכור יהודים. ב--5 באוקטובר מתבקשים עובדי מדינה לחתום על הצהרות מוצא ארי. ב-22 באוקטובר נדרשים עסקים יהודיים להירשם. ב-4 בנובמבר 1940 יהודים מפוטרים ממשרות ממשלתיות; מבצע שהושלם עד ינואר 1941[5].

בפברואר 1941 הורו הגרמנים על הקמת יודנרט של כלל יהודי הולנד, יודנרט שכונה "יודסה ראט פור אמסטרדם". באותו חודש נעצרו כ-400 צעירים יהודים באמסטרדם, ובהמשך גורשו למחנות הריכוז בוכנוולד ומאוטהאוזן ונספו כולם, להוציא אחד. המנהל האזרחי ההולנדי, שפעל תחת הוראות הכיבוש הנאצי, קיבל בהכנעה את הצעדים נגד היהודים. אבל מאסר היהודים ב-1941 ושילוחם למחנות ריכוז בגרמניה עורר זעם רב בקרב ההולנדים. ב-25 בפברואר 1941, הוכרזה שביתה על ידי איגודי פועלים הולנדים, הזכורה עד היום כ'שביתת פברואר'. בשיאה הקיפה השביתה כ-300 אלף עובדים, והיא מהווה את פעולת ההתנגדות הציבורית ההמונית הראשונה שביצעו לא יהודים כנגד הפגיעה ביהודים בשטחי הכיבוש הגרמני. השביתה דוכאה ביד רמה, ואחרי שהגרמנים הפעילו לחץ כבד, היא הופסקה[4].

עד ספטמבר 1941 נעצרו עוד מאות יהודים וגורשו למאוטהאוזן. בסוף 1941 הודיעו הגרמנים ל"יודסה ראט" על הקמת מחנות עבודה ליהודים. הייתה זו הסוואה למחנות שנועדו לרכז את היהודים לשם גירושם למחנות ההשמדה. הגרמנים הורו שמחודש מאי 1942 יהיה על היהודים לענוד את הטלאי הצהוב[6]. הטלאי בהולנד נשא את הכיתוב JOOD בשפת המקום.

שילוחים להשמדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משלוח יהודים במחנה וסטרבורק

בקיץ 1942 החלו שילוחים של יהודים מהולנד למחנות ההשמדה במזרח אירופה. השילוח בוצע ממחנות הריכוז וסטרבורק בצפון מזרח הולנד (שנפתח בתחילת 1942) ו-פוכט [Vught] בדרום הולנד (שנפתח בתחילת 1943). ליהודים המגורשים נאמר שהם נשלחים למחנות עבודה בגרמניה. הגרמנים המגרשים הסתייעו בשיתוף פעולה מסיבי של עובדי הרשויות הציבוריות ורשויות התחבורה ההולנדיים.

בעקבות תחילת הגרושים למחנות המוות בקיץ 1942, מחו הכנסיות הקתוליות בהולנד. כתגמול על כך גירשו הגרמנים את היהודים שהוטבלו לנצרות. בתקופה הראשונה והגורלית של הגירושים היהודים יכלו לסמוך אך ורק על עצמם במציאת מקומות מסתור. בהמשך הוקמו באופן ספונטאני קבוצות הצלה הולנדיות של סטודנטים או של חוגי הכנסייה שסייעו ליהודים למצוא מקלט, ופעלו בעיקר להצלת ילדים[4].

בספטמבר 1942, הוקמו בהולנד יחידות מיוחדות של הולנדים משתפי פעולה עם הנאצים, שאנשיהן פעלו לצוד יהודים מסתתרים. לעזרתן של יחידות אלה פעלו מלשינים שהסגירו יהודים מסתתרים. מחתרת הולנדית מאורגנת ועם שליטה מרכזית, הוקמה ב-1943, לאחר שהגרמנים החלו לגייס הולנדים לעבודות כפייה. בתקופה זו כבר גורשו מרבית יהודי הולנד למחנות ההשמדה[4].

בספטמבר 1944, בתקופת מבצע גן השוק (מבצע כושל של בעלות הברית המערביות בדרום הולנד), יצאו הגירושים האחרונים מהולנד לאושוויץ, טרזין וברגן-בלזן.

