זאידה בן יוסוף
 | |
| לידה |
21 בנובמבר 1869 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
27 בספטמבר 1933 (בגיל 63) ברוקלין, ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
1897–1905 (כ־8 שנים) |
  | |
זאידה בן-יוסוף (באנגלית: Zaida Ben-Yusuf; 21 בנובמבר 1869 – 27 בספטמבר 1933) הייתה צלמת פורטרטים אמריקאית, שנודעה בזכות דיוקנאותיהם האמנותיים של אמריקאים עשירים, אופנתיים ומפורסמים. במהלך סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בן-יוסוף נולדה כאסתר ז'גדה בן יוסף נתן בלונדון, אנגליה, ב־21 בנובמבר 1869, בת בכורה לאם גרמנית, אנה קינד בן-יוסף נתן ואב אלג'יראי, מוסטאפה מוסא בן יוסף נתן.[2] בשנת 1881 אמה נפרדה מבעלה, והתגוררה ברמסגייט ועבדה כאומנת ונותרה עם ארבע בנותיה: זאידה (בת 11), היידי (בת 8), ליילה (בת 4) ופרל (בת 3). אביה אחר הגירושין תועד כנותן הרצאות על תרבות האסלאם, שלמד תקופה מסוימת באוניברסיטת קיימברידג'. הוא נישא שנית ונולדה לו בת מהנישואים השניים, שנקראה זאידה, שנפטרה בגיל צעיר.
מאוחר יותר בשנת 1888, אנה בן-יוסף היגרה לבוסטון, מסצ'וסטס, שם הקימה חנות כובעים ברחוב וושינגטון ב־1891.
בשנת 1895, זאידה בן-יוסוף הלכה בעקבות אמה והיגרה לארצות הברית שם עבדה תחילה ככובענית בשדרה החמישית 251, ניו יורק. היא המשיכה בנושא האופנה, גם זמן מה לאחר שהפכה לצלמת, וכתבה מדי פעם סקירות על כובעים ואופנה למגזינים שונים כמו "הרפרס בזאר" ו "ליידיס הום ז'ורנל".[3]
קריירת צילום[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1896 החלה בן-יוסוף להתפרסם כצלמת. באפריל 1896 פורסמו שתי תמונות שלה במגזין "קוסמופוליטן", ותמונה נוספת הוצגה בלונדון במסגרת תערוכה שהוצגה על ידי אגודת הצלמים - "לינקד רינג". היא נסעה לאירופה בהמשך אותה שנה, שם נפגשה עם ג'ורג' דיוויסון, ממקימי אגודת הצלמים "לינקד רינג", שעודד אותה להמשיך בצילום. היא הציגה בתערוכות השנתיות שלהם עד 1902.
באביב 1897 פתחה בן-יוסוף סטודיו משלה לצילום דיוקנאות בשדרה החמישית 124, ניו יורק. ב־7 בנובמבר 1897 פרסם העיתון "דיילי טריביון" בניו יורק מאמר על הסטודיו של בן-יוסוף ועל עבודתה ביצירת כרזות פרסום, ואחריהן הופיע פרופיל נוסף בפרק השבועי של פרנק לסלי ב-30 בדצמבר. במהלך שנת 1898 היא הפכה לפופולרית כצלמת, כאשר עשר מיצירותיה הוצגו באקדמיה הלאומית לעיצוב ביריד השנתי ה-67 של המכון האמריקאי. כאן זכה דיוקנה של השחקנית וירג'יניה ארל במקום השלישי בנושא הפורטרטים והקבוצות.
