חדר האוכל בתל יוסף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חדר האוכל בתל יוסף
מבנה חדר האוכל, דצמבר 2006
מבנה חדר האוכל, דצמבר 2006
מידע על המבנה
סוג חדר אוכל
כתובת תל יוסף, עמק חרוד
מדינה ישראלישראל  ישראל
התחלת הבנייה 1933
סיום הבנייה 1935
חומרי בנייה בטון
אדריכל לאופולד קרקואר
סגנון אדריכלי אדריכלות נאו-קלאסית
קואורדינטות 32°33′23″N 35°24′04″E / 32.556497°N 35.401°E / 32.556497; 35.401
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חדר האוכל בתל יוסף הוא בניין היסטורי במרכז קיבוץ תל יוסף, אשר נחנך בשנת 1935 על פי תכנונו של האדריכל לאופולד קרקואר. חדר האוכל מהווה דוגמה לאחד המבנים בסגנון הבינלאומי הבולטים שנבנו בארץ.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדר האוכל תוכנן מספר שנים לאחר העלייה אל הקרקע בקיבוץ תל יוסף, קיבוץ הנוסד בשנת 1921 בעמק חרוד. תחילה, התכנון לחדר האוכל נוצר על ידי האדריכל ריכרד קאופמן, אך בקיבוץ דחו את ההצעה וקאופמן הגיש הצעה נוספת, שגם היא נדחתה. לאחר מכן, הוחלט לתת לאדריכל לאופולד קרקואר, שהושפע מאדריכלות נאו-קלאסית, לתכנן את המבנה. בשנת 1933 החלה הבנייה של חדר האוכל, ולאחר שנתיים, בשנת 1935, חדר האוכל נחנך.

התכנון של קרקואר כלל מבנה דו קומתי המשתרע על שטח של 16 על 16 מטרים מפלס עליון. הכניסה לחדר האוכל נעשתה מהמדשאה המרכזית תוך עלייה במדרגות, כמו כן, הרעיון של קרקואר כלל מבנה שמורכב מגושים ריבועיים המשתלבים זה בזה. כדי לאפשר אולם רחב ללא עמודים, תכנן קרקואר גג מרובע עליון הנשען בזווית של 45 מעלות, גג זה אפשר פתיחת חלונות לאוורור ולתאורה טבעית. כמו בעבודות אחרות של קרקואר, כל המבנה של חדר האוכל נוצק מבטון וטויח בלבן, ובכך השתלב באדריכלות הבינלאומית של התקופה.

חדר האוכל שימש כמקום מפגש בחגים, בנוסף נעשו בו מסיבות, אסיפות, מפגשים וטקסים.

במדשאה שלמרגלות הבניין הוקמה בריכת נוי מלבנית, אשר בשנת 1941 הוצבו לצדה פסלי דמויות שפסל דוד פולוס. פסל אחד שעיצב פולוס הוא זוג הורים הלובשים בגדי ים, ופסל שני שעיצב הוא שני ילדים שאחד מהם אוחז עוף מים שבפיו מזרקה. לאחר מספר שנים, בריכת הנוי נאטמה באדמה וכוסתה בדשא. הפסלים נשארו במקומם, אך הוזנחו עד שנת 2011, בה עברו שיפוץ.

כדי שבחגים יהיה ניתן לארח בחדר האוכל 600 עד 700 איש, הוחלט בשנת 1966 להרחיב את חדר האוכל. בכדי לעשות זאת, חברי הקיבוץ פנו למחלקה הטכנית של איחוד הקבוצות והקיבוצים, משרד אדריכלים ומהנדסים שסיפק עבודות תכנון לקיבוצי התנועה. המחלקה הציעה להם להקים חדר אוכל חדש, אך חברי הקיבוץ דחו את ההצעה והתעקשו להרחיב את הקיים. לבסוף הוחלט שחדר האוכל ישופץ על ידי אריך ראש, שתכנן את הרחבת המבנה תוך שמירה על אופי הבניין המקורי.

בשנת 2000, התחיל תהליך של צמצום הפעילות בחדר האוכל עד לסגירתו הסופית לאחר שנים אחדות. כיום מוגדר הבניין כאתר מורשת בישראל, אך הוא אינו משמש עוד לייעודו המקורי. אולם האוכל משמש לאירועי הקהילה המקומית, כאשר חלק משטח המטבח הוסב למחסן וחלקו האחר למפעל פסטה.

חדר האוכל מוזכר כמעט בכל סקירה היסטורית של אדריכלות ישראלית. בשנת 1990, עוצב בול דואר בהשראת חדר האוכל על ידי אד ואן אויין. הבול עוצב במסגרת הסדרה "אדריכלות בישראל", ומופיעה בו פרספקטיבה של הבניין ותצלום ישן[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]