ז'רמן אומל
 | |
| לידה |
20 ביוני 1893 פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
30 באוגוסט 1982 (בגיל 89) |
| מדינה |
שווייץ |
| מקצוע |
עובדת סוציאלית |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסידת אומות העולם (11 בפברואר 1992) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | ז'רמן אומל |
  | |
ז'רמן אומל (בצרפתית: Germaine Hommel; 1893, פריז – 1982, שרבור), הייתה חסידת אומות העולם משווייץ שפעלה בצרפת.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אומל התחנכה בפריז, שם נולדה, אך בשנת 1924 קיבלה אזרחות שווייצרית בעקבות נישואיה לשווייצרי ז'ן ברתלמי אלבסר (Albessard). עם מותו לאחר פחות משנתיים, נישאה לגוסטב הומל, שווייצרי אף הוא.
בתקופת מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אומל הייתה מנהלת מעון ילדים שנתמך על ידי הצלב האדום ושכן במדרון הרי האלפים הצרפתיים, ליד גבול שווייץ. במעון היו מספר ילדים יהודים וכן ילדים יהודים שהועברו לשם ממעון אחר, מעון בלה היל (Château-de-la-Hille) בדרום-מערב צרפת, שנתמך על ידי הצלב האדום השווייצרי (אנ').
אומל ועוזרתה רנה פרני סייעו להעביר ילדים יהודים מאלן (אנ') ומארגלה-סור-מר (אנ'), וכן ממחנה הריכוז רסבדו (צר') - כולם בדרום צרפת, על גבול ספרד - לאזור הגבול עם שווייץ. כמו כן הייתה אומל חלק מהצוות שסייע בהברחת ילדים יהודים מצרפת לשווייץ, וזאת בניגוד להוראות הצלב האדום ובלא ידיעת ראשי ארגון זה.
באוגוסט 1942 עצרה המשטרה הצרפתית חלק מהילדים היהודים ששכנו במעון. הילדים שוחררו עקב התערבותם של מוריס דובואה וארגונו, וכן של רוזלי נף, מנהלת בית יתומים בו הוסתרו ילדים יהודיים, שהוכרה אף היא לימים בתור חסידת אומות העולם. אומל ונף פעלו יחדיו להברת ילדים יהודים אלה ונוספים אל מעבר לגבול שווייץ. הן פעלו באזור באזור אנמאס (אנ'), אזור פעולתה של מחתרת להצלת יהודים עליה נמנה גם ז'וזף לנסון. הם נעזרו בצוות של מעון הילדים בלה היל לשם הברחת ילדים יהודים.
בספטמבר 1943, עם כניעת איטליה לבעלות הברית, סופח האזור לגרמניה ואז גילו שלטונות שווייץ את מעשי ההברחה. אומל ונף פוטרו מתפקידיהן בצלב האדום. אומל ופרני המשיכו במעשי ההברחה עד שהתגלו ונאלצו להפסיק את פעילותן. אומל הצטרפה לתנועת ההתנגדות הצרפתית, נתפסה ונשלחה למחנה הריכוז רוונסברוק. לאחר שחרורה בתור נכת מלחמה התיישבה באזור נורמנדי.
הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1958 קיבלה אומל את צלב המלחמה ואת אות לגיון הכבוד.
בשנת 1992 הכיר יד ושם באומל בתור חסידת אומות העולם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פעילותה של אומל, באתר "יד ושם" (באנגלית)
