חדף לוטרה נימבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןחדף לוטרה נימבה
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: קרוב לסיכון
קרוב לסיכון (NT)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: טנרקאים
תת־סדרה: Tenrecomorpha
משפחה: טנרקיים
סוג: טנרקי לוטרה ננסיים
מין: חדף לוטרה נימבה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Micropotamogale lamottei
Balsac, 1954
תחום תפוצה
Nimba Otter Shrew area.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חדף לוטרה נימבה (שם מדעי: Micropotamogale lamottei) הוא יונק גמדי ממשפחת הטנרקיים, השייך לקבוצת הפוטמוגליים. הוא מצוי באזור הר נימבה שבאפריקה, ומכאן שמו.

תיאור חיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנימבה בעל גוף קטן וסימטרי. משקלו הממוצע של זכר בוגר הוא כ-64.2  גרם וטווח משקלו נע בין  53 גרם ל-70.6 גרם. אורך גופו נע בין 9.6-10.16 אינצ'ים (24.4 ס"מ- 25.8 ס"מ), כאשר אורך זנבו נע בין שליש לרבע מאורך גופו. צבעיו שחור, אפור או חום. פרוותו עבה ומסתירה את אוזניו ועיניו.

הנימבה מאופיינת בדו- צורתיות זוויגית כאשר גודלו של הזכר גדול בעשרה אחוזים מזו של הנקבה וגולגולתו של הזכר חזקה ודחוסה יותר מזו של הנקבה. תוחלת החיים של הלוטרה נימבה אינה ידועה.

גילוי הנימבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנימבה נתגלתה ונצפתה לראשונה בשנת  1954 בהר הנימבה הנמצא בין גבול של 3 מדינות: חוף השנהב, ליבריה וגינאה. אך רק בשנות ה-70 נמצא מספר מצומצם של עדויות על קיומה. מאז נעשו מאמצים להעריך את הגודל ואת המצב הבריאותי של אוכלוסיית הנימבות, אך משם שהן מעטות ועקב היותן חמקמקות לא ניתן להעריכן באופן מדויק עד היום.

בית גידול ואקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא מוגדר כבעל חיים חצי מימי. הוא פעיל גם בלילה וגם ביום,  בשונה מרוב היונקים אשר פעילים או בלילה או ביום. החדף לוטרה מצוי בעיקר ליד נחלים קטנים וביצות ביערות גשם שבהר נימבה הלוטרה הוא שחיין וצוללן יעיל מאוד, אף על פי שזנבו ורגליו אינם מותאמים לשחייה. הוא מסוגל לשהות מתחת למים עד כ-10 דקות על ידי כך שהוא מוריד את הרמה המטבולית בגופו.

רבייה, הריון ותקופת הינקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך ההיריון של חדף הלוטרה נמשך כ-50 יום. אורכו הממוצע של תינוק לוטרה הוא 2.6 אינצ'ים (כ-6.5 ס"מ). זמן הינקות של כל תינוק נמשך כ-40 יום. נקודת ההנקה של הנקבה נמצאת על יד שרירי החזה ולכל אורך הבטן. התינוקות נולדים עירומים, ללא פרווה, ועיוורים לחלוטין, הפרווה מתחילה לגדול כ-11 ימים לאחר הלידה והעיניים "נפקחות" לאחר כ- 23 ימים, כתוצאה מכך הם נולדים חסרי ישע, ולכן האם נמצאת צמודה אליהם עד שהם גדלים דיים כדי לדאוג לעצמם.

מערכת חושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוש הריח של הנימבה נחשב לחלש בהשוואה לזה של היונקים האחרים. תכונה זו נפוצה אצל הרבה יונקים חצי-מימיים. תכונה נוספת ליונקים חצי מימיים המאפיינת גם את החדף לוטרה היא מוח מוארך גדול יותר. מדענים משערים שתכונה זו נובעת עקב התפתחות אבולוציונית מוגברת בעצבי הפנים, דבר הגורם למוח המוארך לגדול עקב קשר ישיר בינו לבין לשרירי הפנים, התאמה זו נועדה לשמור על יציבות השרירים. בעת צלילה מתחת למים שערות החישה רוטטות וקולטות תנועת בעלי חיים אותם הנימבה תופסת למאכל.

מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנימבה היא חיה לילית, ערה בלילה וישנה ביום, עובדה המסייעת לה בהעלאת הסיכויים לחיפוש וציד מוצלחים. בשעת איום על ידי טורפים אחרים, יכולה הנימבה להישאר שקועה מתחת לפני המים כ- 10 דקות על ידי האטת קצב חילוף החומרים שלה.

האוכל המועדף על הנימבה הוא סרטנים בעלי קונכייה רכה וחסרי חוליות נוספים. היא צדה טרף ביבשה וגם במים. הנימבה תוקפת סרטנים מאחור כדי להימנע ממתקפת הסרטן באמצעות צבתותיו. לאחר מכן היא הורגת אותו במהירות באמצעות פגיעות בבטנו ובפלג העליון של גופו.

הנימבה מחזיקה את ראשה מעל פני המים כאשר שערות החישה שלה נוגעות במים כדי לחפש רטטים של קורבן פוטנציאלי, משזוהה כזה היא צוללת אל תוך המים, תופסת את טרפה, חוזרת עמו ליבשה, הורגת ואוכלת אותו.

מצב שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנימבה מוגדרת על ידי "איגוד השימור העולמי" (באנגלית: IUCN) כבעל חיים בסכנת הכחדה לפי הקריטריון הקובע ששטח המחיה שלו הוא פחות מ-5,000 קילומטר רבוע.

שטח המחיה של אוכלוסיית הנימבות מצטמצם עקב פשיטה של חקלאים וחברות תעשייה על יערות המחייה שלהם והריסת השטחים לניצול פרטי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חדף לוטרה נימבה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חדף לוטרה נימבה באתר הרשימה האדומה של IUCN