ב-5 וב-6 בספטמבר 1944 פינו הגרמנים את מחנה הריכוז פיכט לנוכח התקדמות בעלות הברית, והאסירים נשלחו לזכסנהאוזן. ב-26 באוקטובר 1944, שחררה הדיוויזיה הקנדית המשוריינת הרביעית את המחנה. באותה עת היו במחנה כ-500–600 אסירים שנותרו בחיים, ויועדו להיות מוצאים להורג באותו אחר הצהריים. כ-500 גופות של אסירים נתגלו בערימות ליד השערים, לאחר שנרצחו בבוקר אותו יום. ב-12 באפריל 1945 שחררו חיילים קנדים את מחנה הריכוז וסטרבורק. באותה עת היו כ-900 אסירים יהודים במחנה. המחנה חזר לשליטת הולנד, אבל האסירים נאלצו להישאר שם עוד שבועות אחדים עד שהותר להם לחזור לביתם.

כ-107,000 יהודים גורשו מהולנד למחנות השמדה ומתוכם שבו רק 5,000[4]. כ-102,000 יהודים מתוך 140,000 יהודים שהיו בהולנד בתחילת המלחמה (מהם פליטים יהודים -גרמנים) נספו בשואה. על פי הערכה, כ-25,000 יהודים הסתתרו במקומות מסתור בהולנד. שליש מהם נחשפו בגלל מעשי הלשנה ושני שלישים – ניצלו[4].

חסידי אומות העולם מהולנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-5,400 אישים מהולנד שהצילו יהודים בתקופה זו, או ניסו להצילם, תוך סיכון חייהם-שלהם, וללא קבלת תמורה, הוכרו בתואר חסיד אומות העולם[7]. בהם היו חברים בקבוצת בני-בלי-שם, תושבים בכפר ניולנדה ועוד. רוב יהודי הולנד שניצלו מהשואה ניצלו תודות לסיוע של חסידי אומות עולם אלה.

זיכרון והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחנה הריכוז וסטרבורק חנכה המלכה יוליאנה אנדרטה בשנת 1970. מאז 1983 קיים בקרבת המחנה אתר זיכרון המציג את ההיסטוריה של מחנה המעבר וסטרבורק. אתר ההוצאה להורג ומחנה הריכוז פיכט מכילים אנדרטה לאומית ומוזיאון חינוכי בשם Nationaal Monument Kamp Vught.

בשנת 1960 הוקם באמסטרדם מוזיאון בית אנה פרנק המוקדש לזכרה של אנה פרנק ולהנצחת השואה. מספר המבקרים במקום עלה בהדרגה. ב-28 בספטמבר 1999, בתום השיפוץ השני, נחנך המוזיאון בנוכחותה של ביאטריקס, מלכת הולנד, ונכון לשנת 2007 ביקרו בו למעלה ממיליון מבקרים בשנה. פסלים לכבודה של אנה פרנק מוצגים במקומות שונים בהולנד כולל באוטרכט[8] ומוזיאון מאדאם טוסו, באמסטרדם, ואנדטראות לזכרה מוקמו גם במקומות שונים ברחבי העולם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שואת יהודי הולנד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Gerrit P.Van der Vorst, Een Diepzwarte sluier, הולנד: Gerrit P. Van der Vorst, ראשונה, 2014, פרק Rechtsherstel en Wiedergutmachung, עמ' 372, ISBN 9789462546479. (בהולנדית)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 יהדות הולנד בשואה, ביטאון פורום שמירת זכרון השואה גליון 27, יוני 2009
  3. ^ Duits-joodse vluchtelingen in Nederland 1933-1945
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 הולנד - רקע היסטורי, באתר יד ושם
  5. ^ Daniel M/ swetschinski in collaboration with Julie-Marthe Cohen and Stephen Hartog and with the assistance of Irene Faber and Mirjam Alexander, Orphan Objects, תרגום: Sammy Herman, Zwolle: Joods Historisch Museum Amsterdam, 1997, פרק The Shoah, עמ' 190, ISBN 9040099537
  6. ^ הערך הולנד באנציקלופדיה של השואה, באתר יד ושם, ע' 10
  7. ^ סטטיסטיקת חסידי אומות העולם, באתר יד ושם
  8. ^ ליד כנסיית Janskerk


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניהבלגיהברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏פולין‏צ'כוסלובקיהצפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואהחסידי אומות העולםמברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודית
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואה
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל