זכריה מנדל בן אריה לייב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי זכריה מנדל בן אריה לייב (נפטר תס"ו, 1706 בערך) היה רב, פרשן ה"שולחן ערוך", מחכמי יהדות פולין בתקופת האחרונים. רבה של בלז וראש הישיבה בה. מראשי ועד ארבע ארצות, מחבר הספר "באר היטב" על חלקי יורה דעה וחושן משפט שבשולחן ערוך.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו בכורו של הרב אריה לייב בן זכריה מנדל, רבה של קראקא, ונקרא על שם סביו המכונה "רבי זכריה הנביא". גיסיו היו רבנים נודעים: רבי שמואל מפיורדא, מחבר הספר "בית שמואל", רבי יחזקיה יהושע פייבל תאומים ורבי שאול בן רבי השיל מקראקא שנשאו את שלוש אחיותיו. לאחר פטירת אביו בט"ו באייר תל"א, 25 באפריל 1671, התמנה לרבו של בית הכנסת הגבוה של עדת בוהמיה בקראקא. מקראקא עבר לטורבין, ובשנת תמ"ט (1689) התמנה כרבה של בלז, משרה בה החזיק כשבע עשרה שנה עד פטירתו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד יחוסו למשפחה רבנית מפורסמת, התפרסמו גם רבים מצאצאיו כמלומדים ומנהיגי ציבור. בניו ובנותיו חתניו וכלותיו היו:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות ובנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.