לדלג לתוכן

ז'וסקן דה פרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'וסקן דה פרה
Josquin des Prés
לידה 1455
בורבואר, Burgundian State עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 באוגוסט 1521 (בגיל 66 בערך)
קונדה-סור-ל'אסקאו, ארצות השפלה הספרדיות עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות השפלה ההבסבורגיות, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1489 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מיסה, מוטט, שאנסון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ז'וֹסקֶן דה-פְּרֶה (Josquin des Prez;‏ 1450-14551521), מלחין מהאסכולה הפרנקו-פלמית בתקופת הרנסאנס.

דה פרה היה אחד המלחינים המשפיעים ביותר במוזיקה הקלאסית, שכן היה נערץ בעולם המוזיקה הן בחייו והן לאחר מותו. הוא הוסיף הרבה דמיון לאמנות ההלחנה והטביע את חותמו יותר מכל מלחין אחר לפניו.[1]

חייו האישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נראה שדה פרה נולד בין 1450 ל-1455 בארצות השפלה הבורגונדיות, בשטח שנמצא כיום בבלגיה או בצרפת (המיקום המדויק אינו ידוע). השם "ז'וסקן דה פרה" הוא גרסה מצורפתת של השם הפלמי "ז'וסקה ון דה פלדה" ("ז'וסקה" הוא לשון הקטנה לשם הפלמי "יוזף"). הוא היה תלמידו הבולט של יוהנס אוקכם, מלחין בעל השפעה רבה בפני עצמו. הוא נסע לאיטליה, ובשנים 14591472 היה זמר בקתדרלת מילאנו ומאוחר יותר זמר בחצר הדוכסית של משפחת ספורצה במילאנו. לאחר זמן מה עבר לרומא, שם התקבל למקהלת האפיפיור בשנת 1486 ונשאר בה יותר מעשר שנים. בהמשך עבד דה פרה אצל לואי ה-12, מלך צרפת. אחר כך חזר לאיטליה ועבד בתור מאסטרו די קאפלה תחת חסותו של ארקולה ד'אסטה, דוכס פרארה, וקיבל את השכר הגבוה ביותר ששולם אי פעם לנושא משרה בחצר. ב-1504 חזר ז'וסקן לצרפת ועבד כפרובוסט של נוטר-דאם בקונדה-סור-ל'אסקו, שם נשאר עד שנפטר בשנת 1521.[2]

כמו אוקכם, דה פרה השתמש בהרמוניות מורכבות ובשיטות מתוחכמות. הוא הושפע, בין השאר, מסגנונות צפוניים (מארצות השפלה), ודרומיים (מאיטליה). הוא השתמש בטכניקה של ציור מילים, שמתאימה את צלילי המוזיקה למשמעות המילים. המוזיקה של דה פרה הייתה רגשית בנוגע לטקסט, כך שהמאזין יכול היה לקבל מושג איזו מוזיקה זו לפי צליליה. דה פרה היה מראשוני המלחינים שהשתמשו בתנ"ך כמקור למוטטים.[3]

תחילת המוטט "דה פרופונדיס", ז'וסקן)

דה פרה כתב בין השאר מיסות (הוא השתמש בשיטת המיסה הפארודית, בה היו קטעים מיצירה קיימת, חילונית או דתית שהיוו מקור ליצירה חדשה), מוטטים, שאנסונים ועוד יצירות רבות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'וסקן דה פרה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ג'ון סטנלי, "מוזיקה קלאסית", עמ' 55
  2. ^ סטנלי, שם
  3. ^ סטנלי, שם