ז'אן-ז'וזף מורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ז'אן-ז'וזף מורה
Jean-Joseph Mouret
לידה 11 באפריל 1682
אביניון, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בדצמבר 1738 (בגיל 56)
צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם מוזיקה קלאסית, המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מנצח, מלחין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ז'אן-ז'וזף מורהצרפתית: Jean-Joseph Mouret‏; 11 באפריל 1682, אביניון - 22 בדצמבר 1738, שארנטון-דה-פון) היה מלחין צרפתי, שיצירותיו הדרמטיות הקנו לו מעמד בין עמודי התווך של מוזיקת הבארוק בארצו. אף כי רוב יצירותיו אינן מבוצעות עוד כיום, שמו של מורה לא נשכח הודות לפופולריות של "רונדו תרועת החצוצרה" מתוך הסוויטה הסימפונית הראשונה שלו, שאומץ כאות הזמן של תוכנית הטלוויזיה הציבורית "תיאטרון מופת".[1]

אריגון (אנ') ו[[דיוניסוס]] במחזה ניצחון ההכרה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של מורה היה סוחר משי מצליח באביניון, כנר חובב, שעמד על כשרונו המוזיקלי של בנו בקטן והעניק לו הכשרה מעולה. מורה האב תמך בלב שלם בהחלטת בנו לבחור בקריירה מוזיקלית. בנעוריו, הוכיח מורה את יכולתו כזמר ובמקביל נחל הצלחה בחיבוריו המוזיקליים.

בגיל עשרים וחמש בערך השתקע מורה בפריז. הידיעות על בואו פשטו חיש קל בעיר והוא הוצג לפני אן, הדוכסית ממיין, שטרקלינה בסו היה מרכז חברתי לאנשי חצר המלכות בשנות דעיכתו של לואי הארבעה-עשר. אופיו הנוח והלבבי סייע לו רבות בהשגת פטרונותה של הדוכסית, שמינתה אותו לאחראי על המוזיקה בחצרה בסביבות 1708. בסו הפיק אופרות והיה ממונה על שישה עשר "הלילות הגדולים" הדו-שבועיים בעונת 15–1714, שלכבודם הפיק מחזות-ביניים וקנטטות אלגוריות, במסורת נשפי המסכות החצרוניים, ומוזיקה אחרת. טובי הנגנים ניגנו את יצירותיו לפני הקהל המובחר ביותר בצרפת. הקריירה הבוגרת של מורה יצאה איפוא לדרכה בנסיבות הנוחות ביותר שבנמצא.

בחצר החזיק ז'אן ז'וזף מורה במשרת זמר וניהל את ערבי הבידור המפוארים שהציע העוצר, הדוכס מאורליאן, בטירת וילר-קוטרה כשלואי החמישה-עשר הגיע לגיל בגרות ב-1722.

בפריז עבד מורה עם האקדמיה המלכותית למוזיקה. הוא ניהל את תזמורת האופרה של פריז משנת 1714 עד 1718, חיבר מוזיקה וניהל את "התיאטרון האיטלקי החדש" בפאליי-רויאל (1717-37). הדיברטימנטי שחיבר בשביל התיאטרון ליוו, בין היתר, את הקומדיות העדינות של פייר דה מאריבו, ומילאו, לאחר הדפסתם, שישה כרכים. במקביל ניהל את סדרת הקונצרטים שארגנה תזמורת האופרה, "קונצרטים רוחניים" (1728-34). משרותיו אלה איפשרו לו לתת ביטוי פומבי למוזיקה שלו עצמו ולחיות חיי אמידות ורווחה. מורה נשא אישה והביא לעולם בת אחת. ואולם על שנותיו האחרונות העיבו קשיים פיננסיים ואכזבות חברתיות. מורה שקע בעוני ומת בבית מחסה בניהול הכנסייה בשארנטון-לה-פון.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורה חיבר בעיקר לבימה. יש לו יד בהופעת הסוגות הצרפתיות במובהק של טרגדיה לירית והאופרה-באלט, אבל קנאתו בכוכב העולה ז'אן פיליפ ראמו הובילה למרירות ולטירוף שהיו מנת חלקו בסוף חייו.

  • "חגיגות תאליה", אופרה-באלט לאופרה של פריז (1714)
  • "כלולות ראגונד וקולין" בשביל סו (1714)
  • "אריאדנה ותזיאוס" (1717)
  • "פיריתוס", האופרה של פריז (1723)
  • "אהבות אלים", האופרה של פריז (1727) פרטיטורה
  • "חסדים הרואיים" (1733)
  • "ניצחון ההכרה" (1732)
  • "המקדש של גניד" האופרה של פריז (1741)

מורה כתב גם שירים, דיברטימנטי, קנטילנות, מוטטים ויצירות אינסטרומנטאליות (סונאטות, תרועות). בין שאר יצירותיו, שתי הסוויטות הסימפוניות (1729) ראויות במיוחד להיזכר. הסוויטה הראשונה, הידועה כנושא התוכנית "תיאטרון מופת", מכונה "תרועה לחצוצרות, טימפני, כינורות ואבובים" ומוקדשת לבנה של הדוכסית ממיין, הנסיך מדומבה. ב"קונצרטים הרוחניים", בניצוחו של מורה עצמו, הושמעה סוויטה זו בביצוע בכורה. הסוויטה השנייה, הכתובה לכינורות, אבובים וקרנות, נוגנה לראשונה בהוטל דה ויל לפני המלך לואי החמישה-עשר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'אן-ז'וזף מורה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]