במהלך נובמבר 1898 ערכו זאידה בן-יוסוף ופרנסס בנג'מין ג'ונסטון מופע של שתי נשים עם עבודותיהם במועדון המצלמה של ניו יורק. בשנת 1899 נפגשה בן-יוסוף עם פרד הולנד דיי בבוסטון, שצילם אותה. היא העבירה את הסטודיו שלה לשדרה החמישית 578 והציגה במספר תערוכות, כולל "סלון הצילום" השני בפילדלפיה. כמו כן, היא תוארה במספר פרסומים, וקטע ארוך ב"פוטוגרפיק טיימס "בו תיאר אותה סאדאצ'י הרטמן כ"צלמת מעניינת של צילומי דיוקן".[4]
בשנת 1900 התכתבה בן-יוסוף עם פרנסס ג'ונסטון על תערוכה של צלמות אמריקאיות בפריז שתוצג במקביל לתערוכה העולמית. לבן-יוסוף היו חמישה דיוקנאות בתערוכה זו, שעברה לאחר מכן לסנקט פטרבורג, מוסקבה וושינגטון. היא הוצגה גם בתערוכה של הולנד דיי, "בית הספר החדש לצילום אמריקאי", עבור האגודה לצילומים מלכותיים בלונדון, והיו לה ארבעה תצלומים שנבחרו על ידי אלפרד שטיגליץ לתערוכה הבינלאומית בגלאזגו בשנת 1901, סקוטלנד.
בשנת 1901 כתבה זאידה בן-יוסוף מאמר, "ידוענים מול המצלמה", ל"סאנדיי איווניג פוסט ", שם תיארה את חוויותיה עם מצולמיה. בשלב זה היא צילמה בין השאר את גרובר קליבלנד, פרנקלין רוזוולט, ולאונרד ווד.
עבור המהדורה בספטמבר של מגזין "מטרופוליטן" היא כתבה מאמר נוסף, "הצילום החדש - מה הוא עשה לפורטרטים מודרניים", שם תיארה את עבודתה כאמנותית יותר מרוב הצלמים המסחריים, אך פחות רדיקלית מכמה צלמי אמנות ידועים יותר. המגזין "ליידי הום ז'ורנל" של נובמבר הכריז שהיא אחת מ"צלמות הנשים המובילות באמריקה ", כשהחלה את הסדרה הראשונה מתוך שישה מאמרים מאוירים בנושא "צילום מתקדם לחובבים" ב"סאטרדיי איווניג פוסט".
בן-יוסוף נרשמה כחברה בסלון הצילום האמריקאי הראשון כשנפתח בדצמבר 1904, אם כי השתתפותה בתערוכות החלה לרדת. בשנת 1906 הציגה דיוקן אחד בתערוכת הצילומים השלישית במוזיאון האמנות בווסטר, מסצ'וסטס, שהיא כנראה התערוכה האחרונה הידועה שלה בחייה.
_by_Zaida_Ben-Yusuf.jpg)
נסיעה ליפן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1903 נסעה בן-יוסוף ליפן, סיירה ביוקוהמה, קובה, נגסאקי, טוקיו, ניקו וקיוטו, שם שכרה בית. הסיור היווה את הבסיס לסדרה של ארבעה מאמרים מאוירים, "יפן באמצעות המצלמה שלי", שפורסמה ב- Saturday Evening Post מ־23 באפריל 1904. בפברואר 1905 הופיעה מאמרה על קיוטו במגזין Booklovers והמגזין החודשי של לסלי פרסם מאמר מאויר על "נשים ביפן". היא כתבה גם על אדריכלות יפנית והרצתה בנושא.
כמה מצילומיה ליוו מאמר בינואר 1906 מאת קתרין באד כתיעוד אדריכלי, שלשמה הגישה מאמר, "תקופת דאיקן", שהופיע בחודש לאחר מכן.
בשנת 1906 פרסמה שלושה צילומים מביקור בקאפרי בגיליון ספטמבר של "עידן הצילום", ובשנת 1908 כתבה שלוש מאמרים על החיים באנגליה. היא חזרה לניו יורק בנובמבר 1908, אך חזרה בלונדון בשנה שלאחר מכן. ספר הטלפונים של לונדון לשנת 1911 רשם אותה כצלמת בצ'לסי.
בשנת 1912 כתב סאדאצ'י הרטמן שזאידה בן-יוסוף ויתרה על הצילום והתגוררה באיי הים הדרומי.
ב־15 בספטמבר, לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה והפלישה הגרמנית לצרפת, חזרה בן-יוסוף לניו יורק מפריז, שם התגוררה באותה תקופה. היא הגישה בקשה להתאזרחות בשנת 1919, כשהיא מתארת את עצמה כצלמת והורידה עשר שנים מגילה. היא המשיכה לנסוע, ביקרה בקובה בשנת 1920 ובג'מייקה בשנת 1921.
חיים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בן יוסוף נכנסה לתפקיד פרסום אופנה בעיר ניו יורק בשנת 1924 . היא הרצתה בחנויות כל-בו מקומיות בנושאים הקשורים לאופנה. בשנת 1926 מונתה למנהלת האופנה של אגודת הכובענים הקמעונאית של ניו יורק, ארגון שלימים הייתה המנהלת שלו.
ב־1930, רישומי מפקד האוכלוסין הראו שזאידה בן-יוסוף התחתנה עם מעצב הטקסטיל, פרדריק ג'יי נוריס.
היא נפטרה שלוש שנים מאוחר יותר ב־27 בספטמבר בבית החולים המתודיסטי אפיסקופלי בברוקלין.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודתה של בן-יוסוף הייתה נושא לתערוכה, "זאידה בן-יוסוף: צלמת פורטרטים של ניו-יורק", בגלריית הפורטרטים הלאומית של הסמיתסוניאן, שהתקיימה בין התאריכים 11 באפריל ועד ה -1 בספטמבר 2008. האוצר, פרנק ה. גודייר השלישי, התוודע לראשונה לבן -יוסוף כאשר גילה שניים מתצלומיה בשנת 2003, המתארים את דניאל צ'סטר פרנץ ואוורט שין, ויצא לגלות יותר על הצלם שנשכח כמעט לחלוטין. [5]
גודייר הציע כי ייתכן כי אפליה מגדרית הביאה להשכחת זאידה בן-יוסוף, למרות תרומתה המשמעותית לפיתוח הצילום כאמצעי ביטוי אמנותי. ההיסטוריה הצילומית נטתה להתמקד בצלמים גברים כמו שטיגליץ, ופחות בצלמות, אף על פי שזה היה אחד העיסוקים הבודדים שנחשבו כקריירה מכובדת עבור רווקה בשלהי המאה ה -19 ותחילת המאה העשרים של ניו יורק. אפילו בניו יורק הפרוגרסיבית יחסית, בה התכנסו מחדשים בתחום האמנויות, המדע, העיתונאות והפוליטיקה, קשה הייתה לאישה מקצועית אחת לפרנס את עצמה.
סיבה נוספת להשכחת של בן-יוסוף הייתה שהיא לא הורישה ארכיב משמעותי של עבודות למוסד אחד, והתקשתה לאסוף מספיק דוגמאות כדי לתת לקריירה שלה את ההערכה ההיסטורית המתאימה. התערוכה של גודייר שימשה חלון ראווה ליצירתה של בן-יוסוף, וביססה אותה מחדש כדמות מפתח בהיסטוריה הצילומית של האמנות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Crompton, Sarah (2016-05-06). "She takes a good picture: six forgotten female pioneers of photography". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2020-07-19.
- ^ Zaida Ben-Yusuf: New York Photographer, npg.si.edu
- ^ Harpers Bazaar, Vol. 30 No. 5, published 30 January 1897, hearth.library.cornell.edu
- ^ Zaida Ben-Yusuf: New York Photographer, npg.si.edu
- ^ New Exhibition Resurrects Legacy of Groundbreaking Photographer, web.archive.org, 2010-07-24